קמתי בבוקר ונכנסתי ישר למקלחת, ישבתי באמבטיה כמה שעות, מקשיבה

למוזיקה וקוראת. כשסופסוף החלטתי לצאת שמעתי את הקולות של ג'ק, ויק, רון, דין

ואנה בסלון. " היי!!" אמרה אנה כשהיא נכנסת לחדר, היא הסתכלה עלי, היתי עטופה

במגבת בלבד, היא הסתובבה ויצאה, " אל תכנסו!" שמעתי אותה צועקת לבנים,

היא נכנסה שוב וסגרה את הדלת. " תתלבשי כבר אנחנו נוסעים לים!!" צעקה עלי

והחלה לחטט בארון שלי, היא הוציא בגד ים אדום ביקיני ששני החלקים חוברו ע"י

פס אדום, היא הלכה אל המראה והסתכלה עליו, " את רוצה ללכת איתו?" שאלתי מחייכת

וניגשתי בעצמי לארון, " אבל מה את תשימי?" היא שאלה והביטה עלי.

הוצאתי בגד ים שחור שלם סטרפלס מהארון והראתי לה, " הוא מהמם!" היא אמרה בחיוך

" את אומרת את זה רק כדי שתוכלי לשים את הבגד ים שאת מחזיקה " אמרתי בגיחוך,

"תתלבשי באמבטיה, יקח לך יותר זמן".

" מזל טוב!" צעקו הבנים כשירדנו למטה, ויק ורון לא לבשו בגדי ים, ג'ק כבר בא בלי חולצה.

" למה אתם בלי בגדי ים?" שאלתי אותם ונתתי נשיקה קטנה לויק, " אנחנו לא נכנסים למים"

אמר ויק וליטף את שערי, " מה קרה ליד שלך?" שאל ג'ק והביט בי, " אא זה" אמרתי מרימה מעט את היד

ומביטה בה, " נפלתי" . ויק הביט בי בשקט, חייכתי אליו, " קח" אמרתי ונתתי לו את התיק שלי,

" סליחה?" הוא שאל מגחך, " אים אתה לא שוחה ולא סוחב כלום אז... חשבתי ש..." לא השלמתי את

המשפט והבטתי בו בחיוך ילדותי, כולם צחקו מעט והלכו לרכב שלנו.

" איפו אמא ואבא?" שאלתי את רובי כשירדנו לחוף, " נסעו בבוקר, הם ביקשו סליחה ואמרו שהם מקווים

שתהני מהדברים שהם הביאו". באמת לא פתחתי את המתנות שלהם, מזוודה ענקית, אני אגיד ללורן לבוא

איתי, בטוח יהיה שם בגד שאני לא אוהב והיא דווקא כן. התמקמנו על החוף ואנה הורידה את הבגדים ונכנסה עים

ג'ק למים, הורדתי את החולצה ונשכבתי על מגבת לצד ויק, " איזה גוף!" אמר דין שהיה שקט עד עכשיו,

" תרגע ילד" אמר ויק ונישק אותי בעדינות, " אז איך הולך עים לונדון?" שאלתי אותו והוא התיישב,

" דיי טוב" הוא אמר בחיוך. " לונדון?" שאל ויק, " כע, אנחנו מנסים לשדך בינו ובינה"

" והיא ממש חמודה! אתמול בהפסקה ישבנו ביחד עד שמישהי!" אמר דין והביט לכיוון אנה שבידיוק חזרה עים

ג'ק מהמים, " הפריע לנו ולקחה את לונדון" סיים את המשפט והחזיר את מבטו אלי.

" לא נראלי שזה רעיון טוב להיות עים לונדון" אמר ויק והביט על הים, " למה בידיוק?" שאל דין

והבעתו היתה מעט כועסת, " כי היא מאוהבת, ולא יצא לך מזה כלום", כולם הביטו על ויק בשקט

מחכים להסבר, למה שלויק יהיה כול כך אכפת עים מי דין או לונדון יהיו בכלל?!, " היא מאוהבת בג'ק"

הוא אמר והביט עליו, ג'ק חייך בשקט, " אחי, כבר הסברתי לך, היא מאוהבת בך" הוא אמר ולגם מהבירה

שהוא הוציא מהתיק. " ככה או ככה, שינסה מה יקרה?" אמרתי והתיישבתי, " היי קרי בואי איתי לקנות גלידה"

אמר דין ומשך בידי לפני שהיתה לי הזדמנות לענות, " איזו גלידה אתה רוצה?" שאלתי כשעמדנו ליד המוכר,

" קסטה" הוא ענה ושילם למוכר, " גם לי" אמרתי ושילמתי.

