http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986סיפורים, מחשבות וסיפורים על מחשבותheCopyright 2026 הטיפש. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/86/99/56/569986/misc/15778553.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13815504<div align="right" dir="rtl">כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אורהוא התכוון שלא יהיה לו חשוך. נתן זך אלוהים, לפחות מבחינתי לא קיים. ההכרזה הזו יכולה להשמע פרובוקטיבית אך אני אומר זאת מכל עומק לבי- אין זה כך. הרעיון של כח עליון אשר אמור לתת "את השלום על פני האדמה" או לשמור עלינו "כמו ילדים", מבחינתי זאת בריחה מאחריות אישית. "הכל זה מלמעלה אז אל תבכי ילדה" יא רייט. אלא אם הילדה היא דורותי שבוכה על הבית שלה שעף לארץ עוז בגלל סופת ציקלו אז בהחלט יש לה על מה לבכות. אך אם אנס אותה עכשיו חבר טוב של המשפחה או ילד אחר מהגן משך לה בצמות, הדברים האלו ממש לא מלמעלה (כאן ניתן להכניס בדיחה גסה ומאוד לא ראויה על כך שיכול להיות שזה כן היה מלמעלה...) במילים אחרות- הרעיון של אלוהים מנוצל יותר מידי בכדי לברוח מאחריות אישית\חברתית. אסייג זאת ואומר שבהחלט יש הרבה אנשים בעלי אמונה שבשבילם האלוהים הוא מקור השראה ודרך חיים בריאה מלאה באושר ועושר רוחני. למרות שאינני מאמין בקיומו של אל-כל-יכול, הוא, ה' הזה נמצא בכל מקום. זה זמן רב שנשות הכותל עולות בכותרות. הן מאמינות באותו אלוהים כמו של שארק היהודים אך זוכות ליחס מבזה על</div>Sat, 15 Jun 2013 08:58:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13815504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13815504http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13799879<div align="right" dir="rtl">אתמול בערב חברה מאוד טובה הזמינה אותי להצטרף אליה להופעה של קרן פלס. אינני חובב של קרן פלס אך גם לא מתעב אותה. מכיר חלק משיריה. אמנם לא טוב כמו את שיריה של יהודית רביץ או גידי גוב. יש לי הערכה כלפי קרן פלס. היא זכתה לכך עקב העיבוד המעולה שעשתה לנפש הטובה מסצ'ואן בקאמרי. לא הפסקתי לזמזם את השירים מההצגה זמן ממושך! הסיבה הנוספת שעניתי בחיוב היא הרצון לשבור את השגרה של פאבים בימי שישי. מאז שעברנו את גיל 18 ההרגשה היא שחייבים לצאת לפאב ולשתות משקה אלכוהולי ואת האמת, זה כבר דיי נמאס. כל שב"ש היה מבורך. ההופעה הייתה נחמדה בהחלט. קרן פלס עושה עיבודים מעולים ויוצרת בחסד וזמרת קצת פחות טובה אך יודעת להחזיק הופעה גם כשרוב הקהל בנוי מזקני העמק. העניין היחיד שדיי הפריע לי בכל המופע הוא כמות הקיטש והמילים בשירים שלה. אמנם זה לא היה אמור להפתיע אותי, הרי פלס ידוע בשיריה הדביקים על אהבה, פרידות ומה שבינהם ולכן לאור עובדה זאת פשוט נשכתי את השפתיים באינטרו של "איתי" וחסכתי מהחברה את אנחת ה"נו באמת" ב"ואת". אבל המילים! גוד דאמיט! כמה מילים בשיר אחד?! חוץ מ"פז'ו 92" ו"לשם" לא היה שום שיר קליט.