כינוי:
הדייט שלך בת: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
 פוסט אורח: יש ספק אין ספק
אני גאה לארח בבלוגיה שלנו את לץ הדעת
שיתן לנו פרספקטיבה גברית להתחבטויות שלנו, קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות:
ש ספק? אין ספק!
יש ספק?אין ספק!
הייתי כבר בדרך לישון, טלפון מלא קפאין שם אותי בתוך ג'ינס, מוזלף טיפות של קירוב
לבבות שמתי פעמיי למסיבה, שבגללה הלבן שבעיניים שלי, יסמיק כל המחר.
עברנו דרך בית של ידידים שפגשתי לראשונה. כמו ילדים בגן, שהופכים לחברים הכי
טובים, כשהמכנה המשותף היחיד ביניהם הוא אהבת מיץ פטל, גם בגילנו אתה שם בסלון,
כמה ילדים עם זיפים, זרים זה לזה, ביניהם קופסת קסמים שנותנת אור ירוק להתגלגלות
מופע של להקת מלהגים, עם אפקטים של עשן לבן, ואתה מקבל עוד מועמדים לחיוג המהיר
בסלולארי.
ראיתי שם את הילדה הכי יפה בגן.
ובום! זה מתחיל מחדש, כאילו לא למדתי כלום מהניסיון.
שוב ההתחבטות בשאלה הטורדנית, שאלה שעולה בכל פעם שאני פוגש מישהי שמצליחה לגרות
לי את הדגדגן הרגשי, שאלה שעולה לי בבריאות ויורדת לי עד למרתפים האפלים של נפשי.
האם לשמור אמונים לאידאליסט שמאמין באהבת אמת? אהבה שברגע שהיא נושמת את נשימתה
הראשונה אתה פשוט יודע ,ונותר לך ליישם את כל מה שלמדת לפני שנולדת, כמו שתינוק,
רגע אחרי שנרגע מבהלת הסנוורים של המפגש עם העולם, יודע את הדרך אל הפטמה של אמא,
זה אמור להיות קל, ברור, פשוט, אינסטנקטיבי.
או שמא לבחור באופציה השנייה הנפוצה, האופציה עליה כולם ממליצים, עם כל הטיעונים
ההגיוניים והתכנים הפסיכולוגיים. לרקוד על פי כראוגרפית החיזור שמודדת צעדים, כמה
קדימה, כמה אחורה ומתי להפנות גב, וזה מרגיש כאילו שהדבר הראשון שאני אמור לעשות,
מול ההיא שאמורה למלא את החדר החמישי בליבי עליו השלט "פה גרה בכיף:אהבת
חיי", זה לשקר.
אני לא מצליח אף פעם להבין בשכל מה נכון יותר. עמוק בנשמה אין לי ספק שיש לתת ללב
לנהל את שאר המערכות, אם מרגיש נכון ללטף לה את היד שמונחת על הספה, במקרה ליד
הברך שלי, סו בי איט. ואם מרגיש שיש צורך לשחק, אז פאק איט, זה שוב הולך לכיוון של
משהו זמני, משהו בדרך אל. ונמאס לי מהמסע שהפך למעמסה, רוצה המסה של חומות הפלדה
הציניות שחצצו ביני לבין הגשמת הוויתי שהיא מציאת אהבה מוחלטת וטהורה. רוצה לכתוב
איתה את המסה הרומנטית עם כל הקיטש, יד ביד ללכת לעבר השקיעה של פוטו פארג'.
יוצא לי לפגוש לעיתים רחוקות, זוגות שמספרים לי על האהבה שלהם, על זה שהוא ידע מיד
והיא ידעה מיד. ואני שואל האם יש זמן ביוץ לאהבה? האם זה צירוף מקרים עם הסתברות
מזערית של מפגש בין שתי ישויות שנפגשו בדיוק בזמן הנכון לשניהם, כמו ביצית בשעה
ובטמפרטורת הגוף המדויקת, שפוגשת זרע עמוס מיליוני קרל לואיסים קטנים.
או האם זה כישרון, שיש לחלק מאיתנו, לאהוב אהבת אמת?
לא יודע, בינתיים יש לי בחילה, לי יש קיא-שרון, בא לי להקיא על עצמי בכל פעם שיוצא
לי לעסוק בסוגיה המעקרת הזאת.
מה עשיתי באותו ערב?! כמובן שבחרתי את האופציה השנייה של הריקוד העלוב, למה
כמובן?! כי כרגע אני יודע שכאשר היא תופיע, לא אצטרך לשאול את השאלה הטורדנית.
שאלות נשאלות כשיש ספק.ואם יש ספק אין ספק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
