לחפש דירה בתל אביב הפך עבורי כבר מזמן לחוויה מעצבת. הנדל"ן בעיר שהרבה מהצעירים רוצים לחיות בה לא יכול להיות עלוב יותר.
אני מחפש דירה חדר או שני חדרים, אזור מרכז תל אביב או הצפון הישן של תל אביב (כמו כולם לא?) במחיר של עד 2800 שקל לחודש. לא צריך דירה מרוהטת, הקומה לא כל כך משנה, כדאי שתהיה מרפסת אבל לא חובה. בקיצור אין הרבה דרישות.
במה נתקלתי עד עכשיו? דירת חדר ברחוב פנקס, בדירה כל טוב הארץ: מרצפות שבורות, אסלה מטונפת ונראה שהפעם האחרונה שסיידו את הדירה היתה כששמעון פרס עוד היה שורק לבחורות ברחוב. כמה עולה התענוג? 3000 שקל לדעת בעל הדירה. הוא יחפש פראייר אחר, אני די בטוח שהוא ימצא בקלות.
באבן גבירול ראיתי דירת חדר וחצי, אזור מגניב עם בתי קפה, מסעדות וברים, קצת רועש אבל בסדר, קומה ג'. כשנכנסתי לדירה זה עוד התחיל סביר, הבלטות הראשונות היו שלמות. בהמשך המצב כבר הורע, הדירה היתה חלק מדירה מחולקת, הקומבינה הישראלית המטורפת שנקראת חלוקת דירות היא להיט כבר די הרבה זמן בתל אביב. הבעיה היא שכדי לחלק דירה כמו שצריך צריך להתייעץ עם איש מקצוע, כשבעל הדירה שלכם עושה הכל בעצמו התוצאה היא בערך כזו. קיר גבס שמאפשר לדעת הכל על חיי המין של השכנה התל אביבית שלכם (ומה לעשות שתל אביביות ידועות בפתיחותן, יש שיאמרו תרתי משמע, מה שאומר שכל יציאה שלה לבר שכונתי תגרור לילה לא שקט מבחינתכם) חלוקה של סלון לא תמיד יכולה להעשות ככה שבכל צד תשאר צורה גאומטרית שמאפשרת חיים נורמליים. בדירה הזו ראיתי סלון שנראה יותר כמו מסדרון ארוך. כדי לשים את הטלוויזיה לרוחב צריך לשים את הרגליים משני צידי המסך וכדי לשים אותה לאורך צריך משקפת כדי לראות אם זה צביקה הדר או יעקב אילון. (לא, אני לא רואה כוכב נולד, טוב רק מדי פעם).
גם בדירות האחרות לא ראיתי משהו נורמלי, הכל ממטבחים שלא יכולים להכיל אפילו מקרר ועד לתא שירותים עם תקרה אלכסונית שדורשת מכם יכולת כיוון ממרחק או התקרבות לאסלה על ידי לימבו מטורף של התכופפות אחורה.
אז מה אתם אומרים? להתייאש מהנדל"ן בתל אביב? לזנוח את יד2 והומלס וללכת לגור עם כמה פנסיונריות חביבות בתור שכנות בגבעתיים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
