אמאל'א

אני בכנס באירופה. פעם ראשונה בעיר הזאת. עיר יפה ומבוגרת. אירופאית כמו של פעם. המעלית נראית כמו חלק ממוזיאון, אבל לוקחת אותנו לחדר שלנו. בחדר תקרות גבוהות ושנדליר. 

אני מנחת מושב ומציגה פוסטר אבל לא מרצה על העבודה שלי. קצת קשה לי עם זה. אני מרגישה פחות נראית. האנשים ממש נחמדים וההרצאות נהדרות. כנראה אני אוהבת להיות נהדרת בעצמי ולקבל את הפידבק שהעבודה שלנו נפלאה. 

קצת יותר קשה לי לדעת שהעבודה שלנו נפלאה בעצמי ולהאמין בזה בלי האישור מבחוץ. אבל יש גם תקופות כאלו.

הרבנית החביבה עלי אומרת שאם אנחנו בטוחים שהכל לטובה, גם מדברים כאלו אנחנו לא נעצבים, ובטוחים שנעבור ונלמד מהם. אני מבטיחה לנסות.

יוצאת לאכול ארוחת בוקר עם מנהלת המעבדה המקסימה שלי, מקווה ליום טוב עם פחות ספקות ויותר שמחה!