העולם הקטן שלי

למדתי שאני מרגישה חזק. לא בקטע דרמטי, אלא בקטע עוצמתי.  כל רגש, כל תחושה אצלי הם כמו צונאמי, רעידת אדמה, או התפרצות הר געש. 

למדתי ששוני זה דבר קשה, אבל טוב, ושווה להלחם עליו . 
שלכל אחד יש אמת משל עצמו, והיא כנראה תשתנה עוד מיליון פעמים ויותר, וגם לעולם לא תהיה זהה לאמת אחרת.

למדתי שזה לא רע, ושפירוש הויתור על בן אדם בגלל שהאמת שלו שונה היא למעשה לותר על חלק מעצמי.

למדתי שאני לא מובנת , לא ברורה לאחרים. האמת? אני עו לא בטוחה מה זה אומר וגם לא איך לתקן את זה . 

למדתי שאהבה היא כלי לשלום באותה מידה שהיא כלי נשק.
שהמחסומים הכי גדולים בחיי הם נטירת הטינה והפחד מלהיפגע, ששחולשה היא רק מילה נוספת לכנות.

שבחיים אני אעשה טעויות שלנצח ארצה לכפר עליהן, ולעולם לא אוכל.
שאף דבר הוא לא בשליטתי הבלעדית, אני צריכה לדעת מתי לשחרר ולהנות מהרגע.
למדתי שזה לא משנה מה, אני גאה באמונות שלי ובדרך החיים שלי. אני לרגע לא חושבת שהיא ילדותית או טיפשית.

למדתי ששום דבר לא נגמר, ושדרכינו עוד ייפגשו בעתיד.

תודה על הכל ילד יקר שלי. נתראה בשמחות.