http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699heCopyright 2026 .יעלי.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=9774425<div align="right" dir="rtl">די סגרתי, נא לא להגיב.</div>Tue, 19 Aug 2008 19:23:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=9774425http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=9774425http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=9651274<div align="right" dir="rtl">ובכן. וואו. שבוע של התעלות מכל הבחינות! לא האמנתי שאני אחזור עם כאלו כוחות לשנות את השבט, את עצמי. כל יום קימה ב6 בבוקר, נוף מדהים של אלון שבות מחדרנו פרוץ החלונות ועתירמעופפים [הסמינריון החדיר בי פחד עצום מנמלים לסוגיהם לאחר שהללו פשטו על חיי ואיימו להחריבם]. אזור מבודד, גבוה, בלב הטבע. השמים בכל זמן ביממה הם מחזה מרהיב. אם זה הערפל הורוד-כתום שטס מעלינו ובתוכנו ומעורר מעין יראה כזאת, ובין אם בלילה, בהם רואים את הכוכבים והירח ביתר בהירות. אושר. עד כאן תיאור המקום. [ותאמינו לי שחפרתי לסובבי האפתים וחסרי ההתרגשות מהבריאה עד כאב ראש]. איזה רבנים! איזה שיחות! מאלפות, מרחיבות הדעת והנשמה, משמחות לב. הרב דרוקמן, הרב אלישע וישליצקי, הרב חנן פורת, הרב אוהד תירוש, הרב חן חלמיש, ועוד רבים וטובים. ובלי לדבר על האנשים [עם ה' הידיעה] שהעבירו לנו סדנאות [כל פעם מחדש הלכתי ללימוד תורה. גם לי מותר:]]. המדריכה שהעבירה לנו היתה אחת הנשים! אילו מידות, איזה אידיאלים, איזו ענווה, ב"ה. התחברתי שם עם רוב רובן של הבנות בקבוצה בקשר ממש טוב ב"ה.. ממש בנות אחת אחת, כל אחת מדהימה.. אני בטוח הולכת לשמור קשרי</div>Sun, 27 Jul 2008 19:01:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=9651274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=9651274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=9399324<div align="right" dir="rtl">"אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באויר האלהי. הידיעה, ההרגשה, הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דוקא. אז ימצאו את מלואם, את יחושם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים, גלים סוערים מתנגדים זה לזה ידריכוהו תמיד מנוחה, מגל אל גל יוטל ולא ידע שלו. אם יוכל לשקע באיזה רפש עבה של גסות הרוח ועביות ההרגשה, יצלח לו למעט את אור חייו לאיזה משך זמן, עד שבקרבו ידמה שכבר מצא מנוח. אבל לא יארכו הימים, הרוח יחלץ ממסגרותיו והטירוף הקלעי יחל את פעלו בכל תוקף. מקום מנוחתנו הוא רק האלהים. אבל האלהים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס, ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח. על כן ימצאו על פי רוב תלמידי חכמים מבקשי אלהים יגעים ועיפים ברוח. כשהנשמה הומה לאור היותר בהיר אינה מסתפקת באותו האור הנמצא מהצדק גם במעשים היותר טובים, לא באותו האור הנמצא מהאמת אפילו בלמודים היותר ברורים, ולא בהיופי - אפילו בחזיונות היותר מפואר</div>Thu, 19 Jun 2008 01:18:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=9399324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=9399324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=9069497<div align="right" dir="rtl">לא להביט לאחור. גם לא קדימה. פשוט לנעוץ את העיניים בקרקע המוצקה והנוקשה שתחתיי, ולהמשיך ללכת. המנוחה אסורה. כמוה הנשימה לרווחה. אין רווחה. יש להמשיך ללכת. בהיה חלולה. עיניים עצומות לרווחה. יכולתי להירדם שם, לשכוח מעצם קיומי ולהתמסר ללאות הכרונית הזוממת להפיל את המחשבה למשכבה, להניח לה להישאב לחור השחור. שם היא כבר תנוח. אך המשכתי. המשכתי לצעוד בתלם החד-גוני שבו כל צעד צפוי מראש, נעשה מעצמו בחוסר תשומת לב. התלם. רוטינת דז'ה- וו מתמשכת. שכחה. זיכרון. שכחה. נשזרים בשתי וערב. חסרי ערך. אין למה לצעוד, מנסה המוח להזרים פקודה ללב ולהורות על נסיגה חד- צדדית. זה חסר סיכוי, האיברים לא משומנים. הצעידה היא מכנית. מתי הפסקת לרוץ? שמעתי הד רחוק, ככל הנראה מתוכי. כשעיכלתי שהנוף אינו אלא טפט ישן, שאין כל חדש תחת השמש. ובכלל, השמש