אירוניה מצחיקה אותי. מצבים אבסורדים עוד יותר.
החיים מלאים במצבים כאלו, לדוגמא (אנצל זאת גם כדי לפרוק עצבים על המערכת הפוליטית)-לצאת אשם במשפט על כך שגנבו לך, להקים תא גאה במפלגה שאף חבר כנסת בתוכה לא יצביע בעד איזושהי הצעת חוק שתומכת בקהילה.
אלו מצבים טראגים, אבל אני לא מוצא טעם לבכות על זה. עדיף להבין את הציטואציה ולחייך מהחוסר הגיון שנמצא בתוכה.
לנסות לשנות? אפשר, אבל למה לשנות כשאפשר לשבת מהצד ולצחוק. צחוק בריא, מאבקים פוליטים לא. תשאלו את רבין.
מצאתי את עצמי נמצא במצב שכזה והפעם הבנתי שאני צריך לחרוג מההרגל של לשבת מהצד ולצחוק על עצמי, כי זה ממש לא יפה, ולטפל בבעיה.
הבעיה- לאחרונה אני מרגיש צורך בבן זוג, אין לי מושג למה פתאום מציקה לי המחשבה שאני אדם עם אופי דיי טוב, מראה לא רע שבהגדרתו שואף לזוגיות אך לא עושה דבר בנידון (זה הקטע המצחיק).
לכאורה זאת לא בעיה, הבעיה היא שדיבורים יש כמו חול ואין מה לאכול. כמובן שאני משתמש בפלטפורמת ההכירויות הרווחת ומכיר בנים בכמויות מסחריות. חלקם לא בני אדם אך יש הרבה שכן ובכל זאת אין זה עובר למעבר לשיחה.
גם מהסיטואציה הזאת הצלחתי להיחלץ, נפגשתי עם מישהו. היה ממש טוב. דברנו, אכלנו גלידה ולא- לא היה מגע פיזי. אני אולי מיושן או שהקורס חובשים שאני נמצא בו ממש משפיע עלי, אבל להחליף נוזלים עם מישהו שאני לא יודע איפה הוא הסתובב ואיזה מחלות הוא נושא ואם הוא מנגב ידיים שהוא יוצא מהשירותים?! חלילה וחס. אחרי המפגש הוא כן הראה נכונות לעוד אחד אבל עם הזמן זה נבל (עם הזמן-שבוע) ולכן שבוע אח"כ נפגשתי עם עוד אחד. חמוד, ממש חמוד ונראה גם לא רע בכלל. היה דיבור טוב ואני חייב לציין גם שהוא נראה מאתגר. אני אוהב אתגרים.
אחרי כמה ימים נגנב לי הפלאפון ואיתו המספר שלו.
נסתי לשלוח לו הודעה, הוא פשוט לא מתחבר הבן אדם (אמרתי מאתגר...)
עכשיו יש פלאפון, הרבה יותר משוכלל שגורם למוח להתנוון עוד יותר.
הצלחתי להשיג את המספרים, גם של הראשון וגם של השני. דוגרי, אין לי מושג איך להמשיך. אין לי כח להמשיך.
אז אני נשאר תקוע בבוץ של עצמי. לפחות יש לי תירוצים טובים- אני גר בחור, חייל בבסיס סגור, איך אני יכול לבגוד ביד ימין?
זה לא יקרה, בקרוב אני אמצע לי איזה משהו יציב. נאה דורש- נאה מקיים ואין ספק שאני נאה :)
קורס חובשים
כל-כך רציתי את זה כבר מתחלית הצבא, כנראה זה משהו אצל כל האנשים הגאים מכיוון שהבה"ד שורץ בהם בכל פינה. זה מבורך כמובן, עדיף להיות חלק מקהילה שדוגלת בלהציל ולשמור על הבריאות מאשר החלק בקהילה שמעדיף להרוג ולהלחם (קרקל וכל שאר הלסביות [למען הסר ספק- בדיחה])
שונה לגמרי ממה שאני מכיר ביחידה ומאוד מאוד ג'ובניקי (צריפין, בכל זאת) את השנה הראשונה בצבא אני אעביר בהכשרות וקורסים ואז יש לי שנתיים שלמות לברר איך אני יוצא לעוד הכשרות.
אמנם אני נהנה אך מאס לי האיזור וכל באווירה של צריפין, בקורב חוזרים לים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
