http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804Mother Earth - אמא אדמה הסיפור הנוחכי בבלוגheCopyright 2026 kelly.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12958885<div align="right" dir="rtl">"אז אתה בעצם אומר לי..." סיננתי אחרי דקות שתיקה ארוכות למדיי, " שהיצור הקטן הזה דפק את מערכת חוש הטעם שלי?" הצבעתי בידיי על היצור השחור, הכדור השחור שהתחכך בחזה שלי בשמחה גלויה למדיי. הוא הרים את מבטו, שהלך והתכדר ככול שהיצור השחרחר המשיך להתחכך בחזה שלי, הוא קם במהירות ושלף אותו מהחולצה, מטיח אותו על הקיר. " הוא לא עשה כלום בן" אמרתי בשקט, בחיוך קטן, מנסה לא לצחקק, בן רק פלט נחרת בוז. " זה כמו חיית מחמד בן, פשוט היה לו נוח" " לא אכפת לי, שלא יעשה את זה". היצור הקטן התגלגל כשפניו מעלה, מצבו הרגיל אני מניחה, מניער מעט את החלק שהיה ראשו, הוא היה פשוט כדור פרווה שחור, ככה שהנחתי שכולו הוא ראש, בן התיישב על המיטה שוב, מסמן לי להתיישב לידו. " את לא מאמינה לי..." סינן בשקט, יכולתי להרגיש שהוא נפגע. " אני מאמינה" אמרתי בחיוך גדול " אז איך את מחייכת ככה?! אין לך חוש טעם וריח! בגללי!" " אני אחיה". בן הרים את המנורה שהיתה על יד השולחן, ניפץ אותה על הקיר ותפס את ראשו בידיו, היתי כול כך רגילה להפגנת האלימות הזאתי, לא הגבתי אפילו. " למה לא אכפת לך!?" צרח לעברי, מתקדם במהירות אלי</div>Mon, 26 Dec 2011 20:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12958885http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12958885http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12884411<div align="right" dir="rtl">ישבתי ילד שולחן הבלאק ג'ק, שם היא עבדה היום, הסתכלתי עליה מערבבת את הקלפים, מהירות וזריזות ידיים של דילרית, לא רואים דילריות לעיתים קרובות, לא במקומות כאלה לפחות, שניים לי שניים לה, הבטתי בקלפים בזהירות, 19. " אתה רוצה קלף?" היא שאלה בקול שלה, נשי ואדיש, שנאתי את האדישות שלה, אני בא לכן המון, מבזבז זמן וכסף, והיא מעולם לא שאלה איך קוראים לי, קראו לה קיגו, זה היה השם על התג שלה, שם מוזר ומיוחד. " קלף?" שאלה שוב, הפעם בחוסר סבלנות, הינו רק שנינו ונראה שזה הרגיז אותה, " לא" אמרתי, היא הוסיפה להימור, העלתה אותו דיי הרבה, פוקר פייס. " אני פורש", היא אספה את הכסף וסידרה אותו, " מה היה לך?" שאלתי מתעניין, היא לקחה קלף אחד והפכה בעזרתו את השני, חיוך ממזרי עלה על פניה, "23.." " עוד משחק?" שאלה ביובש, הבטתי בעיניים שלה, שחורות וגדולות, השער שלה היה שחור גם כן, עם הבזק סגול שנראה טבעי להחריד, " לא" אמרתי, קם מהשולחן, " תפרטי לי את זה", הנחתי מולה כמה ז'יטונים, היא הושיטה לי את הכסף במהירות ויצאה מהשולחן,המחליף שלה הגיע. פניתי אל הבר אחריה, מתיישב לידה כמו בכול ערב, מזמין וודקה עם</div>Sun, 20 Nov 2011 18:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12884411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12884411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12882980<div align="right" dir="rtl">" אז כמה זמן נשאר לי?" שאלתי בשקט, הלב שלי הלם בחזה בחוזקה, הוא הוציא סיגרה מהקופסא, מלברו אדום, והושיט לי, לקחתי בשמחה, הוא הצית אותה, שאפתי שאיפה ארוכה ונשפתי בהקלה את העשן המתוק. " עד שהסיגריה תיגמר" הוא אמר, טוען את האקדח בדממה, ללא הבעה. נזכרתי בכול הסרטים שראיתי, שהחיים חולפים מול העיניים, שתמיד מצטערים שלא היתם מספיק עם האנשים שאוהבים, שלא עשיתם דברים שרציתם לעשות, חייכתי, יונקת עוד קצת רעל מהסיגריה שלה. " מה מצחיק?" שאל בקול חסר משמעות, " אני