http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238על כל מה שמסביבheCopyright 2026 § parker §. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/38/72/57/577238/misc/16138712.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11865593<div align="right" dir="rtl">לפני הכל, אני רוצה לומר שיש סיכוי סביר שזה יהיה הפוסט האחרון שלי כאן.הזמן שלי עד הגיוס לא ארוך במיוחד כפי הנראה, אבל גם החשק לכתוב כאן ירד מאוד. ובכן, בשבת בערב היה נשף סיום לשכבה שלנו.היה נשף מדהים, באמת שלא חשבתי שאני אהנה ברמה כזאת, אבל הופתעתי לטובה.הערב דווקא לא התחיל שמח מבחינתי, כשעה וחצי לפני היציאה למקום גיליתי ששיקרו לי. אומנם שקר קטן שלא משנה הרבה, אבל מבחינתי לכאוב מהאמת עדיף בהרבה מאשר להינות מהשקר.זה נורא נורא מטומטם, אבל אני פשוט מרגיש ממש רע כשאני מגלה ששיקרו לי. במיוחד אנשים שאני סומך עליהם. הערב המשיך כשרואים את כולם אחרי שהשקיעו בעצמם(ובעיקר "בעצמן") המון, וכמובן שלמרות שהייתי צמא ושגם רציתי מסטיק, שכחתי לשתות ולקחת אחד לפני שיצאתי מהבית.לי הייתה את בת הזוג הכי מדהימה שיכולה להיות(אם תכננת לפסול את מה שאמרתי, עדיף שתשתקי. דאמט^^ ), ובמשך הנסיעה גיליתי שגם היא צמאה, וככה רצינו לשתות עד שהגענו לאולם, הצטלמנו(כולל תמונה אחת עם סיגר לבקשתה של בת זוגתי לנשף) והלכנו לבר בשביל לשתות D:אני חייב להודות שכל הקטע של הנשף הזה נראה לי כ"כ אמריקאי שהייתי בטוח כמעט לחלוטין ש"השוק</div>Mon, 21 Jun 2010 18:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11865593http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11865593http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11852282<div align="right" dir="rtl">יש משפט שמלווה אותי עוד מימי ילדותי, אומר אותו אחד בשם אורוקו סאקי(הידוע בכינויו "שרדר"), והמשפט הולך כך: "אתם עולים לי על העצבים, צבים!". עד כאן, משחק מילים משעשע. אבל יש פה יותר מזה, המשפט הזה אנושי. הוא מדבר על רגש שמאפיין את כולנו, כן, את כולנו- כעס. ומה מיוחד בזה, אתם ודאי שואלים. ובכן, הכעס מלווה לעיתים בהגזמה רבה שגורמת לבלאגן גדול. אני מכיר כמה אנשים שנוטים להגזים, אני גם אחד מהם, ולמרות שלפעמים כל ההגזמה הזאת עוזרת לפרוק מתחים, לפעמים צריך להבין איפה נחצה הגבול. ואני רק רוצה להדגיש שלא מובעת פה שום ביקורת כלפי אף אחד, אני בסך הכל כותב את מה שאני חושב. ואיפה הגבול הזה נחצה? כשאנשים נפגעים, כשמטרות נפגעות, כשאתה בעצמך נפגע. זאת לא המצאה שלי, לפעמים אנשים לא שמים לב לגבול הזה וזה יוצר מצב בעייתי של פגיעה כלשהי. כמובן שיש לכך גם צד נוסף, גם לאותו אדם ש"עיצבן" את האדם העצבני יש חלק בעניין וצריך לשים לב קצת יותר כדי למנוע את המצב. אבל לא תמיד אפשר להתחמק מזה, ולכן צריך להימנע מהגזמות מיותרות כדי להמשיך כרגיל. לא הצלחתם לברוח? אז תנסו לסלוח, או לבקש סליחה. זאת ההתחלה</div>Tue, 15 Jun 2010 16:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11852282http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11852282http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11817829<div align="right" dir="rtl">מסתבר שיש לי קצת יותר זמן ממה שחשבתי, אז זאת הזדמנות לא רעה לכתוב פה פוסט חדש. ובכן, הרעיון הראשון שעלה לי לראש היה "פחד". רק שהחושך שלי הוא קצת שונה. סיפרתי לא פעם על נקודות האור בחיים שלי, ולכן כנראה שהפחד הגדול ביותר שלי הוא לאבד אותן. החיים שלי לא מושלמים, אני לא מוכשר בצורה יוצאת דופן, לא חתיך על ולא גאון, אבל את נקודות האור האלו השגתי בעצמי ולא תמיד בקלות, ואולי זה רק מגביר את הפחד לאבד אותן. וכן, גם