אמאל'א

אני כמעט ולא נמצאת כאן וקוראת מעט מאוד בלוגים, בעיקר מחוסר זמן. בבקשה, אם יש משהו שכתבתם ואתם רוצים שאקרא ואגיב, בבקשה שוב: תכתבו לי בתגובות ואגיע. מבטיחה. אני לא יכולה לשנות את הזמן שלי כאן, אבל אם אני יכולה לעזור במשהו למישהו, או אם סתם בא לכם לשמוע מה אני חושבת על משהו, פשוט תקראו לי ואבוא. 

חיבוקים לשבת ולחנוכה!

עוד חמישה ימים כריסמס. ממיע וירדן נסעו לטכניון לshecodes (איזה אבא מדהים הוא. אני לא רואה מצב בו אני מתנדבת לנסוע לטכניון לשלוש שעות, אחרי יום עבודה, כדי שהיא תוכל ללמוד לתכנת. כזה הוא. נדיב של אמת. בזכותו היא גם הלכה לחוג הציור היקר בפסדינה כל שבוע ומשם האומנות שלה התחילה.).

ליאור וזוהר רואים מחפשים את נמו בטלוויזיה, שגיא על המחשב שלו ואני על המחשב שלי, שומעת שירי כריסמס. הדלקתי את האורות הקטנים בבית, אלו שעושים אוירה של קסם לילי, כמעט כמו האורות של כריסמס, ועשיתי להם שוקו ממכונת הקפה ולי קפה עם שוקו. 

עיינתי בקטעים שכתבתי בדצמבר 2015,2014, 2013,2012, 2011, 2010 עד 2009 כדי לראות מאיפה באים הגעגועים והאם כבר שהייתי שם הבנתי את גודל הקסם. המסקנות הן: התגעגעתי לכריסמס בכל דצמבר מאז שחזרנו אבל כשהייתי שם, נהניתי מכריסמס תוך כדי דאגות מדאגות שונות, בעיקר בקשר לעבודה או בקשר לממיע. 

אני גם לא בטוחה שההרגשה שאני מתגעגעת אליה היתה חוזרת אלי בכל כריסמס וגודשת את הימים, או שאני זוכרת את ההרגשה מרגעים יקרים של חסד, שהיו נדירים כמו כל רגעי קסם, אבל היו צבועים באורות הקטנים המוחזרים מהמדרכות והכבישים הנוצצים. בקושי יורד שם גשם, גם בחורף. 

אני בהחלט יודעת שנעים לי כאן ועכשיו, עם זוהר שמסתכלת בתמונות מצחיקות שצילמה בטלפון שלה, ליאור שמשחק באבן, שגיא שמשחק במשחק מחשב מוזר בו הוא מפוצץ עיגולים ועם זה שהתעקשתי על זה שממיע ילך לשחק כדורסל עם חברים מהמחלקה שלי, וזה עשה לו טוב ושמח שממזמן לא ראיתי. 

היה שם קסום, אבל הייתי אורחת, והבוס שלי נהג בי בחוסר חסד בולט, כך שבסוף הזמן שם הרגשתי אורחת לא רצויה. היחסים ביני ובין ממיע היו כמעט בשיא שלילי. הרגשתי חוסר בטחון בכל מי שאני, אבל ממיע ידע לעזור לי לאסוף את עצמי ולהמשיך להאמין. אבל2 - אם לא הייתי עוברת את פרעה, לא הייתי מגיעה לארץ המובטחת.

אז כנראה אמשיך להתגעגע לכריסמס בדצמבר, כשקר ורטוב בחוץ וחמים ונעים בפנים. היה שם הרבה מאוד טוב. טוב לזכור ולהתגעגע, מכאן, הבטוח והחמים. לשמוע שירים של כריסמס, להכין שוקו חם ואוטוטו להדליק נרות של חנוכה. :-) 

כמעט חודש עבר מהפוסט הקודם. סמסטר עמוס עובר על כוחותינו, כלומר עלי.

