אמאל'א

דברים שכדאי לדעת לפני שקוראים את הפוסט הזה: לא בטוחה שהפוסט מתאים לכל קוראי הבלוג. אני כותבת אותו כי אותי הסימפטומים תפסו לא מוכנה ועשו לי רע מאוד, והייתי מעדיפה לדעת לפני, כי אז לא הייתי מגיעה למצב של חולשה וחוסר ברזל. 

בהתחלה הרגשתי ממש רע. חולשה גדולה באמצע ניקיון הבית. חייבת לשכב לנוח. משהו שמעולם לא הרגשתי. פתאום היכולת שלי להתאמץ פיסית היתה מוגבלת מאוד. לא היה לי כח לזוז. הייתי בטוחה שמשהו מאוד חמור קורה לי בגוף ובבדיקות הדם נראה דילול במאגרי הברזל. ההמוגלובין היה תקין, אבל הברזל עצמו והפריטין היו נמוכים. אני מיד חשבתי על הדברים הכי גרועים, אבל הרופא פשוט רשם לי כדורי ברזל וB12. אמרתי שאני שמחה לקחת ויטמינים אבל הוא אמר שזה לא מספיק שאני צריכה בוסט אמיתי. שאלתי אותו אם זה יכול להיות בגלל המחזורים הקשים שלי והוא אמר שאולי, אבל לא נשמע משוכנע. 

המחזורים שלי הפכו לחזקים מאוד, התדירות והמשך שלהם עלתה, וחשבתי שאולי ההתקן מזדקן. רופאת הנשים המאוד לא סימפטית אמרה לי שההתקן מצויין זאת אני שמזדקנת ורשמה לי הורמונים לגיל המעבר. שאלתי אותה איך היא יודעת, והיא אמרה שהיא למדה רפואה. חזרתי לרופא הנשים שלי וגם הוא חשב שזה לא ההתקן אלא המחזורים שלי, אבל לא אמר לי בפירוש שזאת תופעה ידועה שקשורה לטרום גיל המעבר. הוא הוציא את ההתקן וזה מאוד עזר, אבל המחזורים עדיין שונים ממה שהיה. אף פעם לא היו לי כאבים או מצבי רוח לפני מחזור, ועכשיו כן. לגמרי. הם חזקים יותר ותדירים יותר אבל לא ברמה הבלתי אפשרית של ההתקן. הברזל מאוד עזר והעלים את החולשה לגמרי, אחרי הוצאת ההתקן ירדתי לאט במינון ועכשיו אני מרגישה טוב גם בלי תוספי ברזל. 

אבל גדלה לי כרס. מאז ליאור לא חזרתי למשקל בו הייתי כל חיי הבוגרים, אלא ל-10% יותר. לא חיבבתי את זה ומדי פעם ניסיתי להפחית בצריכת המזון, ירדתי בקילו או שניים, עליתי אותם בחזרה, אבל המשקל היה פחות או יותר יציב. ואז הוא התחיל לזחול כלפי מעלה, בלי שינויים בהרגלי התזונה. השומן מצטבר בעיקר בבטן, מקום שהיה פחות מועד לפורענות בעבר. מסתבר שזה חלק מהקסם של הגיל, בגלל הירידה באסטרוגן והעליה היחסית בטוטסטרון, והירידה בחילוף החומרים, שגם אותה אני מרגישה. יש לי כרס קטנה ולא חביבה. הצפי הוא עד 20% מהמשקל הרגיל. לא נראה לי בכלל.

הכרס שברה אותי ושלחה אותי לד"ר גוגל שאני מאוד מאמינה בו, אם נזהרים וקוראים רחב. כל מה שעובר עלי צפוי והרשות נתונה. הייתי מעדיפה לדעת את זה לפני שהרגשתי נורא וחשבתי שאני הולכת למות בקרוב. הייתי מעדיפה לדעת, אבל לא מדברים על זה. גם אני לא מרגישה נוח לדבר עם זה כי אני לא יודעת מי בתוך זה ומי לפני או אחרי. כמעט כמו בגיל ההתבגרות, רק בלי השיעורים המביכים לחינוך מיני. כמעט כמו לפני לידה ראשונה, רק בלי הקורס של ההכנה ללידה שלא באמת מכין לדבר עצמו. אולי שום דבר לא מכין לדבר עצמו עד שהוא קורה. אני לא יודעת אם כאבי הגב התחתון קשורים, אבל מה שצריך לעשות כדי להקל על כל הסימפטומים הוא פעילות גופנית ושינויים בהרגלי התזונה.

אני צריכה לעשות יותר פעילות גופנית. הפוקימון גו מאוד עוזר, כי אנחנו הולכים הרבה ביחד. גם הבריכה עוזרת. אבל צריך יותר. אני צריכה לשנות את הרגלי התזונה שלי, עוד יותר ירקות ופירות ופירות יבשים, ואני דווקא מהאוכלות בריא, יחסית. צריכה להפחית את הסוכר, קמח לבן והמטוגן. בזכות הפוקימון גו וההליכות עם הילדים והיציאה לבריכה, הוצאת ההתקן, הבוסט בברזל ובB12, אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו מאשר לפני חצי שנה, למרות שאני יותר מבוגרת עכשיו. :-) אז זה כן משהו שאפשר להתכונן אליו ולהפחית את הסימנים. לקח לי זמן לקבל את זה שזה התהליך שאני עוברת. היה לי מוזר שארבע שנים אחרי שילדתי אני בגיל המעבר, אבל זה לגמרי אפשרי. זה רק מדגיש כמה מזל היה לי עם ליאור. איך זה להיות בגיל המעבר עם ילד בן קרוב לארבע? מאתגר, אבל אני חושבת שאני אמא הרבה יותר טובה עכשיו ממה שהייתי לגדולים. אז הוא גם הרוויח.

באופן כללי, הגישה שלי לחיים שעדיף לדעת מה עובר עלינו כדי שנוכל לקבל את זה ולחיות עם זה טוב. בזה אני לגמרי מסכימה עם אמפי. לקבל ולחבק את מה שהחיים מביאים, אפילו אם הוא שונה ממה שביקשנו או דימיינו, כי הוא שלנו. קראתי שאחד הסימפטומים הוא דיכאון, רגזנות ומצבי רוח. עדיין אין לי כאלו, אולי כי הייתי רגזנית עם מצבי רוח משתנים כל החיים, ואולי זה עוד יגיע. מקווה שלא. גם אל גלי החום עוד לא הגעתי, אני חושבת שהם יגיעו מאוחר יותר, בגיל המעבר עצמו. כי יש תופעות טרום גיל המעבר עליהן דיברתי כאן, ויש תופעות גיל המעבר עצמו אותן אכיר, כנראה, עוד כמה שנים. בריאות טובה ואריכות ימים לכולנו!