</div>Sat, 01 Jun 2013 11:40:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13799879http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13799879http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13792164<div align="right" dir="rtl">כדי להעריך את המצב AS IS צריך לגשת אליו בצורה אובייקטיבית. אם אני רוצה להעריך את המצב שלי, אין אפשרות לעשות זאת בצורה אובייקטיבית. חשבתי לעצמי שאולי אם אעלה בכתב את המצב אוכל להבהיר לעצמי עניינים ולראות בצורה פחות או יותר אובייקטיבית את מצבי. צבא אני פחוד לשנות את המצב הקיים. נלכדתי במלכודת דבש- יחידה טובה ונחשבת עם אנשים איכותיים ומשימות מגוונות. תנאי שירות שלא מהעולם הזה ובעיקר לא מהבסיס בו אני נמצא. פשוט חסר לי העניין בשירות שלי. הוא לא מעניין. אני לא מרגיש שאני מתקדם בו לאנשהו או מתפתח. מצד אחד נורא קל להשאר ולשבת במקום ו"להעביר את השירות" ומצד שני אולי שווה לקחת את הסיכון ולצאת מהיחידה ולהגיע ל... לאן?! שווה לקחת את הסיכון? כללי החלטתי שאני שוב מתמודד עם הרישיון. אחרי שהרומן הקודם ביננו נגמר בדראמה יקרה וחסרת לב, הסיבוב השני יהיה מוצלח עוד יותר. הרישיון הוא הבושה והוירוס שנמצא אצלי כבר הרבה זמן. הגיע הזמן להפטר ממנו. ההורים גרושים אבל גרים באותו הבית. זה בערך כמו לכרות את השקדים אבל להשאיר אותם בגרון כך שיחנקו אותך בכל מקרה. מצב דיי בלתי נסבל. הבעיה היא שאני לא נ</div>Sat, 25 May 2013 15:25:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13792164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13792164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13683095<div align="right" dir="rtl">איך מנקים את הנפש מרעל שלגמתי בתשוקה במשך שנים? התמכרתי אליך, אל הדמות שלך. יצרת בראשי דמות כמעט מושלמת, אם היא הייתה מושלמת היא לא הייתה אמינה. אני נהנה לדבר איתך. כנראה גם נוח לי להפתח אליך מכיוון שאתה רק 90% מציאותי, או אולי רק 10%. בחיים לא אפציר זאת בפניך, כי אני שבוי שלך, אבל אתה יודע כמה אני נסיתי וכמה אתה התחמקת ועוד אתה ממשיך לעשות את זה, אני כמו שוטה מהנהן לדבריך למרות שאני יודע שאתה סתם משחק איתי. ביננו- גם אתה יודע שאני יודע. לא מבין איך נסחפתי לתוך הפנטזיה הזאת. הבנתי מה אני צריך, בעיקר עכשיו, כשלא טוב לי בצבא ולא בבית. אני זקוק למשענת. כשאני יודע מה אני צריך, אני מבין שאתה היית עד עכשיו המשענת שלי. לפחות ככה חשבתי, לא היית לי למשענת, זאת רק אשליה שמנעה ממני למצוא משהו יציב באמת, משהו שאפשר לגעת בו ולסמוך עליו. תמיד שהפסקנו לדבר הרגשתי הקלה, סוף סוף משוחרר. כמה שמחתי לקבל ממך הודעות, לא משנה מתי, תמיד כיף לי לקבל ממך הודעות, גם עכשיו. רק חבל שאתה כנראה לא מבין שאני גם בן אדם, או שאתה כן מבין ואני סתם כלי במשחק חולני כלשהו. המצב הקיצוני שהגעתי אליו דורש מעשה, ולא</div>Sat, 23 Feb 2013 19:09:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13683095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13683095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13675122<div align="right" dir="rtl">אני במקום מעולה עם אחלה תנאים. עושה שירות לא משמעותי ומאוד רוטיני. יש לי צוות יותר טוב מפעם אבל עדיין יש רגעים שכל מה שאני רוצה זה לרוץ ולהתרחק ממנו. אני רץ, אבל חייב לחזור. לא יודע אם הם כבר הבינו שאני הומו או שאני צריך לצאת מהארון, אקט כל-כך מעצבן. אין לי כח להתעסק עם התוצאות שלו. בינתיים אני לא מרגיש שרכשתי חברים קרובים כדי שהיחס שלהם כלפי ישנה לי אם הוא ישתנה. לא ממש משנה לי אם יתנכלו לי, אני לא אקח את זה אישית. יהיה לי קשה ולא נעים זה נכון. פשוט עדיף לשמור על שלום בית כמו שהוא עכשיו, למה להעיר דב ישן אומרים. יצרתי לעצמי תדמית דיי קשוחה, של מישהו סבור פנים, לא חברתי מידי אבל לא אנטיפת, לא צוחק ומתעסק בשטויות וששנוא שעושים לו כאלו. עושה דברים מתוך צדק והגינות ומי שינסה לדפוק אותי אני לא אשאר חייב. לפחות ככה אני חושב. המצב בבית שלי, עליו אינני נוהג לכתוב פה, מאוד משפיע עלי. אני לא אוהב להיות בבית. כרגע אני נע בין כלא לכלא. הבית שלי, ביישוב קטן ומרוחק מכל מקום, לי אין רישיון ולכן אני דיי כלוא שם במהלך שהותי בו. לרוב אני יושב בחדרי מול המחשב ולא עושה יותר מידי דברים משמעותיים.