אמאל'א

זה לא יאומן מרתון יום השישי הזה. 

ניקיונות, בישולים, כביסה ואיך שהוא הצלחנו גם לשחק פוקימון גו וללכת לבריכה. לא פלא שאני מותשת למדי עכשיו. 

מעניין, איך שפרשתי מפה לבנה, הדלקתי נרות, וכיביתי את האור החזק במטבח, פתאום, בבת אחת, נכנסה תחושה של רוגע. של שבת. 

הבית נקי, מסודר, יש עוף עם תפוחי אדמה בתנור, שניצלים מדג ועוף, אורז וירקות מבושלים.

למדתי משהו מפוקימון גו.

במשחק צוברים נקודות ואז עוברים מרמה לרמה. ככל שהמשחק מתקדם צריך יותר נקודות כדי לעבור בין רמה לרמה. עכשיו אני ברמה 19, וצברתי עד עכשיו 190000 נקודות. כדי להגיע לרמה 20 אני צריכה לצבור 25000 נקודות. כדי להגיע מרמה 25 ל-26 צריך 190000 נקודות - כלומר כל הנקודות שצברתי עד רמה 19, למעבר רמה אחת.

כשראיתי את זה אצל ירדן שהגיעה לרמה 25 נחרדתי. זה נראה לי בלתי אפשרי ומייאש. התחלתי לחשוב שאני בכלל לא רוצה להגיע לרמות האלו, שטוב לי ברמות שמתקדמות מהר.

וזה בדיוק ככה במחקר.

אני יודעת לעשות מאמרים של 25000 נקודות בקלות. יכולה ליצר כאלו בלי למצמץ בכלל. אבל כדי להתקדם לרמות שאני רוצה להגיע אליהן אני צריכה את הסבלנות, הנחישות ואורך הרוח כדי לחכות עד שיהיו לי 190000 נקודות. 

שאלתי את ירדן איך יש לה את היכולת לחכות עד שתצבור 190000 נקודות לרמה אחת, והיא אמרה:

Just becuase it doesn't happen right away it doesn't mean that it won't happen

זה בדיוק המשפט בשבילי, כי אני אף פעם לא מאמינה שדברים יקרו אם הם לא קורים עכשיו.

Just becuase it doesn't happen right away it doesn't mean that it won't happen

כשסיפרתי על זה לממיע הוא אמר שכשהייתי לבד היתה לי הסבלנות לעשות מאמרים של 25000 אבל עכשיו אני בקבוצה ואנחנו עובדים ביחד אז אני יכולה לעשות מאמרים של 190000.

לרמות שאחרי 30 צריך בערך 1000000 כדי לעבור רמה. נו טוב. :-)

שבת שלום!