אמאל'א

ישנתי מעט מדי, המונית אחרה לי בבוקר, לקחתי את הרכבת, פיספסתי את ההרצאה הכי טובה שהיתה מוקדם בבוקר, ממיע נשמע לי מדוכדך והילדים לא עליזים במיוחד. הקטן לא משתף פעולה וזוהר עצובה. יורד כאן גשם והכל אפור, חם ולח. אני לגמרי מוכנה לחזור הביתה אבל צריכה לטוס לג'נליה קודם לעוד יומיים של צילומים. אולי שם יהיה לי מצב רוח קצת יותר טוב.

דווקא אתמול היה יום מעולה עם הרצאות מצויינות וסיור לתוך הנהר ושיחות טובות עם אנשים נחמדים.

היום התחיל הרבה פחות מוצלח, אבל אשתדל להיות פתוחה לשיפורים.

 תוספת מאוחרת: התגובה של SOUR JANE עזרה לי לתמלל מה שהפריע לי בבוסטון ומה אני אוהבת בג'נליה ובגלל שאי אפשר להגיב ארוכות כאן אני מעבירה את התגובה שלי לכאן, תודה ג'ין!

היתה לי  שם תחושה שהמחקר שלי ושל כמותי פחות נחשב בעינהם ושהוא לא ממש מעניין אותם כי הוא מחקר בסיסי ולא נועד להלחם במחלות. כשסיפרתי שאני עובדת על רשתות בקרה גנטיות בקיפוד ים הם חייכו וחשבו שזה חמוד ואקזוטי. זה לא היה נעים להיות חמודה. הרגשתי שכשאני אומרת שלמדתי בעיברית ועשיתי פוסט בקלטק נדלקות העינים אבל האור והעניין נכבה כשאני אומרת שעכשיו אני בחיפה. הרגשתי שהאימפקט של המחקר הוא העיקר ושזה מחייב סוג מחקר ממוקד מטרה ופחות פתוח. הוצגו שם מחקרים נפלאים ופריצות דרך, מאוד נהניתי מההרצאות ולמדתי מהן הרבה. מה שהיה לי קשה הוא במה שנחשב ומה פחות נחשב, ובפרט, שהרגשתי לא נחשבת ברגע שאמרתי מה אני עושה ואיפה אני נמצאת.

ג'נליה יצאה נגד זה באופן מובהק, וכשחזרתי הערכתי את המקום הזה עוד יותר והבנתי למה הוא עושה לי כזה טוב. כי מחקר בסיסי הוא העיקר פה ויש כאן אנשים מכל העולם שפשוט מנסים. ואת רואה את הקושי ואת הזיעה והאכזבה והניסיון וההתרסקות, ואת לגמרי לא לבד בזה. את יכולה להיות אמיתית כאן, גם לגבי המדע שלך וגם לגבי הקושי, ואת לא לבד באמת הזאת. 

אחרי שבעה ימים בגן העדן, טסתי הבוקר לכנס במקום אחר, מאוד נחשב.

המקום הזה הוא לא גנ'ליה. העיר מאוד יפה ומאירה, אבל האוירה בכינוס היתה מלאת חשיבות עצמית עד כדי נפיחות. ויתרתי על הסיור המקדים בתחילתו והלכתי ברגל לטרגט, החנות האהובה עלינו בארה"ב. קניתי בגדים לממיע ומתנות לילדים. מגיע להם. בדרך חזרה הייתי ממש גברת עם סלים מרוב העומס.

החדשות המשמחות הן שתוך יומיים של כיול הניסויים התחילו לעבוד, זה הפתיע אפילו את המארח שלנו שאמר שבדרך כלל הכיולים לוקחים הרבה מאוד זמן. החדשות הפחות משמחות הן שלמעשה אין למיקרוסקופ הזה אין את הרזולוציה המרחבית לראות מה שרצינו, אבל מהלכי הזמן שלקחנו שינו לנו את התפיסה. המערכת שלנו דינמית בטירוף. התאים זזים כל הזמן. יש תאים שנראים מקובעים למקום ויש כאלו שבאים והולכים. הבוס של המרכז רצה לשבת איתנו לישיבת אמצע הפרוייקט והכנתי מצגת קטנה ואת הסרטים. הוא הקשיב בסבלנות ושאל אותי - מה למדתן? אמרתי שנצטרך לעבד את הניסויים והוא שאל- מה ההיפותיזה שלך? אמרתי - את ההיפותזה שלי, שהגן שלנו נחוץ לשחרור הוזיקולות אני לא יכולה להוכיח ברזולוציה המרחבית הזאת. והוא אמר- אבל נראה שהן הרבה יותר גדולות כשמעקבים את הגן ואת זה אפשר לכמת. אפשר גם לשחרר את העיכוב ולראות אם הוזיקולות קטנות עם הזמן. מאוד אהבתי את הרעיון והסטודנטית מבצעת את הניסוי היום.

היא נפלאה הסטודנטית הזאת. גם ביכולות, גם בסבלנות, גם באופי. יש לי מזל עם אנשים. אנחנו מעבדה קטנה ואנשים בה מעט, אבל כל אחד כוכב, בדרכו. מאוד אהבתי את האנשים שפגשנו שם. חלקם אורחים כמונו, חלקם מקומיים, ויש כאלו שבאו מהמעבדה בה ממיע עשה את הפוסט דוק. כל מי שדיברנו איתו מאוד אוהב את מה שהוא עושה וחדור התלהבות מהמדע וסקרנות לגבי מדע של אחרים. מקום נפלא המקום הזה.

