על דא ועל הא ומה שבינהם

אלים שלטו ביד רמה על כל פני העולם המוכר ומעבר לו. אלוש, היה אביהם של האלים, היה מגונן על בניו ובנותיו מכל רע ונזק. דמותו כחיה עצומת מימדים בעלת ידיים וראש אנושיים, ממנו פחדו הילדים אשר הפכו למבוגרים מפחודים והם הנחילו את הפחד לדורות הבאים. ליד מדורות היו מספרים על שאגתו היוצרת גאיות ומרימה הרים. הגבוהה שבהם, הר פראניר, מתנשא אל מעבר הישג ידם של כל יושבי הארץ, לכל אורך ההיסטוריה היודע בשבטים של העולם המוכר ישנה רק אגדה אחת המספרת על בן שבט רואלק, היודעים בסקרנותם, אותו אחד  ששמו נשכח אך סיפרו עוד חי, טיפס בכדי לתור ולדעת את ההר ובפסגה פגש את אחד מבניו של אלוש. את אשר קרה במפגש יש שיגידו כי נהרג רק ממבט בבן האל, במדורה אחרת יסופר על סיפור אהבה שנרקם בינו לבין בת אלים שפגש ויש שיגידו כי שב חזרה לשבטו ובאמתחתו מתנה מהאלים.

"

אם זה היה תלוי בי, פרודו אף פעם לא היה מצליח להשמיד את הטבעת. 

תמיד התיאשתי בפרק הראשון של שר הטבעות. לא זוכר למה אבל כל התיאורים של המסיבה פשוט שעממו אותי והרגו אותי.

היום החלטתי שאני עובר את המחסום הזה של הפרק הראשון ומתחיל לקרוא את הכל!

הגעתי כבר לפרק השלישי ובמבט לאחור אני לא מבין איך השתעממתי, אני פשוט קורא את הספר ונדהם איך מישהו יכול לכתוב בצורה שכזאת.

מה שקראתי עכשיו, להוסיף את ההוביט ואת תום בומבדיל, מייצגים את היופי של עולם הכתיבה והספרות- היכולת ליצור יש מאין, לברוא עולם שלם עם עבר, הווה ועתיד שונים לחלוטין מכל מה שמוכר. בלי שום מחוייבות למציאות הקיימת יש לכותב זכות מלאה לעשות ככל העולה ברוחו עם הדמויות, ההיסטוריה, חוקי הטבע וכל העולה ברוחו.

החלטתי שגם אני משתעשע עם הרעיון הזה ויוצר לעצמי עולם ספרותי שכזה, לפחות רק פתיח, להוכיח שאני מסוגל.

הקטע שכתבתי דוחף אותי הלאה, פתאום יש לי כל מיני רעיונות להמשך.

כמה התגעגעתי לכתיבה.... חבל שאי אפשר להקדיש לכך חיים שלמים, להתנתק ולכתוב מחדש עולם.

יכול להיות שהרצון לכתוב עולם חדש נובע מהחוסר חיים שיש לי בעולם הזה. 

התקיעות אותה תקיעות, אני משלה את עצמי בתעסוקה בדמות מפוחית (למדתי כבר לנגן את כל הבית הראשון של הליכה לקיסריה) וספר.

בכל הקשור לנושא בן-זוג, אני מרגיש מיואש כבר, נמאס לי מכל השטויות של האינטרנט. 

אני צריך להודות באמת המרה- אני לא נמצא במצב אידאלי לטפח שום דבר. 

למזלי, יש לי הרבה דברים אחרים לעשות.... או שלא. 

נקווה שהצבא יעסיק אותי בזמן הקרוב. 

שנה טובה, מלאה ביצירתיות, דמיון וחברים שישמחו.