אדמונד שחק לו בשלווה במשחק המחשב האהוב עליו "SIMS 4" כשלפתע החרידה את הבית צעקת בלהות, "אני אראה לך מה זה, אדי, מה לכל הרוחות אתה עושה?" צווח אביו האכזר לקול תרועת אמו המתכוננת לנשף היומי. "אממ אממ" גמגם בבעתה " אני... אני רק משחק סימס", "אתה עוד מעז להוסיף חטא על פשע? הרי אמא שלך כבר הכתיבה לך את מטלות הבית להיום, מדוע אתה מתבטל כל הזמן? כשאנחנו חוזרים הביתה אני מצפה לגלות את הבית מבריק ומסודר אה ו... תכין לנו אוכל אנחנו נחזור רעבים" נצצו עיניו ברשעות מופגנת, הם יצאו מן הבית לכוון הרולס-רויס בטריקת- דלת עזה.

אדמונד נותר פגוע ומהורהר, אולי אביו התמיד להציק לו אבל הוא בהחלט לא התרגל לזה. "ואמא, למה היא לא עצרה אותו? כל העולם נגדי?" תמה בעוגמה. "הפעם, הפעם אני לא מוותר, אני בורח מהבית וזהו" המחשבות התרוצצו במוחו כבמאורת עכברים אבל כשהרהר שוב ושוב גילה כי תוכניתו אינה ברת ביצוע בשום אופן "לאן כבר יש לי ללכת? מי יכניס אותי לביתו בניגוד לרצון הוריי? הלא בעל המאה הוא בעל הדעה והם לא בעלי מאה אלא בעלי מליונים..."הוא כבר פנה לצאת מכוון חדרו ולמלא את שהוטל עליו כשלפתע כמו בתוך חלום בקעה מן המחשב יד בעוצמת 3 ג"ב והחדירה אותו אל תוך המשחק.

הוא שפשף את עיניו בתמהון גובר כשגלה מולו את יצירי כפיו, הוא השפיל מבטו אל עבר גופו וגלה כי בגדיו נשארו כפי שהם על אף שאינם בקטלוג של הסימס, "אדי" שמע קול אוהד מאחוריו לכשחש את חיבוקה החם של מגדת העתידות של הכפר, "איך הגעת לפה?" "אני..." גמגם קמעא "אני לא... לא ממש יודע", "לא נורא, בוא איתי, אתה בטח מוזמן לגור איתי, הרי טפלת בי כ"כ טוב".

***

"גנדולינה?"

"כן?"

"לאן אנחנו פונות?"

"אני לא יודעת, הוא אמר שנלך בעקבות צו לבבנו"

"זה אומר שנפרד?"

"מה פתאום, צו לבבי הראשון הוא להיות איתך, קלריסה"

"גם אצלי זה ככה, אני אוהבת אותך לינה שלי"

"את חושבת שאני לא?"

הד צחוקן עוד נותר בחלל האוויר לכשפנו ימינה בצומת הראשונה של דרכן....

"היי, בנות" נשמע לפתע קול עליז מאחוריהן, "היי" הגיבה קלריסה מיידית, "לאן אתן הולכות?" שאלה בעלת הקול, התברר שקוראים לה שרי, "אממ...אנחנו לא ממש יודעות למען האמת" השיבה לה גנדולינה וחייכה חיוך תמוה "ואת?" הוסיפה בהחלטיות (משום-מה)

"לטירת המסתורין, מכירות? אני הולכת לחפש שם את העתיד שלי או לפחות...רמזים." "מה?" צרחו גנדולינה וקלריסה כפה אחד, הן החליפו ביניהן מבטים רבי משמעות וקלריסה המשיכה " אנחנו יכולות לבוא איתך לשם?" "בטח, למה לא? אשמח לחברה בדרך המייגעת הזאת אבל," שרי עצרה לרגע קט ולכשהתחדשה נשימתה המשיכה באותו קוצר רוח "ראו הוזהרתן, הדרך לא קלה בכלל וחוץ מזה שגם הטירה עצמה לא מלבבת" "אוקיי, אנחנו בפנים" קלריסה סדרה את שערה שכמעט כמו תמיד נכנס לה לעיניה, הן המשיכו בדרכם, בשלישייה.

***

אדמונד נבעת, איך יוכל לצאת מפה אי פעם בעודו בחיים? הוא כמעט פרץ בבכי רק שנזכר שהוא הגבר בבית עכשיו "בעצם, זה בכלל לא רע, הקץ להתעללות של אבא ולשמחה לאיד של אמא" עכשיו הוא כבר היה כמעט שמח, הרהור מחשבה רעה ומאיימת נצנצה המוחו אך הוא מהר למחותה מעמו, הוא הסכים להצטרף אל ביתה של לורי, מגדת העתידות. אדמונד דרים נהיה לו לאדמונד קנדי, הוא החליט להנות מהחיים המאולצים האלו לפחות לעת עתה והזמין לעצמו תור למספרה הפחות יקרה, הוא נזכר שהפעם הוא כבר לא יכול להפעיל KACHING...