אמאל'א

אחרי שבעה ימים בגן העדן, טסתי הבוקר לכנס במקום אחר, מאוד נחשב.

המקום הזה הוא לא גנ'ליה. העיר מאוד יפה ומאירה, אבל האוירה בכינוס היתה מלאת חשיבות עצמית עד כדי נפיחות. ויתרתי על הסיור המקדים בתחילתו והלכתי ברגל לטרגט, החנות האהובה עלינו בארה"ב. קניתי בגדים לממיע ומתנות לילדים. מגיע להם. בדרך חזרה הייתי ממש גברת עם סלים מרוב העומס.

החדשות המשמחות הן שתוך יומיים של כיול הניסויים התחילו לעבוד, זה הפתיע אפילו את המארח שלנו שאמר שבדרך כלל הכיולים לוקחים הרבה מאוד זמן. החדשות הפחות משמחות הן שלמעשה אין למיקרוסקופ הזה אין את הרזולוציה המרחבית לראות מה שרצינו, אבל מהלכי הזמן שלקחנו שינו לנו את התפיסה. המערכת שלנו דינמית בטירוף. התאים זזים כל הזמן. יש תאים שנראים מקובעים למקום ויש כאלו שבאים והולכים. הבוס של המרכז רצה לשבת איתנו לישיבת אמצע הפרוייקט והכנתי מצגת קטנה ואת הסרטים. הוא הקשיב בסבלנות ושאל אותי - מה למדתן? אמרתי שנצטרך לעבד את הניסויים והוא שאל- מה ההיפותיזה שלך? אמרתי - את ההיפותזה שלי, שהגן שלנו נחוץ לשחרור הוזיקולות אני לא יכולה להוכיח ברזולוציה המרחבית הזאת. והוא אמר- אבל נראה שהן הרבה יותר גדולות כשמעקבים את הגן ואת זה אפשר לכמת. אפשר גם לשחרר את העיכוב ולראות אם הוזיקולות קטנות עם הזמן. מאוד אהבתי את הרעיון והסטודנטית מבצעת את הניסוי היום.

היא נפלאה הסטודנטית הזאת. גם ביכולות, גם בסבלנות, גם באופי. יש לי מזל עם אנשים. אנחנו מעבדה קטנה ואנשים בה מעט, אבל כל אחד כוכב, בדרכו. מאוד אהבתי את האנשים שפגשנו שם. חלקם אורחים כמונו, חלקם מקומיים, ויש כאלו שבאו מהמעבדה בה ממיע עשה את הפוסט דוק. כל מי שדיברנו איתו מאוד אוהב את מה שהוא עושה וחדור התלהבות מהמדע וסקרנות לגבי מדע של אחרים. מקום נפלא המקום הזה.

אנחנו לומדות המון בבת אחת. קיצור דרך עשה לנו המקום. הקפיץ אותנו למקום אחר במדע. יש שני חידושים ענקיים בשנים האחרונות בביולוגיה תאית ושל מערכות: היכולת לרצף כמויות עצומות של דנא ורנא, והמיקרוסקופיה שקפצה ברזולוציה המרחבית והזמנית. היה לי מזל עצום עם היחידה המקומית לביואינפורמטיקה שהקפיצה אותי ביכולות לנתח רצפים גדולים, ועכשיו היה לי מזל גדול עם חברת המחלקה שלי שסיפרה עלי לבוס מרכז המיקרוסקופיה והוא אמר - קיפודי ים עוד לא היה לנו, תגידי לה לכתוב הצעה. אז עכשיו אנחנו מוקפצים קדימה בשתי החזיתות... :-)

עוד מעט יתחיל הכינוס כאן. אחרי מסע הקניות המפרך משהו (לפי הטלפון שלי הלכתי כשבעה קילומטרים, כולל ההגעה משדה התעופה), ישבתי לאכול קערה ענקית של נודלס שלא נראה לי הגיוני שבן אדם אחד יאכל. אבל התגברתי עליה בגבורה ועוד בא לי קינוח, אבל שום דבר לא ממש נראה לי אז ויתרתי. המחירים פה הרבה יותר גבוהים כי אין סיבסוד של אבא האוורד.  הייתי כאן כמה פעמים, והסתובבתי עם אנשים מכאן, זה תמיד גרם לי להרגיש קטנה. דיברתי על זה עם חברה שלי והיא אמרה - אולי לא צריך להסתובב בחבורה של המקובלים אם זה עושה לך רע. תמצאי לך אנשים שנוח לך איתם ותסתובבי איתם בכנס. אז כשהרגשתי קרירות מצד אנשים שחייכתי אליהם פשוט עשיתי צעד אחורה (פיסית) ולא ניסיתי יותר. כשנמלטתי מהסיור פגשתי מדען נמלט אחר שאני מכירה מהטכניון, והוא היה בדיוק כמוני, בדרך לחנות ספרים, למקום שהוא יכול להנות ממנו ולשאוב ממנו אינפורמציה שתעזור לו באמת.

ההרצאות יהיו טובות, אני יודעת. הן יהיו מרחיבות אופקים, מלהיבות ומשנות תפיסה. בהפסקות פשוט אשתדל להיות ליד אנשים שמחייכים אלי בחזרה, ואני חושבת שיש סיכוי טוב שאהנה.

המשך שבוע טוב לכולם!