אם לעולם לא אראה את פנייך שוב
מלבד בזכרוני ובקרעי תמונות
תדע שהיתה לך משמעות, תדע שהיית
תדע שמילאת חלל, גדול ככל שהיה, ודואב
תדע שהיית לי למשענת, ולתרופה לכאבים הקשים
תדע שהערכתי כל נשימה ששאפתי ונשפתי לצידך
שנהנתי מכל הברה שביטאת ב"אני אוהב אותך"
תדע שידעתי שאתה אמיתי, ושיש רגש כנה בכל אחת ממילותייך
תדע שמעולם, אף פעם, לא העלתי במחשבתי כוונה לפגוע בך.
אם לעולם לא אראה את פנייך שוב
אם הקיום היחיד לפלא שלך בחיי יהיה רק בזכרוני
תדע שאהבתי מעומק ליבי.
תדע שגם עכשיו, כשאנו כל כך רחוקים משם,
שמורה לך פינה בתוכי, ושם תשאר.
אז אם לעולם לא אראה את פנייך שוב,
תדע שבזכרוני, הן נצחיות. לעולם ועד.
אל תטעו, אין בי חרטות.
לא על המעשים שלי לפחות.
רק על הדרך שלו...
אבל זה, כמובן, לא היה בשליטתי.
סתם נדודי שינה.