השבוע הרציתי בקורס ובטכניון. ישבתי ליד הילדים בערבים כשהם עשו שיעורי בית והתכוננתי לשיעור ולהרצאה. לזוהר היה מבחן בתנך, לשגיא מבחן באזרחות ואפילו עזרתי להם להתכונן, אבל הייתי מתוחה מאוד. 

אלו הקליפות החיצוניות, מה שסיפרתי. מה שהייתי רוצה כאן לכתוב הוא על הזרמים שמתחת לפני השטח. אבל זה לא פשוט. גם כי לא כתבתי כמעט חודש, גם כי ליאור מבשל לידי עגבניות ושוקולד ותה. עכשיו הוא הראה לי קימל טחון ושאל אותי מה זה, וחזר אחרי " קינל טחום". הוא יודע לזהות את כל האותיות הגדולות באנגלית וחלק מהקטנות. הוא ביקש ממני שאכין לו שלטים קטנים לכוכבים שגזרתי לו, כמו בסרטים שהוא אוהב לראות. SUN, PISTOL STAR ואחרים, שאני פחות מכירה. שום גבישי. מקווה שלא טעיתי באיות. 

אני לא יודעת למה חששתי כל כך מההרצאה בטכניון. מההרצאה בירושלים. אני חושבת שאולי זה בגלל שזה סבב ראשון של הרצאות שלמות על העבודה מהמעבדה שלי, במקומות ששמעו אותי מדברת על הפוסט. בעיני מה שאני עושה עכשיו הרבה יותר מעניין ופורץ דרך, אבל מפחיד קצת לבחון את זה בעיני אחרים. במיוחד כאלו ששמעו אותי בעבר בהרצאות חיפוש העבודה שלי, והחליטו שלא בבית סיפרם. אולי בגלל זה העמסתי יותר מדי על ההרצאה והגעתי לחצי השני כשנשאר לי רבע מהזמן. בכל מקרה, התגובות היו אוהדות מאוד. אמרו בפירוש שהרבה יותר מעניין ממה שעשיתי בעבר, וזה שימח אותי מאוד. בהרצאה הבאה בירושלים בסמסטר הבא אהפוך את הסדר, ואתחיל בחצי השני שאני יותר אוהבת, ואסיים בחלק הראשון, שבו אפשר להפסיק בהרבה מקומות אם נגמר הזמן. 

עבדנו פאזה במעבדה, זה מאוד ברור. יש סטודנטים, יש תוצאות, יש שמחת חיים, התקדמות והתרגשות מהמדע. שני מאמרים עומדים להוולד בתקופה הקרובה, ואני מקווה לטוב. רוצה מאוד להתקדם בכתיבה אבל צועדת עם משקולות של קורס, הרצאות והנחיה.

עכשיו ליאור רוצה לישון, ואלך איתו. אם אחכה עד שהפוסט הזה יסתיים בשיבה טובה, הוא לא יצא לאור.

העוזרת היא אחד הדברים היותר טובים שקרו לנו בזמן האחרון. היא פינתה לנו את ימי שישי לבישולים וטיפוח הילדים והבית, וזה כל כך יותר טוב ממה שהיה. ימי שישי כבר לא גומרים אותי אלה משמחים אותי. היום נסענו לסיפריה ובחרתי את הספר לחצות נהר פעמיים, כי לא מצאתי שום דבר אחר שדיבר אלי. הילדים כבשו שני ג'ימים ותחנות פוקימון בחוץ, וחזרנו לאסוף את ליאור ולבשל (ממיע בישל לזאניה, כדורי בשר ברוטב אדום ודגים, ואני פירה וסלטים טעימים. יהיה לנו טעים השבת). אמא שלי ויתרה לנו על הביקור בגלל הגשם, ואני לא יכולה שלא להודות על סוף שבוע רגוע בבית. אני כל כך צריכה את הזמן השקט הזה עם הילדים ועם עצמי כשיורד גשם בחוץ.

עכשיו אנסה לקחת את ליאור להתרחץ ולישון. אני חושבת שזה סיום יפה לפוסט. שבת שלום לכולם!