זה ישמע קצת פלצני אבל בכל זאת אני אכתוב ואצהיר על זה-
אני לא אדם מיסטי או הוליסטי, אבל במילים בהחלט יש קסם. סיימתי לקרוא את הספר "יונה ונער" של מאיר שלו.
הספר פשוט. זה הכל, הוא כל-כך פשוט. סיפור מאוד פשטני הכתוב במילים כל כך יפות ונוגעות עם כל מיני שנינויות וחדידודים יפים.
יש שירים כאלו, מאזינים למילים ושומעים את הלחן ויש תחושה שפשוט זה לא יכל להיות יותר טוב- באהבתנו (כן יהודית מהווה מוטיב פה) שילוב של מילים יפות עם לחן מקסים.
ובמקביל לו יונה ונער, מלא חן ותובנות. אחרי שקוראים את המשפט האחרון בספר, "עברו הרבה שנים מאז, ובינתיים נפלו עוד חללים, וכמה אפשר? גם היונות לא באות." סוגרים את הספר והמשפט מהדהד בראש. ההקשר שלו לסיפור וגם ההקשר שלו למציאות העכשיוות בממש הקסימו אותי.
וזאת הייתה הפסקה התרבותית.
היה לי דייט! (תופים, כפיים, אורות, שרית חדד שרה את האמנון הלאומי עם סלסולים) ולמען האמת הוא היה מוצלח (מרוקאית שעושה קולולוש).
נתתי לו לקחת את המושכות ולהוביל לאן שירצה, גם כי אנחנו בתל אביב והוא מכיר אותה יותר טוב ממני וגם מהסיבה שהרגשתי שאני יזמתי את המפגש הזה אז החלק שלו יהיה תוכן המפגש (סוציאליסט שכמוני).
הלכנו לנמל, ישבנו בבית קפה ודברנו. הוא מצחיק, האופי שלו ממש מקסים. אני יכול גם לפרט על כל מיני פרטים שאפשר להגיד שהם בעיתיים אבל אנחנו רק בהתחלה אז אני אתמקד בטוב, הרע יבוא יותר מאוחר.
אח"כ טיילנו לאורך הנמל וחפשנו איזה פאב לשבת בו. הלכנו הרבה, שנינו לא הכי מתמצאים במקום. בסוף ישבנו במקום ממש חביב. אני שתיתי והוא נהג, הסתפק בלימונענע. לא שתיתי יותר מידי אבל בהחלט מספיק כדי להרגיש יותר משוחרר. למען האמת, לא אני הוא זה שצריך להרגיש יותר משוחרר. הסתבר לי שהוא דיי בארון, כשאני אומר דיי אני מתכוון מאוד. כמובן שאני יכול להגיד שזה כאב ראש, וזה באמת ככה אך כמו שאמרתי לו- כשאני רואה משהו טוב אני נאחז בו. בינתיים אני רואה בו הרבה דברים טובים ששווה להאחז בהם. חוץ מזה אני אדם מאוד מבין.
מבין שהסביבה שלו שונה משלי, מבין שהתהליך שלו שונה משלי, מבין שהוא נמשך לבנים ולבנות, מבין שהחברים שלו הם לא כמו שלי.
אני גם מבין שכשאני מחליט להבין ו"לוותר" על הדרך שלי עלולה להוביל לכך שאני אפגע, שוב.. זאת רק ההתחלה, בלי דברים רעים.
אח"כ נסענו קצת והלכנו לאיזה פאב, שתיתי עוד בירה וצ'ייסר (הברמן הזמין!) ואז הלכנו לחוף.
אף אחד מאיתנו לא היה תמים, רציתי לנשק אותו, עוד מקודם. בבטחה אני יכול להגיד שגם הוא אותי אבל אני לא יכול לנדור את זה.
בשלב הזה הפראנויות התחילו לצאת מהארון ולסגור אותו בפנים. התהלכנו יותר מידי זמן, הוא סקר יותר מידי מקומות ובדק כל פינה ופינה.
לבסוף אני פשוט התיישבתי על הגבול של האספלט והחוף ואמרתי לו שישב לידי, שאלתי אותו אם אני יכול. הוא ביקש שנסתובב עם הפנים לים, זרמתי עם זה ואז נשקתי אותו.
זאת בהחלט לא הייתה נשיקה מדהימה. יש לו דחף בלתי מוסבר לדחוף את הלשון. זה דיי חמוד.
מכאן והלאה לא היו אילושהם ארועים משמעותיים.
לכל אורך הדייט תהיתי לפעמים במצב הזה של הארון וחוסר ההחלטיות שלו. הוא אמר לי שכיף לו איתי. גם לי כיף איתו.
אני תוהה אם זה מה שהוא מחפש- כיף, או גם את המעבר. אני מחפש את המעבר לכיף, נמאס לי מכיף, זה כבר לא כיף בלי המעבר.
אנחנו נפגש בשנית, בתקווה גם בשלישית ורביעית. נראה לאן זה ילך. אני אנסה לנווט את זה לכיוון שאני אבחר, זאת כמובן בהתחשבות בו.
ההרגשה שלי אומרת שאם לא אנווט פה קצת, אמצא את עצמי פגוע.
השורה התחתונה- יצאתי עם מישהו ונהנתי איתו וממנו.
המשך יבוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