" אני חושב שויק רוצה שלונדון תישאר מאוהבת בו" אמר דין לפתע, הבטתי בו בהפתעה וחיכיתי להמשך,

" למה שיהיה לו אכפת אים יעבור ללונדון ממנו או מג'ק? מה הבעיה שאני אהיה איתה?" , הטיעונים שלו,

בפעם הראשונה מאז שהכרתי אותו דבריו נשמעו הגיוניים... הבטתי אל החול ושיחקתי בו באצבעותי,

" למה שלויק יהיה אכפת אבל?" שאלתי לא מביטה בו, " אולי... טוב.. ככה זה בנים" הוא אמר וגיחך מעט,

" אנחנו אוהבים להרגיש נחשקים".

חזרתי לחוף עים דין והתיישבתי על המגבת, ויק קם ממקומו ועירסל אותי בעדינות וברכות, הוא נישק את צאוורי לאט לאט

מעביר צמרמורת מדהימה במורד גופי, נשכתי את שפתי התחתונה ועצמתי את עיני, מתמכרת למגע שלו,

הוא ליקק לאט את צאוורי, ומעביר את ציפורניו על בטני, יותר עוד צמרמורות, הסתובבתי אליו ונישקתי אותו,

נותנת ללשוני להתערבב בשלו בחופשיות, העברתי את כריות אצבעותי מתחת לחולצה שלו, זה גרם לו להצטמרר

הוא הפסיק אותי וחייך אלי בשקט, מביט אל תוך עיני, " אני מאוהב בך כול כך...."

כשהגעתי הביתה עליתי ישר למקלחת, ישבתי באמבטיה כמה דקות משחקת בטונה קצף שהיה שם, זאת לא היתה

אמבטיית קצף, זה היה קצף עים אמבטיה... שמעתי דפיקה בדלת, " אני יכול להיכנס?" שמעתי את רובי

שואל מהצד השני, " אני באמבטיה" עניתי, הוא פתח את הדלת בעיניים עצומות והסתובב, הוא סגר את הדלת

והלך אחורה, כשגבו אלי, הוא הגיע אל האמבטיה והתיישב, גבו עדיין מופנה אלי.

" מה דין רצה ממך?" שאל רובי, " עצות לגבי לונדון" שיקרתי, משום מה, לא היה נעים לי לחלוק מידע על ויק...

אפילו עים רובי, שסומך עלי עים הסודות שלו... אני כול כך הולכת לגיהנום... " אני לא אוהב את הילד הזה"

הוא אמר אחרי כמה דקות שתיקה, " למה? כי הוא לא חתיך" אמרתי וגיחחתי מעט, הוא הושיט את ידו לדוש

ופתח את זרם המים הקרים בברז וכיוון את הדוש לפני, " רובי תסגור את זה!!!" צעקתי מעיפה עליו מים וקצף,

הוא סגר את הברז והניח את הדוש על הרצפה לידו, הסתכלתי על אחי... הוא תמיד היה יפה כול כך...

וכשהשער שלו רטוב והוא יושב בתנוחה גברית כזאת... כול אחד היה רוצה אותו...

רובי? מה הוא רוצה עכשיו?

הסתכלתי עליו יושב בשקט בידיוק כמו שהינו היום באמבטיה, רק שאני לא היתי בתוך האמבטיה, היתי לידו

והוא לא הבחין בי... " אני מפחד להתאהב.."

הלכתי במהירות לשדה שבוא הינו ביום שנהפכנו לזוג, צילצלתי שוב לויק כשהיתי לא רחוקה מהמקום,

ושמעתי את צלצול הטלפון שלו, הלכתי לעבר הקול ופתאום נעצרתי, הצלצול לא נשמע מקדימה יותר,

הוא נשמע מלמטה. הבטתי למטה וראיתי את הטלפון של ויק, הכנסתי את שלי לכיס והרמתי את שלו,

היו לו שיחות שלא נענו, ממני, מרון, ומאמא שלו. אני בכיוון הנכון זה בטוח.