חושבת כמה הסרטים האלה מטופשים, כול מה שעובר לי בראש הוא שבאלי בלאדי מרי עכשיו, ושתזיין אותי כמו פעם.." הוא חייך, לא ראיתי אותו מחייך הרבה זמן, " זה לא יעבוד לך" " אני לא רומזת לכלום" חייכתי אליו, תמיד ידעתי שלגברים יש היגיון שונה מלנשים, הוא תמיד היה אומר שאין בינינו שום הבדל, ואפילו ההבדל הפיזי קטן מאוד, שנשים וגברים? הכול אותו חרא, נוצרנו מאותה אשפת חלל ע"י אותם יצורים מוזרים שעשו ניסויים כימים, הרבה יותר מידי זמן. עוד שאיפה, מתי בכלל התמכרתי לזה כול כך? בטח בגלל ניר, הילדה הזאתי תמיד עישנה לידי, לא יכולתי לא להתפתות, הרגש</div>Sat, 19 Nov 2011 21:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12882980http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12882980http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12852339<div align="right" dir="rtl">היא: למחרת בבוקר הלכתי לדואר לשלוח את 17 החבילות שהיו לי, הפקידות המקסימות היו רגילות לראות אותי והיו מיד מביאות לי פנקס של דואר רשום כדי שאתחיל למלא, היתי מעצבת תכשיטים, היה לי עסק קטן ברשת שאולי לא עשה אותי עשירה, אבל הוא הצליח לשמור אותי כמו שצריך, בגלל שלהכין תכשיטים לא תמיד היה מעסיק אותי וכמובן לא היה עסק בטוח, עבדתי בחנות בגדים קטנה מידי פעם או עשיתי בייביסיטר, אהבתי את האזור הזה, אני רוצה לעבור דירה למקום קרוב, יצאתי מהדואר, הלכתי במהירות לכיוון הבית של הנרי, בעוד שעה בערך הוא אמור לצאת לעבודה, אחרי 10 דקות וקצת הסתבכויות הגעתי לבניין, עליתי לקומה האחרונה ומצאתי את הדירה, דפקתי בעדינות על הדלת, הנרי פתח אותה, הוא היה לבוש במכנס פיג'מה בלבד, בתוך הדירה יכולתי לראות בחורה עם שער חום ארוך בערך כמו שלי, " קלייר!" אמר הנרי בשמחה הוא: שש וחצי, היא הגיעה לדירה בשש וחצי, " הנרי.." לחשה והתיישבה על הספה, לא היתי מרוצה מזה שהיא העירה אותי, מזה שעוד היה לה את המפתח שלי, מזה שהיא כאן, " הנרי בבקשה תגיד משהו.." אמרה, " אני רוצה לישון, את מוכנה ללכת?" אמרתי עייף , " לא הנרי אנ</div>Sat, 05 Nov 2011 11:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12852339http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12852339http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12833868<div align="right" dir="rtl">הוא: היא סגרה את הדלת, שמעתי את צעדיה, לוסי... לוסי התקשרה, היא רוצה לחזור?, הלכתי לכיוון הטלפון, " לא!" אמר ג'ק ולקח את הטלפון" אחי, תחשוב!" אמר, " ג'ק בחייך תן לי את הטלפון" אמרתי, הכדור התחיל להשפיע מהר, הרגשתי טוב יותר," איך הרגשת כשהמלאך הזה התעורר לידך הבוקר?" שאל, הבטתי בו, " ג'ק, אני חייב לחזור אליה, היא מה שאני צריך" אמרתי, " לא! אתה צריך חברה, אתה צריך בחורה נכון, אבל לוסי שנאה את העבודה שלך, היא רצתה שתהפוך לעורך דין, היא שנאה את הבגדים שלך, היא שנאה את החברים שלך, היא לגלגה על המשפחה שלך, הנרי היא בגדה בך!" אמר, ידעתי שג'ק צודק, אני לא צריך לחזור ללוסי, לא אחרי מה שעברתי, " עכשיו תקשיב, הרגע היצור היפה ביותר ביקום יצא מהמשרד שלך, הוא לא גנב כלום מהבית שלך, הוא מדהים, אני מתחתן אז זה אבוד לי, אתה עוד יכול לעשות את זה!" אמר וטלטל אותי, יצאתי מהמשרד ללובי, " ג'ול!" קראתי למזכירה, " ראית שחרחורת יפה הולכת כאן?" שאלתי, " כן הנרי היא יצאה מכאן לפני כמה דקות" אמרה והצביעה על הדלת, יצאתי לרחוב, רגע, נזכרתי בסכום המדוייק שהיא הוציאה מהתיק שלה, זה היה בר שהיא תמיד הלכה א</div>Thu, 27 Oct 2011 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12833868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12833868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12828189<div