חיה רק בשמועות. אפשר שארוץ במקום בכל כוחי, ריצה בתוך גלגל. זיכרונות דחויים ימשיכו לאחוז בכנף מעילי ולהבזיק ברגע שאמאס בהם. הריצה הופכת כבדה עליי. אלו החיים, הם אומרים. אך אני אתעלם. אמשיך לסובב את הגלגל ע"י ריצתי העייפה, אנסה להבעיר כל בוקר מחדש אש מתחת לאופוריה, עליצות ושא</div>Fri, 25 Apr 2008 17:00:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=9069497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=9069497http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=8912067<div align="right" dir="rtl">עבר קצת זמן. הייתי כבר בכל המרחבים האפשריים. הגדולים והקטנים, אלו השוממים, ואלו שמצמיחים עצי סרק, חלקם עצרו את השמים מלזלוג, ומחלקם שהמטירו מטר עד כי תושבי המקום רטנו שיש להם תכניות להערב, וליל זלעפות ביקום המקביל מפריע לשכנים. לא לעצמם חלילה, אלא רק לשכנים. אולי אני צריכה להפסיק לבקר במקומות מסוג זה. בפעם הבאה שאצא, אחתור למקום רחוק יותר. אם תוכל ספינתי לשאת בנטל מזגי האויר,אשתדל להגיע אפילו עד מעבר לאופק, מקוםאותו אין עין האדם משגת, ואיש לא יוכל לתת עליה את דעתו אםשקטה היאמדי לטעמו, או רועשת, או שסתם לא מתנהלת כמצופה מחלקת אדמה בעל שם כלשהו. או שאולי התכנון לא מוקפד דיו, שכן באין לב אדםמשגיח, אוחיה,עלול לבוא גל גדול,גדול מתמיד, עצום מימדים, ולכסות את חלקת האדמה הקטנה והמופרדת. לכסות ולהטביע. מקץ שנים רבות, ואפילו יובלות שציפורים טרופיות גדולות ומדושנות ימשיכו להנעים את קולן הערב בשאר המקומות, יקיץ איש אחד משנתו ויחליט לתור אחר אותה פיסת אדמה. לא כדי לרשום אותה על המפה, חלילה,אלא רקכדי לוודא שיהיה ניתן להצמיח בה פרדסים וכרמים, כאלו שיתנו את יבולם ויספיקו את כלכלת משק ביתאותו האיש ברו</div>Mon, 31 Mar 2008 10:27:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=8912067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=8912067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=8633286<div align="right" dir="rtl">השכל אומר כי טוב, והלב רק רוצה להקיא.אפילו הוא כבר יבש מדמעות. כ"כ הרבה מחשבות, כ"כ הרבה תהיות, תהיות שאין להן מענה. וגם אם יהיה להם מענה- איך זה יגרום ללב להפסיק לרצות להקיא? אני מסתכלת על העולם דרך עיניים זרות, ולא מזהה. כאילו כלום כבר לא קשור אליי באמת. חיוך הוא רק הפעלת כמה שרירים ותו לא. וכל כמה שאני לא אשתמש בו- הוא לא עוזר להניע משהו בפנים, עמוק יותר. העולם עייף. עייף מכל השנים עקובות הצער שעוברות עליו. חיים באותו עולם, וכל אחד חי בעולם משל עצמו. חיים את האמת ולא יודעים שהיא שקר. אדם שיואיל לספר אותה ייחשב לשוטה. אני כאן, ואני במקום אחר לגמרי. מנסה לאחוז בכל כוחי את מה שהחליק מבין אצבעותיי מזמן. מנסה להרגיש. להתבונן במקום לראות, להקשיב במקום לשמוע. לשוחח במקום לדבר. למלא איזשהו חלל. ככל שאני מעמיקהאני מגלה שהתהום עמוקה יותר ויותר. אין לה קץ וגם לא יהיה לה. אולי הקץ הוא בעצם החוסר ידיעה. נמאס מהכל. שונאת הכל. רוצה לישון. </div>Thu, 14 Feb 2008 19:04:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=8633286http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=8633286http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=7916853<div align="right" dir="rtl">אני מתבוננת בכותל, והוא משקיף עליי בחזרה. כל ההתרחקות הזאת, מה', מעצמי. לו רק היה לי רצון חזק, או לפחות רצון לרצות. אבל במקום זה אדישות, זרימה עם החיים, מקווה שלא תגיע הסטירה המצלצלת. אם היה לי רצון חזק לא היה צורך בה שתעיר אותי, הייתי עושה זאת בעצמי. אני יכולה לשמוע את נשמתי צועקת "משכני אחריך נרוצה"!! ולהרגישאת הדמעה מבליחה בזווית עיני.</div>Wed, 14 Nov 2007 09:56:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=7916853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=7916853http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=7675189<div align="right" dir="rtl">והכאב מפעם ברקותיי והולם. והניגון תמיד אותו ניגון. ניגון עצוב וחרישי. עם שינויים קלים בפזמון. לעיתים הואנשמע ללא סיבה, סתם מכורח הנסיבות.