אמאל'א

היום אחי ואחותי באו לבקר אותנו. זה היה מקסים. שלושתינו בזוגיות טובה, סוף סוף, וזה מאוד משמח וממלא את הלב. הצטבר אצלנו הרבה אוכל טעים, כמו צלי בשר ולזניה מעולה שממיע הכין, וסלטים טעימים שהכנתי, והוספנו לזה שניצלים ירדן טיגנה, פתיתים, פירה, כרוב ניצנים, אפונה, סלט ירקות, אורז פרסי שאחותי הכינה (מקלובה) וזיתים שאנחנו החמצנו. מרוב התרגשות ושמחה אכלתי מעט, אבל נהניתי לראות את כולם נהנים. אחרי הארוחה כולנו ישבנו בחצר הצופה אל המפרץ, ליד הדקל והגפן והדשא ושתינו תה צמחים מהגינה ואכלנו עוגות טעימות שאישתו של אחי הביאה. זה בכלל לא מובן מאליו שכל כך נעים לנו ביחד. כשחזרנו לארץ הרגשתי שהמשפחה שלי התפרקה, לא זיהיתי אותנו בלי אבא שלי. כולנו עברנו לא מעט בשנים האלו, ואני מרגישה שהתקרבנו, כולנו. כשאישתו האהובה של אחי נכנסה היא אמרה מיד: "איזה בית מלא חום!" וריגשה אותי מאוד. 

הטיול בסוכות היה נפלא. נסענו לרמת הגולן וטיילנו ברגל בנחל אלעל, מצודת נמרוד, תל דן המקסים, ובריכה המשושים. בנחל אלעל גילינו את תותי הבר השחורים והטעימים שצומחים שם וטבלנו בבריכה שליד המפל. בתל דן נהיננו מהנחל ומהתותים וטבלנו בבריכה הקפואה. בבריכה המשושים ממיע נכנס למים ושחה למפל ואז ירדן ואני שחינו לשם גם. הוא חזר והביא איתו את זוהר. זה היה כיף גדול. חופשה מופלאה. 

השבוע מתחיל הסמסטר וברגע הזה, בקצה סוף השבוע, בין הילדים המשחקים, לקראת השבוע בו אני מתחילה ללמד, לקראת המשך העבודה על המאמרים, אני מרגישה צביטה של עצב. המעבר בין בית לעבודה אף פעם לא קל לי ואני תמיד קצת חוששת ממה שיבוא. גם לפני הביקור של אחי ואחותי חששתי. שינויים, אירועים, מקומות בהם יש לי ציפיות מעצמי אבל אין לי שליטה בתוצאה, מלחיצים אותי. 

זה כל הסיפור - מקומות בהם יש לי ציפיות בעצמי ואין לי שליטה בתוצאה. אני יכולה רק להשתדל ולקוות לטוב, להאמין שאדע להתמודד ולקבל עם מה שיבוא ולזכור שאני לא לבד. יש מי שיהיה איתי ויעזור לי ללמוד ולהשתפר, ינחם אם צריך, יעודד ויחזק אם צריך. זה משנה את הכל.

שבוע טוב שיהיה!