פחד הוא חלק מהחיים, אבל בשביל להיפרד מהדאגות אני כותב כאן כדי לפרוק את זה וממשיך הלאה בחיי. אז מהן אותן "נקודות האור" שלי? ראשית- אנשים. כן כן, אותם יצורים מוזרים שבנויים מעור,עצמות, שרירים ועוד שלל איברים ומערכות. לכל אחד מהם יש רגשות מסויימים וכל אחד מהם גורם לי להרגיש רגשות מסויימים. הם מיוחדים בצורות שונות, וגם מייחדים בצורות שונות, כי בלעדייהם אני לא הייתי אותו אדם שאני היום. כמו שאמרתי, כל אחד מהם שונה וכל אחד גם משנה. הדיבור על רגשות ודברים דומים מוקדש כמעט תמיד למישהי מאוד יקרה לי, כשצריך עזרה או מידע נטו יש מספר מוקדים שנכונים לעזור כמעט תמיד, אם צריך מישהו כ</div>Sun, 30 May 2010 11:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11817829http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11817829http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11796527<div align="right" dir="rtl">עקב מחסור גדול בזמן ולחץ לא קטן כמו שאני רגיל אליו, לא נכנסתי לפה יותר מדי, שלא לדבר על כתבתי. אבל הזמן האחרון היה שונה מבד"כ, עד כמה שונה? שונה לחלוטין. הייתי מאושר, ואז הייתי מדוכא, הייתי אופטימי ואז נהייתי פסימי, חשבתי לעשות ועשיתי וגם ויתרתי, הייתי לחוץ ונרגעתי, הפסדתי וניצחתי. ואז נזכרתי במשהו שהסכמתי איתו כבר מזמן, כל אחד בוחר את מצב הרוח שלו. כמובן, קשה לפעמים להתמודד עם דברים, ויש דברים שצריך זמן כדי לעכל אותם ולהתגבר עליהם, אבל באופן כללי, כל אחד מחליט אם הוא שמח או עצוב, אנרגטי או עייף. מצב רוח משתנה עם הגישה של הבן אדם, ואם הוא מחליט שיש לו יותר סיבות לשמוח מאשר להיות עצוב וייפעל ככה, מצב הרוח שלו באמת ישתנה. לא תמיד זה עובד מיד, לא תמיד זה פשוט, אבל בסופו של דבר הרצון גובר על הכל. ואני לא מדבר רק על סתם מצב רוח שבא פתאום, אלא גם על גישה של אנשים בנוגע לחיים. כלומר נניח שקרה משהו שממש ביאס אותך, מותר להתבאס קצת ולהמשיך הלאה(כלומר הכל מותר, אבל לדעתי לפחות צריך לא להגזים עם זה), כי מה לעשות, לא צריך לעבור הלאה ישר כאילו לא קרה כלום מכל דבר בחיים, כי גם הבאסה והדיכ</div>Thu, 20 May 2010 15:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11796527http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11796527http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11717980<div align="right" dir="rtl">הפעם בחרתי לפצל את הפוסט לשניים.החלק הראשון נכתב מספר ימים לאחר יום ההולדת ה-18 שלי,והחלק השני נכתב כשבועיים וחצי לאחריו. ובנוסף, הפעם גם לא יהיה פה שיר. השיר האחרון שכתבתי נמצא אי שם במאה הקודמת(או בפוסט הקודם,מה שתרצוP: ) איך זה מרגיש להיות בן 18?במשך שנים חשבתי על כמה שהשאלה הזו טיפשית, מיותרת וחסרת משמעות.אבל משום מה אני מתרגש פתאום.קראתי ונזכרתי בברכות מכמה מהאנשים הכי קרובים אליי, ופשוט התרגשתי.בתחילתן של כל הברכות מופיע המספר 18, ופתאום אני מעכל את זה.18 שנים אני כבר חי, לומד, חושב, עושה, מרגיש, משתנה.אני כבר לא ילד, אבל עדיין לא מבוגר. אני יוצא ממסגרת אחת, אבל נכנס לאחת אחרת. אני מסיים את החיים הקודמים, ומתחיל בחיים חדשים.הגלגל לא ישוב לאחור(כי באוטו הזה אין רוורס), לא יעצור(כי הניוטרל נדפק קצת) וימשיך לנסוע עד הסוף(כי הבלמים השתחררו).האוטו שלי ממשיך לנסוע, ובינתיים הייתי נהג זהיר. פעם חבר אמר לי משפט יפה, ששינה לי את תפיסת החיים באופן די משמעותי.