הגעתי ל"קרחת היער" וראיתי את ויק, שוכב על גבו, ידו פרוסות לצדדים ועינוי עצומות,

התקרבתי אליו בשקט והתיישבתי לידו, הוא נראה שלוו כול כך.. שלוו מידי!

שלחתי את ידיד לצאוורו לבדוק את הדופק, נגעתי בצאוורו וידו תפסה את ידי בחוזקה,

" ויק!" צרחתי ועיניו נפקחו בבהלה, " מה את עושה כאן?" הוא שאל ברוגע אך עיניו היו מלאות פחד,

למה? , " באתי לחפש אותך" אמרתי מעסה בעדינות את פרק ידי, " מה לעזאזל קרה לך?!"

הוא הביט בי בשקט ולאחר מכן העביר את מבטו לידיי, " כלום" הוא ענה ומשך את תיקו אליו,

לא ראיתי את התיק מקודם... הוא חיטט בו זמן קצר ולאחר מכן הוציא תחבושת לבנה נקייה וחדשה.

" תני לי" אמר ולקח את ידי בעדינות, לא יכול להיות שיש נזק כזה גדול שמצריך תחבושת,

" שברת פעם את היד?" , " לא, פרקתי אותה פעם אחת אבל חוץ מזה... אח!!!" צעקתי לפתע,

הוא סובב בעדינות את היד ובליטה מוזרה שלא היתה שם קודם הופיע. " זאת העצם שלי!?"

שאלתי בתחושה מוזרה של פחד והתעניינות, ויק חש בטון המתעניין שלי והינהן תוך כדי חיוך.

הוא חבש את היד שלי בעדינות, מדהים שיש לו מספיק כוח כדי לגרום לזה...

" אני מצטערת" אמרתי כשהוא החזיר את התחבושת שנותרה לתיק שלו, " מה?" הוא אמר מגחך

" את מצטערת שפרקתי לך את היד?" הוא אמר וצחק צחוק קצר, " אני מצטערת שצעקתי עלייך ממיקודם"

אמרתי והשפלתי מבט, היה שקט במשך זמן מה...

" את לא צריכה" אמר ויק וחיבק אותי, " אני מאבד שליטה בזמן האחרון ו.." המשפט שלו נקטע ע"י צלצול

הטלפון שלו, " הינה" אמרתי ונתתי לו אותו, " השארת אותו מאחור" אמרתי בחיוך עצוב והוא לקח את הטלפון,

" מי זה היה?" שאלתי אחרי שהוא דיבר בטלפון, " אמא שלי, בואי נלך" הוא אמר ועזר לי לקום,

" ויק? קרה משהו?" שאלתי אחרי כמה דקות שראיתי שהוא מוטרד, " אני...אני הולך עכשיו לבית החולים, לבדיקות"

הוא אמר, קפאתי במקומי, הבטתי לרצפה בשקט, " לאיזה בדיקות?" , " חוש טעם וריח" הוא אמר, נשמתי בהקלה,

" הבהלת אותי ויק..." , " סליחה" הוא אמר בגיחוך וחייכתי אליו, " למה הבדיקות?" שאלתי והוא הביט לאופק בשקט,

" ויק?" , " כי אין לי חוש טעם וריח, הם נעלמו לא מזמן, וזאת הבדיקה הסופית אים הם אי פעם יחזרו" הוא אמר בשקט,

כמעט בלחישה, עצרתי אותו וחיבקתי אותו חיבוק חזק וארוך, " מתי זה לא מזמן?" שאלתי עדיין מחבקת, " יום אחרי שפגשתי

אותך" הוא אמר לתוך השער שלי.

הגעתי הביתה ונכנסתי בשקט, " איפו הית?" אמא שאלה אותי מחייכת " הלכתי לפגוש מישהי מהבצפר כדי ש..."