</div>Sat, 16 Feb 2013 18:25:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13675122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13675122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13583641<div align="right" dir="rtl">יש לי רגשות אשם על כך שלא השקעתי פה, בהחלט הצלחתי ליצור חיבור ביני ולבין פיסת האינטרנט הזאת. נורא משעשע אותי להסתכל קדימה ואחורה. צבא וזה הופכים את העדכונים פה ל"יומני היקר" וזאת לא הכוונה שלי. החלטתי שאני מתחיל פרוייקט כתיבה. נ/מע קצת יומרני אבל זכותי (: http://themavet.blogspot.co.il/ בינתיים יש רק הקדמה. מקווה שאצליח ליצור עניין</div>Sat, 08 Dec 2012 13:40:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13583641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13583641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13474229<div align="right" dir="rtl">לפני חודשיים סיימתי קורס חובשים, קורס שמאוד חפצתי להגיע אליו ושציפיותי ממנו היו גבוהות. כמובן, כגודל הצפיה-גודל האכזבה. הקורס לימוד אותי המון דברים על הצבא. רפואה? קצת פחות. סוף סוף נפקחו עיני והבנתי מהי אותה מערכת מקולקלת שכולם מתארים לי תחת הכותרת צה"ל, קצין אשר במקום להוות דמות סמכותית מהווה דמות סמרטוטית למידי, משמש בובה על חוטים לקצין שמעליו, אשר מנסה להחדיר את משנתו ולחנך אנשים שכלל לא מעוניינים וצריכים בכך, קונפליקט אשר גורם לכל הקורס הזה להראות כמו מערכון ארוך ודיי נמאס של ארץ נהדרת. החוסר הגיון הזה כמעט והטריף אותי- מצאתי את עצמי מרים את הקול על הקצין והסמל של הקורס ומשאיר אותם בלי מילים, מוצא את הסמכות הכי מקצועית והגיונית בתפקיד מ"כ שהתעייף מהמערכת ועם חיוך חמוד ממש. המפקדת שלי, נשמה טהורה ללא טיפה של רוע, שבוייה בתוך אותה מערכת ולא מנסה להאבק בה, כמו המ"כ שהלך כמעט עד הסוף נגדה, שומר איתה על קשר עד עצם היום הזה, עכשהיא יוצאת עם חבר שהכרתי בקורס. אך עוד לא אבדה תקוותנו, היא תאבד אחרי הקורס השלמה בחיל הים. בצעד לא הגיוני דחיתי את ההצעה לרגילה שקבלתי על-ידי מפקדת היחידה ש</div>Sat, 22 Sep 2012 16:48:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13474229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13474229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13465578<div align="right" dir="rtl">" אלים שלטו ביד רמה על כל פני העולם המוכר ומעבר לו. אלוש, היה אביהם של האלים, היה מגונן על בניו ובנותיו מכל רע ונזק. דמותו כחיה עצומת מימדים בעלת ידיים וראש אנושיים, ממנו פחדו הילדים אשר הפכו למבוגרים מפחודים והם הנחילו את הפחד לדורות הבאים. ליד מדורות היו מספרים על שאגתו היוצרת גאיות ומרימה הרים. הגבוהה שבהם, הר פראניר, מתנשא אל מעבר הישג ידם של כל יושבי הארץ, לכל אורך ההיסטוריה היודע בשבטים של העולם המוכר ישנה רק אגדה אחת המספרת על בן שבט רואלק, היודעים בסקרנותם, אותו