הגעתי למסקנה שנשבר לי להיות עצלנית כל-כך. (לא שאני באמת אעשה משהו עם השאיפה הזו, אבל לא חשוב). כשזה מגיע לעבודות בית, המוח שלי עובד שעות נוספות במטרה לעלות על הנוסחה שתאפשר לי להתחמק מהן מצד אחד, ולשמור על התדמית מצד שני. (אוקיי, החלק השני במשפט בעייתי, תמחקו אותו).
אז מצאתי את סוד הקסם, ואני משתמשת בה למעלה מ-6 שנים ברציפות. מילת המפתח היא חביבות, ואדיבות. ואני אדגים:
כאשר בעלת- משק-הבית (שידועה בכינויה אמא) שואלת: "יעלי, האם תהיי מוכנה לקפל כביסה?" (ואני אצטט: "יעלי! בואי הנה מהר לקפל כביסה!"), אומר לה בלשון חלקלקה: "בשמחה אמא! אשמח מאוד לקפל כביסה! הרי שתינו יודעות עד כמה זה חשוב! רק אסיים פה דבר קטנטן שעליי לעשות ואבוא מיד בלה בלה" (ד.י- "שניהה אמא אני במחשבב!").
תחלוף לה שעה של אי-סדר משווע והוספת בלאגן נוסף על הקיים. או אז אמי תכה בשנית ותתבע ממני שוב לקפל את הכביסה הארורה. פניי יחמיצו ויאדימו מרוגז, ויתחלפו במהרה לחיוך חביב כאשר היא תופיע בחדר: "אני מתנצלת מעומק ליבי על העיקוב המביך, יידרשו לי עוד כמה דקות, ברשותך". ובפעם השלישית והאחרונה, כשגדודי הבלאגן משוועים לכל עבר, ונדמה ששתינו מתחילות להישבר מהמשחק המטופש, אתארגן בזריזות-לא-אופיינית ואכריז חגיגית תוך ריצה קלה: "חייב ללכת! חייב ללכת!"
-2 days later-
"יעלי, התואילי בטובך לרחוץ את הכלים?" (ד.י- "תרחצי עכשיו את הכלים, ועכשיו אינו שווה עוד 4 שעות אם בכלל!")
"הו אמי היקרה, את הרי יודעת עד כמה שנואה עליי מלאכת רחיצת הכלים, והלא חובתי בבית מסתכמת בקיפול הכביסה!!".
אך למרות הכל ליכלוכית יודעת עמוק, עמוק עמוק עמוק, עמוק עמוק בפנים שהיא ילדה מאוד חרוצה.
אולי עמוק מדי:]
*קרדיט מיוחד שמור להדריי חברתי הטובה שחשפה אותי לאתר גאוני שמציע צפיה בתכניות וסרטים און-ליין. חבר'ה, יש שם נמלטים, וסרטים שיצאו לפני שניה, זה באמת שווהההה^^. טוב טוב, הנה הלינקוק:
http://tvp.co.il/sdrot/hey/hborer.html
בבלוג זה
בכל הבלוגים