" מזה?!" היא שאלה מבוהלת ומשכה את ידי אליה, " אמא זה כואב" אמרתי בשקט ומשכתי את ידי חזרה,

" לא ענית לי גברתי" היא אמרה ושילבה את ידיה, " אמרתי לך, היתי אצל חברה ונפלתי, פרקתי את היד ואמא שלה

אחות אז היא חבשה את היד שלי", מדהים כמה קל לי למצוא סיפורי כיסוי לדברים מהסוג הזה, חייכתי וחיכיתי לתגובה שלה,

" בסדר גמור העיקר שאת בסדר" היא אמרה והלכנו ביחד למטבח, שם אבא ורובי כבר נהנו מארוחת הערב שלהם,

" אמרתי שנחכה לילדה!" אמא שלי הטיחה בהם, " אבל הינה היא וזה לא כאילו שאנחנו מתפללים או משהו" אמר רובי וחייך

" זה בסדר אמא אני רעבה! בואי נאכל משהו!" אמרתי והתיישבתי לצידם.

נכנסתי למיטה לבושה בבוקסר של בנות וחולצה ישנה של רובי וחשבתי על מה שויק אמר... הוא איבד את חוש הטעם אחרי

שפגש אותי... אולי זאת היתה אשמתי... חשבתי בשקט, ראיתי את כדור הפרווה השחור מדלג בחדר, הוא בטח חקר

את הבית בזמן שלא היתי כאן, הוא נרגע לזמן קצר וריחף לו בשקט באוויר, " אולי אתה אחראי לזה" לחשתי לו בשקט,

הוא שמע אותי וקיפצץ על הכרית לצידי, תפסתי אותו בעדינות בשתי ידי, ונתתי לו נשיקה קטנה,

הוא נרגע ונח על מתקן פרוותי שהיה מיועד לטלפונים ושנתתי לו והנחתי על שידה ליד המיטה, " אפשר להיכנס?"

אמא שאלה ונכנסה לחדר, " רק באתי לומר לילה טוב" היא אמרה ונשקה לי בשקט על הלחי, " לילה טוב"

אמרתי והתכסתי בסמיכה העבה שלי.

" קרי?" שאל רובי מעבר לדלת, " את ישנה?" , " עכשיו לא!" עניתי בפרצוץ חמוץ והוא נכנס לחדר,

" איך היה עים ויק?" הוא שאל, סימנתי לו להיכנס מתחת לשמיכה. " היה בסדר..." אמרתי כשהוא מולי,

" זה לא נראה ככה" הוא אמר והרגשתי את היד שלו ממששת בעדינות את התחבושת שעל פרק ידי,

" הוא לא עשה את זה" אמרתי לו, " את בטוחה?", " כן, נפלתי, אבל הוא כן חבש אותי" אמרתי לו, הוא נשען על ידו

ובחן את הפנים שלי, " בסדר" הוא אמר ונשק לי על המצח, הוא נשכב לידי ועצם את עינוי,

" הוא אמר...." התחלתי ונעצרתי, לא ידעתי אים אני צריכה לספר את זה, או יכולה, " מה קרי?"

" הוא אמר שהוא איבד את חוש הטעם והריח יום אחרי שנפגשנו..." , " ו...?" אמר רובי והביט בי

" מה אים זה בגללי?"

" איך זה יכול להיות בגללך?" הוא שאל בשקט וליטף את שערי, " את חושבת שהיצור השחור או הרוחות ההן עשו את זה?"

" לא משנה בוא נלך לישון" אמרתי והתעטפתי בשמיכה, רובי חיבק אותי, " לילה טוב אחות קטנה" אמר ונרדם תוך כמה דקות.

זאת היתה טעות לספר לו... אמרתי והבטתי על היצור השחור והפרוותי שישן על השידה בשקט, אני זוכרת את הפעם

הראשונה שראיתי אותו... היתי בת שתיים עשרה, ובכיתי כי פצעי הבגרות שלי רק החמירו, וכולם הציקו לי....

החלטתי לקחת צנצנת גדולה ולשפוך לתוכה את הדמעות שלי, הנחתי את הצנצנת על השידה בלילה,

באמצע הלילה קמתי ופתאום ראיתי את היצור השחור והקטן בתוך הצנצנת, הסתכלתי עליו מופתעת וצרחתי,

רובי הופיע ושאל מה קרה, הוא לא יכול היה לראות אותו גם אז, הסתובבתי והבטתי ברובי שישן לצידי בשקט...

מאז יש לי אותו, אבל, לא תמיד הוא עוזר לי, יש לו תודעה משלו, וכמו כול יצור חיי, הוא עושה מה שהוא חושב לנכון...

זאת לא ממש המחשה לאיך שנראה כדור שער, מי שראה השכן שלי טוטרו - הוא כמו היצורונים השחורים.