אחד ששמו נשכח אך סיפרו עוד חי, טיפס בכדי לתור ולדעת את ההר ובפסגה פגש את אחד מבניו של אלוש. את אשר קרה במפגש יש שיגידו כי נהרג רק ממבט בבן האל, במדורה אחרת יסופר על סיפור אהבה שנרקם בינו לבין בת אלים שפגש ויש שיגידו כי שב חזרה לשבטו ובאמתחתו מתנה מהאלים. " אם זה היה תלוי בי, פרודו אף פעם לא היה מצליח להשמיד את הטבעת. תמיד התיאשתי בפרק הראשון של שר הטבעות. לא זוכר למה אבל כל התיאורים של המסיבה פשוט שעממו אותי והרגו אותי. היום החלטתי שאני עובר את המחסום הזה של הפרק הראשון ומתחיל לקרוא את הכל! הגעתי כבר ל</div>Sun, 16 Sep 2012 21:28:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13465578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13465578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13432622<div align="right" dir="rtl">החיים שלי תקועים. אני בצבא, אין לי הרבה זמן פנוי, שום דבר לא משתנה. כשאני בבית אני בלי רישיון, כן, לא הספקתי לעשות וזה מבאס לי את החיים. תקוע בבית מסריח בחדר מחניק עם אנשים שהם המשפחה הכי מפורקת שיש, מנסים להעמיד פנים שזו משפחה. אני חייב להזיז משהו, שלא ארגיש כ"כ תקוע, יכול להיות שאני דופק את עצמי מידי פעם אבל באמת שאין לי מושג מה לעשות. אני חייב עצמאות שאני לא יכול לקבל עם הנתונים המגעילים שיש מסביבי. לא יכול להפגש עם אף-אחד, לא יכול להיות פה כבר יותר. בא לי להרוג מישהו מרוב יאוש. ולא- זה לא הצבא, ממש לא. זה נטו המשפחה המחורבנת וכל מה שזה הסב לי. מחר לאבא שלי יש יום הולדת 60, באמת שהיה עדיף לסיים את זה כבר ב-55 אם לא לפני. מזל טוב לו וחרא של מזל לי. </div>Fri, 24 Aug 2012 22:04:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13432622http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13432622http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13375516<div align="right" dir="rtl"> נתן זך: כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אורהוא התכוון שלא יהיה לו חשוך.הוא לא חשב באותו רגע על השמייםאבל העצים כבר התחילו מתמלאים מיםוציפרים קיבלו אויר וגוף.אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננווהוא ראה אותה במו עיני ענן כבודווחשב כי טוב. הוא לא חשב באותו רגעעל בני האדם, בני אדם לרוב.אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עליםוכבר החלה מתרקמת בליבםמזימה על מכאוב.כשאדוננו חשב בתחילה על הלילההוא לא חשב על שינה.כך, כך אהיה מאושר, אמר בליבו האלוהים הטוב.אבל הם כבר היו לרובאלוהים הטוב. לא שאני משווה את עצמי לאלוהים, למרות שיש ביננו הרבה קווי דמיון, נתן זך בהחלט עלה פה על נקודה- ישנם את האנשים שעושים דברים טובים ותמימים לנחלת הכלל, ונחלת הכלל מנצלת זאת ורוקמים מזימות. הרבה פעמים אני מרגיש ככה או רואה זאת, ניצול של טוב לבם של אנשים. קשה לי עם זה. היה לי קשה להגיד לאלו שבחיים לא יסרבו שיעלו שמירה במקום ההוא שהלך להוציא ג' מהרופא. אני נמנע עם אותה קבוצה של אלו שלא יסרבו אבל עושים זאת בצורה מודעת, כלומר יודעים שלפעמים יהיו את אלו שינצלו זאת. עוד מסקנה לגבי- בזמן האחרון באמת</div>Fri, 20 Jul 2012 21:57:00 +0200fbisme@gmail.com (הטיפש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569986&blogcode=13375516http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569986&blog=13375516