כבר יותר משבועיים שלא כתבתי כאן,עבדתי הרבה בזמן הזה ולא הרגשתי שיש לי משהו משמעותי לכתוב עליו.
אבל לפני כמה ימים חזרתי לדבר שוב עם ידידה שלי.
זה לא שרבנו קודם,או שהיא גרה רחוק-להיפך,לא רבנו והיא לומדת איתי בכתה.
אבל בגלל כל התקופה של הלחץ והמבחנים לא יצא לנו לדבר בצורה נורמאלית די הרבה זמן.
ולפני כמה ימים התחלנו שוב לדבר,והפעם זאת הייתה שיחה נטולת לחץ,חופשייה,כיפית.
במילה אחת-התגעגעתי.
בצורה מיוחדת היא די חשובה לי,ועכשיו,כשחזרנו לדבר כמו קודם,אני מרגיש טוב יותר :)
יש להוסיף שהעובדה שהיא לא קוראת כאן(למרות שהיא יודעת על הבלוג) די עוזרת לי לכתוב את זה פה ולא לשמור בבטן.
ולעוד משהו משמח- היום קיבלתי העלאה D:
הבוס שלי אמר שקצת לא מסתדר לו לשלם על הנסיעות,אז שהוא יוסיף לי כמה שקלים בכל 45 דקות(אני לא עובד לפי שעה).
בפועל הוא הוסיף לי 8 ש"ח לכל שלושת רבעי שעה,כשהנסיעות עולות לי 130 ש"ח בחודש בסה"כ!
הידידה הזאת גם התאכזבה מכך שהיא לא תוכל להיות טייסת בצבא,ובניסיון לעודד אותה,ניסיתי לכתוב שיר עליה,על זה שהיא תוכל להיות מאושרת גם בלי הטייס וגם על זה שאם היא באמת תרצה, היא תוכל להיות טייסת גם ללא הצבא,ולדעתי יצא די נחמד,בכל מקרה,הנה השיר:
לעוף אל החלום/תום
גם בלי כנפיים
היא יכולה לעוף
לגעת בשמיים
להרגיש בכל הגוף
לעוף למעלה לגבהים
לעוף גבוה לשחקים
לטוס לכל מקום
לרחף כמו בחלום
בלי קיצורים בדרך
בלילה וביום
לעוף ללא כנפיים
לעוף אל החלום
בדיחות:
~המציל מנקה לכלוכים מהבריכה עם רשת~
ילד:"מי ינקה את הליכלוכים האלה?הדייג?"
~המשמעת של אחת הקבוצות מדהימה(ברצינות)~
אני:"צריך למדוד להם זמן"
~אחרי הפעם הבאה שהם היו~
דודו:"13 שניות וכולם בחוץ XD"
~אני וגל מדברים,בהשפעת הבגרות בהיסטוריה~
אני:"אני הולך לעבודה אז כנראה תצטרכו לעשות ועידה בלעדיי"
גל:"בסדר"
אני:"זה כמו ועידת ואנזה שלא כללה את הצמרת הפיקודית"
~אני מספר לעידו על ההעלאה שקיבלתי~
עידו:"הלוואי שתמות"
G3LB3M4N0S