על דא ועל הא ומה שבינהם

באמת לא היה נורא כמו שחשבתי שיהיה.

תיארו לנו שהשבועיים שהגיעו לסיומם אתמול הולכים להיות סיוט. גיהנום על פני האדמות ממש.

כאן נכנס יפה מאוד המשפט "כגודל הצפיה גודל האכזבה", רק בלי החלק של האכזבה...

כן, לא היה קל, היה אפילו קצת קשה לפעמים. הרבה מאמץ, יזע, קור ומים אבל סך-הכל היה דיי נחמד.

שבועיים שבאמת הפכו את הקורס שלנו לשונה, מתקדם ועוזר. מעניין מה נקח מזה הלאה.

במהלך השבועיים האלו היה לי המון זמן לחשוב ולפקפק בהחלטה שלי ללכת ליחידה הזאת. אני עדיין לא בטוח שאני במקום הנכון בשבילי, תמיד יש ספקות.

אין טעם להתעסק כ"כ בספקות האלו מכיוון שהם תמיד יהיו שם. תמיד אני יכול להגיד שביחידה אחרת הייתי יותר מצליח ולא בינוני. כן, אני מוכן להעיד על עצמי שאני לא הכי  טוב בקורס אבל יאמר לזכותי שאני נותן את כולי ויוצא לי לא רע.

מעריכים אותי בקורס, לא יודע אם המפקדים אבל החבר'ה כן. שמעתי אותךם מדברים עלי מאחורי הגב, דווקא מילים טובות וקצת חששתי ממה שחושבים עלי, הוקל לי.

קצת מתסכל אותי שאני באמת מרגיש שאני נותן הכל ובכל זאת לא יוצא לי הכי טוב. אין לי ניסיון בכל הקטע הזה של ים וחבלים ושטויות וכמו שכבר ציינתי, לא חשבתי שאני אגיע בכלל לתפקיד כזה של לוחם. אבל החיים קרו והנה אני פה. 

מאיך שאני רואה את זה, אני צריך לקחת את החוסר ידע שלי למקום הטוב של הדבר- ללמוד דברים חדשים. כן, אני חסר ידע וניסיון בכל זה ויש טובים ממני. זאת לא תהיה הסיבה שאני אתייאש.

לא נשאר עוד הרבה זמן ובאמת שאין לי מושג מה עוד אפשר לעשות שייאש אותי.

מחר צבא, איזה כיף.

בא לי קצת חיים, רק קצת! 

ולזכור- לא שואלים כמה עוד.

וזה סתם, כי באמת לא נעים לראות גן סגור...

צבא זה לא שטויות. הצבא מלא בשטויות וכל מיני דברים סתומים.

נגיד השטף דם הקטן שיש לי בכף יד עקב שהיה ממושכת במצב 2, סתמי ושטותי אבל זה באמת בקטנה, התגייסתי בכל זאת לתפקיד קרבי.

כן כן, גם אותי מצחיקה המחשבה שאני, עצמי ואנוכי התגייסתי להיות לוחם קרבי. מי בכלל היה מעלה בדעתו את זה לפני שנה? 

סה"כ אני מרוצה, החבר'ה לא הכי טובים אבל גם לא נוראיים, הצלחתי למצוא כמה שאני יותר מתחבר אליהם, אמנם פתיחות אין במאה אחוז ואני לא מרגיש הכי בטוח איתם אבל אני אשרוד עד הסוף, אני לא רואה טעם להחשף.

הדבר שהכי חסר לי בזמן הצבא זה זמן לכתוב, הצבא נותן לי המון השראה לכתיבה. פתאום עולה לי איזה רעיון מעולה לכתיבה אבל במקום לעשות דבר חשוב באמת, אני מוצא את עצמי רץ מפינה לפינה בבה"ד, כדי שלא נעגל שוב פינות כמובן.

נסיתי פעם לשבת ולכתוב בשבת, קמתי דיי מוקדם בבוקר והייתי בין היחידים שהתעוררו. האדם הראשון שהתעורר כבר ביקש את תשומת הלב שלי וקטע אותי באמצע משיכת עט סוערת.

אין חיים, רק צבא. זה מעסיק כל הזמן.

מהמשפט למעלה אפשר להבין שאין זמן לחיים.

מהמשפט למעלה אפשר להבין שאין לי חיים.

מש"ל.

ותודה לחמש יח"ל מתמטיקה.

וצבא זה גם לא כזה נורא, החיים בינתיים לא כאלו גרועים, פשוט לא הכי נסבלים. זה עובר.