על דא ועל הא ומה שבינהם

צבא זה לא שטויות. הצבא מלא בשטויות וכל מיני דברים סתומים.

נגיד השטף דם הקטן שיש לי בכף יד עקב שהיה ממושכת במצב 2, סתמי ושטותי אבל זה באמת בקטנה, התגייסתי בכל זאת לתפקיד קרבי.

כן כן, גם אותי מצחיקה המחשבה שאני, עצמי ואנוכי התגייסתי להיות לוחם קרבי. מי בכלל היה מעלה בדעתו את זה לפני שנה? 

סה"כ אני מרוצה, החבר'ה לא הכי טובים אבל גם לא נוראיים, הצלחתי למצוא כמה שאני יותר מתחבר אליהם, אמנם פתיחות אין במאה אחוז ואני לא מרגיש הכי בטוח איתם אבל אני אשרוד עד הסוף, אני לא רואה טעם להחשף.

הדבר שהכי חסר לי בזמן הצבא זה זמן לכתוב, הצבא נותן לי המון השראה לכתיבה. פתאום עולה לי איזה רעיון מעולה לכתיבה אבל במקום לעשות דבר חשוב באמת, אני מוצא את עצמי רץ מפינה לפינה בבה"ד, כדי שלא נעגל שוב פינות כמובן.

נסיתי פעם לשבת ולכתוב בשבת, קמתי דיי מוקדם בבוקר והייתי בין היחידים שהתעוררו. האדם הראשון שהתעורר כבר ביקש את תשומת הלב שלי וקטע אותי באמצע משיכת עט סוערת.

אין חיים, רק צבא. זה מעסיק כל הזמן.

מהמשפט למעלה אפשר להבין שאין זמן לחיים.

מהמשפט למעלה אפשר להבין שאין לי חיים.

מש"ל.

ותודה לחמש יח"ל מתמטיקה.

וצבא זה גם לא כזה נורא, החיים בינתיים לא כאלו גרועים, פשוט לא הכי נסבלים. זה עובר.