אנחנו לומדות המון בבת אחת. קיצור דרך עשה לנו המקום. הקפיץ אותנו למקום אחר במדע. יש שני חידושים ענקיים בשנים האחרונות בביולוגיה תאית ושל מערכות: היכולת לרצף כמויות עצומות של דנא ורנא, והמיקרוסקופיה שקפצה ברזולוציה המרחבית והזמנית. היה לי מזל עצום עם היחידה המקומית לביואינפורמטיקה שהקפיצה אותי ביכולות לנתח רצפים גדולים, ועכשיו היה לי מזל גדול עם חברת המחלקה שלי שסיפרה עלי לבוס מרכז המיקרוסקופיה והוא אמר - קיפודי ים עוד לא היה לנו, תגידי לה לכתוב הצעה. אז עכשיו אנחנו מוקפצים קדימה בשתי החזיתות... :-)

עוד מעט יתחיל הכינוס כאן. אחרי מסע הקניות המפרך משהו (לפי הטלפון שלי הלכתי כשבעה קילומטרים, כולל ההגעה משדה התעופה), ישבתי לאכול קערה ענקית של נודלס שלא נראה לי הגיוני שבן אדם אחד יאכל. אבל התגברתי עליה בגבורה ועוד בא לי קינוח, אבל שום דבר לא ממש נראה לי אז ויתרתי. המחירים פה הרבה יותר גבוהים כי אין סיבסוד של אבא האוורד.  הייתי כאן כמה פעמים, והסתובבתי עם אנשים מכאן, זה תמיד גרם לי להרגיש קטנה. דיברתי על זה עם חברה שלי והיא אמרה - אולי לא צריך להסתובב בחבורה של המקובלים אם זה עושה לך רע. תמצאי לך אנשים שנוח לך איתם ותסתובבי איתם בכנס. אז כשהרגשתי קרירות מצד אנשים שחייכתי אליהם פשוט עשיתי צעד אחורה (פיסית) ולא ניסיתי יותר. כשנמלטתי מהסיור פגשתי מדען נמלט אחר שאני מכירה מהטכניון, והוא היה בדיוק כמוני, בדרך לחנות ספרים, למקום שהוא יכול להנות ממנו ולשאוב ממנו אינפורמציה שתעזור לו באמת.

ההרצאות יהיו טובות, אני יודעת. הן יהיו מרחיבות אופקים, מלהיבות ומשנות תפיסה. בהפסקות פשוט אשתדל להיות ליד אנשים שמחייכים אלי בחזרה, ואני חושבת שיש סיכוי טוב שאהנה.

המשך שבוע טוב לכולם! 

המקום הזה פשוט גן עדן למדענים. כשהגענו, חוקרת שפשוט עברה שם הכניסה אותנו ודאגה שנקבל את חבילת הקליטה ואפילו לקחה אותנו לחדר החיות לחפש את הקיפודים (היינו ממש קרובים ולא ידענו). כשהבנו שהיא חוקרת, ואפילו חוקרת מעולה, לא הבנתי למה היא קיבלה אותנו ככה, שאלתי אותה - מבקשים ממך לקבל אנשים? והיא אמרה "לא, פשוט עברתי כאן וראיתי אתכן, וזה הבית שלי, אז ברור שאסביר לכן פנים". אנשים שמחים כאן, וזה עושה אותם מאוד מאוד נעימים.

היום בבוקר, שתינו את הקפה שמחלקים כאן בחינם, ופגשנו את המארח שלנו שהראה לנו את הקיפודים ואת המעבדה. נותנים לנו מרחב עבודה, ריאגנטים, קיפוד ים, דואגים לכל, רק שנעשה את המדע שלנו. בנוסף, גם המקום יפיפה. ירוק מאוד, עם אגם מול הבניין הראשי והיפה. והאנשים טובים בעיני.  מסבירי פנים ונעימים.

אז הכנו את כל התמיסות שצריך להכין, את מי הים בצבעים והלכנו לחדר הקיפודים כדי לנסות להכין תרבית. זה החלק הכי קשה ולא בטוח, כי תמיסות אנחנו יכולות להכין, אבל להכין ביצים בקיפודות הים או זרע בקיפודים - על זה אין לנו שליטה. בדקנו שישה קיפודים ומתוכן היה זכר אחד ונקבה אחת. שמחה גדולה. ואז הפרנו את הביצים, והן עברו הפריה! השארנו לכמה שעות והלכנו לאכול, וכשחזרנו הם היו כבר בחלוקה החמישית, תרבית יפה ומפותחת.

שמחה גדולה! כל כך שמחה שהסטודנטית כאן איתי כי הכל יותר קל בשתיים. היה לי הרבה יותר קשה לבד. גם מעשית וגם בתחושה. גם היא מאושרת. מקום נפלא. נחזור לשם עוד כמה שעות לבדוק איך נראית התרבית ולהתחיל סבב חדש למחר בבוקר, שיהיו בשלב הנכון לצילומים. אני מקווה לטוב.

גם בבית נראה שהכל עובר בשלום. הם מסתדרים. אני רק עייפה מאוד. אולי אנמנם לי איזו שעה. 

הם נתנו לנו דירה מקסימה, עם סלון ומטבח מאובזר, רק לשתינו, ושני חדרים נפרדים מקסימים שלכל אחד מהם מקלחת ושירותים.עכשיו אני נחה, אולי אנמנם קצת.

גן עדן למדענים, כבר אמרתי?

רק שיהיה לנו בהצלחה בצילומים!