נסיבות החיים. והעיניים נעצמות מאליהן. לא מעייפות. אלא מיאוש. מויתור חד משמעיעל הכל.אפילו על ההתמודדות. גם לזה אין כח. במיוחד לזה. ושוב הרצון היחידי הוא לברוח. לסרוק דרכי מילוט אפשריות מהזירה. מהחיים. והרצון הוא רק לדבר עם מישהו.ואיתו בלבד.אבל האדם הזה איננו לצידי. שוב מכורח הנסיבות. מאילוצי החיים. וגם אם הייתי מדברת איתו לא היו יוצאות המילים מפי. רק אנחת יאוש ארוכה שאמורה לספר הכל. והוא היה בורר את המשמעויות מתוך אותה אנחה. רק הוא ידע לעשות זאת.אין מילים לתאר את הגעגוע לאדם שעזר לי מכל. ליחידי שיכל לרומם אותי מכל המטענים בהם שקעתי. היחידי שידע מי אני באמת, שראה את הנפש דרך העיניים והצליח לדחוף אותה למעלה. רוחנית וגשמית כאחד. אבל עכשיו כל העומס הכבד הזה, המשא המכביד על ליבי, פשוט נשאר שם. מצטבר עם השעות,הימים, החודשים. והוא שיכול לקלף אותם נמצא הרחק. וסחיבת המשא קשה היא מנשוא. כמעט בלתי אפשרית.ואני, אני רוצה כל-כך הרבה. ואני לא רוצה כלום. יש ביכמיהה עמ</div>Mon, 15 Oct 2007 12:47:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=7675189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=7675189http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=7536992<div align="right" dir="rtl">חבר'ה.. עכשיו משו באמת חשוב. את הדברים הבאים פרסם וביקש להפיץ Kotzker בבלוגו. לאחר חישוב קל של מה יותר כדאי- פוסט סתמי או הצלת חיים בחרתי באפשרות השניה.. אז תקדישו מזמנכם דקה אחת למשו מועיל=] תודה צדיקים!! " הרב חגי רפאל בן תמר כי טוב, רב בישיבה שלי, נמצא במצב רע מאד, מאושפז ממחלת האוקימיה, מחלהקשה בדם.לא ביקשתי יותר מדי. רק פרק תהילים אחד. אחד. בבקשה... מאד. זה מלאך המות (המלקט).ואת. חסר ה\' שכוחו הותש כנקבה (המלקט).נבהלה. לשון נבלל כמו יין בהול במים (המלקט).עד מתי. קרי עד מוֹתִי (המלקט).');return false">חלצה נפשי. עיין רש" (המלקט).כי אין במות זכרך. כענין אין הקב" דוד).יגעתי באנחתי. אנחותי שברו אותי כמו שאחז" (המלקט).יקח. ע" לשון י כל (חיד?א).לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל-הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד: מאד. זה מלאך המות (המלקט).ואת. חסר ה\' שכוחו הותש כנקבה (המלקט).נבהלה. לשון נבלל כמו יין בהול במים (המלקט).עד מתי. קרי עד מוֹתִי (המלקט).');return false"><SPAN class=tip</div>Fri, 28 Sep 2007 00:09:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=7536992http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=7536992http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=7465183<div align="right" dir="rtl">וואוו כמה שנים שלא כתבתי פה! באמת שרציתי לכתוב עוד פוסט אבל משהתחלתי ללמוד השגרה שלי הפכה לטיפה יותר מעניינת מבחופש, ולכןלא היה לי הזמן, הכוח או היצירתיות לפוסט איכותי.כפי שאתם שמים לב הפוסט הזה הוא בערך הפוסט הראשון הלא- ערוך שלי, שבו אני מדברת חופשי ולא כותבת מראש על נושא מסויים וכו'.. וזה סתם כי בא לי פעם אחת לכתוב שוטף ו"לדבר" איתכם פחות מלספר סיפור.אז מה איתי? ב"ה עוברים עליי ימים די טובים עכשיו. פשוט טוב לי (בלי עין הרע). טוב לי עם עצמי, עם הסביבה ובכלל. אני גם ב"ה די עסוקה, דבר שחשף בפניי שעשייה עושה לי רק טוב. (אפילו אם העשייה היא לא פרוייקטים רבי ערך במיוחד).שבוע שעבר עבדתי כל השבוע במלצרות. נשמע מעט פתטי אבל- א'- זה מכניס כסף טוב לביצוע תכנית חלומותיי, שכוללת בתוכה הוצאת רישיון+ קניית חיפושית קטנה (לפחות אני מודעת לבעיות התקציביות ולא דורשת שברולט). למיטב ידיעתי חיפושית עולה 3,000 שקל - שזה סבבה, תודו- ופה נכנס החלק האומנותי, הקשיבו הקשיבו! אני צובעת את החיפושית בצבע צהוב בוהק ומציירת על זה בובספוגים!! אם זה ייצא לפועל אני אהיה המאושרת באדם! (בתקווה שלא יגנבו לי את הרכש הנדיר</div>Mon, 17 Sep 2007 15:22:00 +0200lalm@walla.co.il (.יעלי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577699&blogcode=7465183http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577699&blog=7465183