align="right" dir="rtl">הוא: התעוררתי שטוף זעה קרה, כנראה היה לי חלום רע, הראש שלי התפוצץ, הנגאובר, התרוממתי בעדינות, התבוננתי על השמיכה וראיתי חזיה שחורה עם תחרה לבנה, לצידי שכבה שחרחורת יפה ישנה לחלוטין, קמתי בשקט וניגשתי לחדר האמבטיה שוטף פנים, מצחצח שיניים ומתקלח, כשחזרתי לחדר היא עדיין ישנה, הוצאתי חולצה שחורה מכופתרת, החליפות המטופשות שנאלצתי ללבוש כול הזמן אילצו אותי למלא חצי ארון בחולצות לבנות ושחורות מכופתרות, לוסי שנאה את החולצות האלה, בגלל זה היא לא היתה נוגעת בי עד שלא היתי מחליף בגדים, לבשתי את החולצה השחורה, הוצאתי חליפה שחורה ולבשתי אותה, " אל תיקח עניבה, בטח תבחר בשחור ולא יראו אותה עם הבגדים האלה, בזבוז של בגד" שמעתי את קולה של הבחורה מתוך המיטה, היא היתה ערה, לא היה נראה שכואב לה כלום, היא הסתובבה על צידה ועצמה את עיניה, כנראה מנסה להירדם שוב פעם, " זה מה שאני לובש לעבודה, בלי עניבה אני אראה מטופש" אמרתי והוצאתי עניבה מהארון, " מאוחר מידי חמוד". היא: הראש שלי כאב קצת, לא היתי ממש שיכורה אתמול, זכרתי הרבה ממה שקרה, במיוחד את משקל גופו כנגד שלי, גאד אני קטנטנה וחלשה, " את רוצה</div>Mon, 24 Oct 2011 15:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12828189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12828189http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12819576<div align="right" dir="rtl">הוא: " היא חמודה" אמר ג'ק והצביע על ברונטית שישבה שני שולחנות מאיתנו, " אולי תעשה משהו!?" אמרה אנג'לה במחאה, " תכלס הנרי, עבר חודש, והיא אפילו עוד לא מחוץ לבית" אמר אנדרסון, " אולי תעזבו את זה? זה לא כזה קל כמו שזה נשמע לכם" סיננתי ושתיתי שלוק מהוודקה שהם הזמינו, שנאתי את הרעיון של לגשת למופקרת מסויימת בבר בלי לדעת מה לעזאזל יש לה או מי היא, בלי לזכור את השם שלה למחרת היום, בלי לדעת מי היא, " תקשיב, אתה רווק, מושך והגיע הזמן שגם יהיה לך קצת אומץ" אמרה אנג'לה, היא אנדי וג'ק היו החברים הכי טובים שלי, ג'ק היה השותף שלי לפני שהציע לה להתחתן איתו וברח מהבית כדי לגור איתה, שמחתי בישבילם, אבל לפעמים נראלי שאם היא לא היתה בתמונה, החיים שלי היו שונים, לא היתה אתלוסי , היא לא היתה גרה איתי והיא לא היתה בוגדת בי, אבל לא יכולתי לכעוס על אנג'י, אם זאת לא היתה היא זאת היתה מישהי אחרת, ג'ק רצה כול כך להתחתן, למצוא את נערת חלומותיו, זה החלק שאנג'לה מעולם לא היתה מודעת אליו, גברים רוצים להתחתן בידיוק כמו נשים, הם גם זוכים לאותו הלחץ, ג'ק רק בן 25 וכבר מאורס, בעוד חודש וחצי הוא יתחתן, אני ה</div>Thu, 20 Oct 2011 18:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12819576http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12819576http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12803961<div align="right" dir="rtl">חזרתי הביתה, חיכיתי לראות את קלייר ולספר לה את הבשורות הטובות, סופת שלגים לא תהיה כאן, פתחתי את הדלת וראיתי את אד, לו, אליןודמו יושבים על הספות, קלייר עמדה ליד אלין, יכולתי לראות שהיא רועדת, קיוויתי שמקור ולא מפחד, " מה קורה כאן?" שאלתי, קלייר הסתובבה ומבט של הקלה התנוסס על פניה, התקדמתי לעברם במהירות כורך את ידי סביב מותניה, " אד ולו חושבים שבת האנוש היא השפעה רעה לגביך" אמר דמו והתרומם, לחצתי את ידו, קלייר היתה מפוחדת מלהימצא בכלל במחיצת האנשים האלה, " אל יכול לפלוט לעברי מילה? הוא כמעט הרג אותך כששתית את דמו של אחיה של הלנה! לו ניסה להרוג