שלום, שלום. זה זמן רב שלא פורסמה פה הכביסה המלוכלכת. אולי כי אני פשוט לא בטוחה מה אני רוצה מהבלוג הזה. לקשור שיחה? למצוא נפש תאומה? לשאול לעצה?

אני חושבת שהשאיפה העיקרית היא לחלוק הגיגים עם הריק האינסופי, הגדול, הלא הוא האינטרנט. ובכן ידידי, מעט קשה לעשות זאת כאשר את גדלה להיות אדם מופנם. מופתעים? גם אני. אך אולי זאת ל באמת הפתעה. תמיד הסתגרתי, הרבתי להטות את השיחה כך שההתעניינות תתמקד באחרים, שמרתי לעצמי יותר מאשר אמרתי, וכשטרחתי ואמרתי הדבר דרש אומץ אדיר ונכלל במסגרת הנסיון להיות כנה, לא רצון לשיתוף גרידא.

כואב לי להודות עד כמה השנתיים האחרונות שינו אותי; הפכתי אפילו יותר סגורה משהייתי וזו גם אחת הסיבות שהבלוג כל כך דידש- הייתי בעצירות מילולית, איבדתי אמון בעצמי בעיקר ביכולותי וכישורי וביכולת ההישרדות וההתמודדות שלי עם החיים, איבדתי אמון בחיים, איבדתי את התקוה שמשהו ישתנה לטובה, הפכתי צינית ואובדנית. החלק האחרון משתפר באיטיות שיא, אך עדיין חלקים גדולים בי רוצים לחדול מהקיום, ולא מעטות הפעמים שבהן התאבדות נתפסת בעיני כאופציה רציונלית ולגיטימית לחלוטין.

תודה לצה"ל ולגנטיקה המשפחתית שהביאוני עד הלום.

אני רוצה לספר משהו חיובי. אני רוצה להתעטף בכנפי חופש ולהביא לכן משב רוח רענן, אך כרגע כל שבאמתחתי הוא צינה עבשה וקודרת.

אולי המקום הזה יהיה תרגיל עבורי. להתאמן על דיבור פתוח. דווקא נוח לי עם הידיעה שלא שהמקום לא מוכר, זה משרת את המטרה.

בברכת דרך צלחה?

דרור