הוא אמר לי "מה זה 'לא עושה כיף'? אתה לא יכול לקבוע שבגלל שאתה לא יוצא לכל מיני מקומות בילוי אז לא כיף לך, וכנ"ל לגבי מיש</div>Wed, 14 Apr 2010 16:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11717980http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11717980http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11670806<div align="right" dir="rtl">חתיכת הפסקה הייתה פה. למעשה, אני חושב שזו הייתה ההפסקה הכי ארוכה שהייתה לי מאז שהבלוג הזה נפתח לראשונה. כמעט חודשיים חלפו, ונראה שאני לא זוכר כבר מה עושים פה, מה אני עושה פה, ומה אתם עושים פה. אבל זה רק נראה כך. בהזנחת הבלוג הזה, הזנחתי למעשה חלק מהחיים שלי, לטובת חלקים אחרים. אומנם זה נכון שלוח הזמנים שלי היה צפוף לאחרונה, אך להגיד שלא היה לי זמן לכתוב ולו פוסט אחד במשך כל התקופה הזאת יהיה שקר אחד גדול. אני לא תיכננתי להיעלם ככה מעל מפת ישראבלוג, או יותר נכון, מעל מפותיכם, מפותיהם של אלו שקוראים כאן ושל אלו שאני קורא אצלם. אני לא התכוונתי להיות חסר לכל מי שהייתי חסר לו. אני לא רציתי להפסיק לעשות את מה שעשיתי כאן. למען האמת, אני גם לא יודע ממש למה לא הייתי פה, אבל אני חושב שהתקופה הזו היטיבה איתי בכל זאת. אני מרגיש טוב יותר, שלם יותר. ובכן, בקשר אליכם אני אתעדכן בבלוגו של כל אחד, או בעולמו של כל אחד. אבל בעצם אתם קוראים את זה, כדי להתעדכן לגביי, או שאני טועה? אני לא יודע להסביר איך זה קרה, כאילו סתם פתאום, אבל בשנה האחרונה אני התבגרתי לגמרי, השתניתי לחלוטין, אך בכל זאת</div>Wed, 24 Mar 2010 21:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11670806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11670806http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11573284<div align="right" dir="rtl">לפני הכל אני חייב הסבר על הפוסט הזה: ביקשו ממני לכתובפוסט חדש בסופ"ש הזה, ואפשר לומר שהבקשה כללה איומי סכין(ותאמינו לי,עם ציפורניים כאלה זה מרגיש אותו דבר). ומאחר והרוצחת לומדת איתי באותה כיתה,אני לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים(ואת זה אמר מישהו שנסע עם אותה רוצחת ב-10 בלילה,יומיים אחרי שנגמר לה המלווה,מת"א הביתה). סתם,האמת שהיא נוהגת ממש טוב(למרות שהחנייה ברוורס בעזריאלי הייתה ישרה בערך כמו פרבולה מחייכת עם אסימפטוטה אנכית). השבוע האחרון היה שבוע ארוך ומייגע. בתור אחד שלא נוהג להכין שיעורי בית,עבודות,מטלות,לחרוש למבחנים וכו' אני חייב לומר שהשבוע הזה היה בהחלט יוצא דופן לגמרי. מיום ראשון ועד יום רביעי אני למדתי בלי הפסקה למבחן בספרות שהתקיים ביום שישי,ובנוסף לכך הייתי צריך גם לעשות עבודה חסרת פואנטה באזרחות ולספר למורה למתמטיקה ש"הפעם אני התכוונתי להכין שיעורים,ותמיד אומרים לי שהעיקר הכוונה!". אז כמו שאמרתי,שבוע ארוך ומייגע. אבל יש פה משהו מוזר קצת לא? אם המבחן בספרות היה ביום שישי,למה לעזאזל למדתי עד יום רביעי? ובכן,זה החלק הטוב של השבוע. יום חמישי היה יום ששווה את כל הש</div>Sat, 06 Feb 2010 15:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11573284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11573284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11545651<div align="right" dir="rtl">חברים וחברותלא עברו שלושה שבועות ואני כבר מוצא את עצמי כותב פוסט!משום מה,פתאום יש לי חשק לכתוב שוב,אז לקחתי יוזמה ולחצתי על "התחברות לבלוג".ממש גאווה לאומית P: בנוגע לפוסט הקודם,שמחתי לראות תגובות של אנשים שטוענים שהם אוהבים לקרוא פה. זה מחמם את הלב לראות שמעריכים משהו שאתה עושה,ובנוסף התגובות האלה הן אחד הגורמים העיקריים לכך שאני ממשיך לכתוב פה.אז תודה לכולם,ומקווה שזה ייישאר ככה (; אז מה יש לי לספר?בימים האחרונים עלה בי רעיון להתחיל לכתוב סיפור.הבעיה שמנקודת המבט שאני רואה את זה, אני חושב יותר על סרט מאשר על ספר,כלומר על משהו שיהיה קשה להעביר אותו מהדימיון אל הכתב.