את קלייר! ושישתוק, אם לא היא היתי הורג אותו בשמחה!" צעקתי על השניים, " למי אכפת מבת האנוש?! אנחנו השבט אנחנו חשובים יותר מכול זיון ומכול יצור אחר על פני הארץ הזאת בשבילך!" צעק אל, " כשהתאהבת בלונה, מעולם לא היתי נגדך! הגנתי עלייך עד הסוף! איך אתה מעז לצאת נגדי?!" " אני לא רוצה שתסבול כמוני מהיצורים האלה! בני האדם לא החלטיים! מפגרים ולא נאמנים בכלל!" צעק, נעצרתי, הכעס התחלף ברחמים, אל מנסה להגן עלי מפני קלייר, אל נפגע מבת אנוש שבסופו</div>Fri, 14 Oct 2011 18:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12803961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12803961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12797016<div align="right" dir="rtl">" תספר לי על ערפדים, הם דומים לדמדומים? או דם אמיתי? או אולי לדרקולה?" " לא זה לא זה ולא זה תודה רבה לך" " אז איך הם?" " דבר ראשון, הם לא, ואני מדגיש לא מנצנצים בשמש, אנחנו גם לא נמסים ולא מתים מזה, אנחנו פשוט מעדיפים חושך" " ואם אתם נושכים מישהו? הוא מת כמו שהבחור הוא עמד להרוג אותי?" " לא, לו פשוט עמד לשתות ממך יותר מידי דם, אנחנו לא צריכים כמות גדולה מאוד של דם כדי לחיות לתקופה מסויימת של כמה שבועות" " ואם הוא ינשך מישהו הוא יהפוך לערפד?" " לא, בהחלט לא" " ומה עוד קיים? נגיד חדי קרן או מלאכים?" " אני לא יודע קלייר, אני יודע שפיות קיימות, אבל הן לא רבות ולא יהיו רבות" " הן נכחדות?" " לא, פשוט אין הרבה מהן" קלייר חקרה אותי כשעה בערך, עד שנמאס לה ועד שראתה שאני לא מתכוון לפתח שיחה ממשית, אלה רק לענות לה בקצרה על שאלותיה. " אפשר לשאול משהו אחרון?" נעצרה מלעלות במדרגות והתקרבה אלי, "כן" " בדימדומים, בת אנוש נכנסת להריון מערפד, והיא תמות אם תלד אותו, והוא ימות אם תהפוך לערפדה.." אמרה ונעצרה, הבטתי בה, " קלייר?" " מה אמור לקרות?" שאלה, בלעתי את רוקי והבטתי בה, " ערפד</div>Tue, 11 Oct 2011 19:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12797016http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12797016http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12781978<div align="right" dir="rtl">עמדתי והבטתי בה דקות ארוכות, " אני רוצה שתציל אותי" לחשה בסופו של דבר, חייכתי חיוך ציני, " מעניין, תזכירי לי בבקשה מה עשיתי?" , היא צחקקה " תודה שהצלת אותי" אמרה וחייכה חיוך מתוק, "אני רוצה ללכת לעיר, אני צריכה לקנות משהו" אמרה לפתע, " מה?" , " אני רוצה ללכת..." " שמעתי את זה, מה את צריכה?", פניה נהפכו לאדומים והיא הרהרה לרגע, " תחבושות היגייניות..." אמרה, הסמקתי מעט והנהנתי במהירות, הסתובבתי ויצאתי מהחדר, " תתלבשי כבר!" קראתי לחלל החדר, במרפסת היה קריר, היא הגיעה אחרי כמה דקות לבושה בשמלה שחורה צמודה וקצרה, היא נעלה מגפיים שחורות וגבוהות ושערה השחור היה מפוזר על גופה, " אני דיי בטוח שיהיה לך קר", " אני בסדר" אמרה ושמעתי בקולה מעט אכזבה. היא קנתה את הדברים האלה שהיא היתה צריכה והסתובבנו בעיר, היא נצמדה אלי ושילבה את זרועה בשלי, " מה יש לעשות כאן?" שאלה וסרקה את האזור, " שום דבר..." סיננתי, אדם יצא מהחנות שעבד בה והבחין בנו, " היי!" קרא בשמחה והתקדם אלינו, " הוא ערפד?" לחשה אלי קלייר, " לא" אמרתי " מה שלומכם זוג יונים?" שאל ולחץ את ידי, קלייר חייכה באיפוק, " ביישנים הא?</div>Tue, 04 Oct 2011 19:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (kelly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575804&blogcode=12781978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575804&blog=12781978