כבר יש לי רעיון פחות או יותר מה יהיה בסיפור אבל זה עדיין לא מושלם.ובקשר לז'אנר,זה רחוק מאוד מכל דבר שקיים ובגלל זה קשה לי להגדיר את זה, אולי הייתי קורא לזה מה"מ. מתח-הרפתקאות-מדע בדיוני.אני לא יודע עוד אם יהיה לי כוח או סבלנות לכתוב סיפור,בכל זאת זה דורש השקעה,אני גם לא יודע מה אני אעשה עם זה.אעלה לבלוג? אשתף רק חברים? אולי בכלל אני אדבר עם הוצאות ספרים והספר ייראה אור? רק ימים יגידו...כמו שרבים וטובים(וגם פחות טובים</div>Sun, 24 Jan 2010 17:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11545651http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11545651http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11505861<div align="right" dir="rtl">הפעםגרמו לי בכוח לכתוב את הפוסט הזה,אחרי שהתנגדתי קשות לכתוב פוסט תוך פחות מ-3 שבועות מהפוסט האחרון.סתם סתם,הביקוש היה קיים(גם מישהי אחת זה נחשב ביקוש!),אבל ההיצע לא מדהים כמו שבטח שמתם לב בפוסטים הקודמים.אבל יש לזה יתרון,כי הרמה פה לא יכולה לרדת יותר אז הלקוחות הפוטנציאליים תמיד מקבלים את מה שהם ציפו ולפעמים טיפה יותר.אז למה אפשר להשוות את המוצר שלי, בלוגי,יומני אשר כתבתי?הייתי אומר שהוא די דומה למחזיק מברשות שיניים,הזה עם הואקום, שאף פעם לא באמת נדבק למשהו,אבל לפעמים הוא מפתיע ומחזיק כמה זמן לפני שהוא נופל.אז אני מקווה שהפוסט הזה יפתיע ויחזיק מעמד עד שתסיימו לקרוא אותו (;אז אני אתחיל עם האיחול המתבקש-שנה טובה לכולם!עשור חדש מהנה,מלא באושר ובריאות וכל מה שאפשר עוד לאחל (:והבלוג כבר עבר את גבול 3000 הכניסות!!וזה שרובן שלי לא משנה כלום P:אז כן,הסילבסטר הוא לא חג יהודי.אז נכון,לא ממש חגגתי אותו.יותר העדפתי להתייחס לזה ליציאה עם חברים,והאמת? לא התאכזבתי. אומנם בערך 7 אנשים מתוך ה-10 שהיו אמורים לבוא לא יצאו איתנו בסוף,אבל הזמנתי ידידה שלי שהביאה איתה עוד חברה.אז אחרי שהבנות הסתבכו להן עם</div>Tue, 05 Jan 2010 19:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11505861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11505861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11458913<div align="right" dir="rtl">כמו שחבר שלי אמר,חנוכה זה חג הגשם. ואני? לא אוהב את זה. לא סובל שקר לי,זאת הרגשה מציקה. לא אוהב לרוץ לאוטו ב-4 בבוקר אחרי שאני נפגש עם חברים כי קר בחוץ למרות שאני חונה קרוב בד"כ(והנה ההקשר לכותרת ^^),לא אוהב ללבוש 8637 שכבות של בגדים ועדיין שיהיה לי קר,לא אוהב להיות סגור בבית ולקפוא מקור. לא אוהב "להתכרבל עם שמיכת פוך וכוס שוקו חם" ולא "לקפוץ על שלוליות". אני טיפוס של שמש(אחת הסיבות לוויתור שלי על לשרת ביחידת הצוללות בצבא),אוהב שנעים,שמואר. גם אם אני לא בחוץ כל הזמן. האמת שאם הגשם עצמו אין לי כ"כ בעיה(כל עוד זה לא מבול כמובן), כי בסה"כ זה נחמד קצת להתרענן,אבל הבעיה שתמיד כשיורד גשם קר! אז כן אני לא ילד קטן שהולך לבכות "למה קר?",אני סתם אוהב לקטר לפעמים ולהוציא את מה שיושב לי על הלב,גם אם זה שטותי ולא חשוב לכאורה. והבלוג הזה זאת אחלה פינה בשבילי כדי לעשות את זה. אגב,מומלץ בחום(תרתי משמע P: ). ולעניין אחר- חנוכה הזה דווקא התחיל טוב,נמשך טוב,אבל מסתיים בקרוב,והכל נראה לי קרוב מדי פתאום(שוב). סיום החופש,סיום הלימודים,הצבא,החיים. כבר אמצע דצמבר! ולי זה נראה כאילו בשבוע שעבר חזרנו ל</div>Tue, 15 Dec 2009 22:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (§ parker §)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577238&blogcode=11458913http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577238&blog=11458913