http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647מעולמן של שתי עיתונאיות רווקות: הדתית והחילונית. בלוג על אהבה וחיפושי משמעות אבל לא רק. נספר על החוויות הטובות, המשעשעות וההזויות שאנו עוברות בדרך למציאת אהבה, הניסיון להיות בקשר זוגי והדיאלוג בין שתי נקודות המבט. שידורנו יתחדשו בעוד כחצי שעה, היו עheCopyright 2026 הדייט שלך. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/47/06/56/560647/misc/15382573.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10620603<div align="right" dir="rtl">אחד, שאומר שהוא מאוד מעריך ואוהב את אבא שלי מתקשר, הוא חשב להכיר לי מישהו. ולמה? "ולו רק בכדי להעלות חיוך על פניו המיוסרות של אביך". הסביר הנ"ל את משנתו. (הדתית) </div>Wed, 11 Mar 2009 11:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10620603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=10620603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10620591<div align="right" dir="rtl">"תראי, אני אהיה כנה איתך" פותח בן דודי את שיחת הטלפון, שכבר מתחילתה אני מזהה שטוב לא יצא ממנה, אבל נשארת נחמדה, כי חייבים לשמוע ולא לפסול אפשרויות באיבן, רק זה חסר לי, לתת למישו הוכחה שאני בררנית. "כבר מזמן רציתי להכיר לך אותו" הוא ממשיך, "אבל אני פשוט לא סובל אותו". מאיזשהו דחף סדיסטי אני ממשיכה את השיחה, ולמה אתה לא סובל אותו, אני מנסה להוציא מידע כמו איזו עיתונאית סקרנית... "לא יודע, אולי בגלל שהוא מסכן כזה, כבר הרבה שנים הוא תקוע בשידוכים". (הדתית)</div>Wed, 11 Mar 2009 11:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10620591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=10620591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10292752<div align="right" dir="rtl">זה רק מתחיל כבד.. בהמשך זה אחרת:הרבה זמן שלא עדכנתי. לא מצאתי את הכוחות הנפשיים לכך. בניגוד לשותפתי שהקפידה לעדכן כל הזמן, אני הבטתי מהצד ספק מקנאה בה על היכולת לחיות וספק חוששת להכנס למשחק הזה בעצמי. עברתי תקופה קשה, ונדמה לי שרק עכשיו אני מבינה את מימדיה (תרתי משמע: זכיתי לאקסטרה של 5 ק"ג) הייתי בדיכאון, עמוק מכפי שניתן לתאר ועמוק יותר מכפי שהבנתי בעצמי. חיפשתי עבודה כמעט 4 חודשים, עבדתי בעבודות זמניות וניסיתי בעיקר לא לטבוע. נדמה היה שכל נשימה שלא עלתה בקנה אחד עם מחשבותיי, היתה גדולה עליי. כל עקיצה שבימים כתיקונם היתה זוכה לעקיצה עסיסית חזרה - היתה לכל עולמי. כל היום ניתחתי ללא הפסקה מי אמר לי ובאיזה הקשר. התפלשתי בבוץ, בג'יפה של הנשמה שלי. כשמבשלים דג או כשאופים אותו בתנור לפעמים יוצא ממנו נוזל מעין דיו שחור שטעמו מר. רק אז הבנתי את הפירוש שלי ל"מרה שחורה". לילות של בכי, ימים קשים מנשוא, מחסור תמידי באוויר, חשש שכך יראו חיי מעתה ועד עולם, ששום דבר טוב לא יקרה לי. שנידונתי לחיי כישלון ואומללות, הסביבה שלי התמלאה צער וכאב ואני לא ידעתי רגע אחד של חסד ורוגע. חששתי לצאת מהבית כי כל מפ</div>Sun, 14 Dec 2008 20:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10292752http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=10292752http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10262856<div align="right" dir="rtl">הפעם האחרונה שנפגשנו היתה בחמישי, ניכר שהיה לו נחמד, וגם לי. אולם לעולם אין לדעת. לקראת שבת לא היה טלפון וגם לא סמ"ס. החברות אמרו להנמיך ציפיות. במוצש הוא התקשר, שאל מה נשמע וסיים את השיחה ב"נדבר", לא הציע שניפגש פעם נוספת. חשדתי שהיו לו עוד דברים להגיד שהוא לא אמר. אחרי שעה קבלתי ממנו סמ"ס ארוך, באורך של ארבע הודעות: "היי התקשרתי כדי לומר לך תודה על ההזדמנות שנתת לי להכיר אותך... שיהיה לך בהצלחה בעז"ה". התעצבנתי ובלי לחשוב יותר מידי לחצתי "סנד" רק בשביל לומר לו כמה הוא עלוב נפש בעיניי. אבל הוא לא היה זמין. כנראה פחד. והיה לו ממה... כמה עלוב שבנאדם בן 31 לא מסוגל להגיד לבחורה בצורה ישירה שהוא לא מעוניין בה. מחקתי ת'הודעות ושינתי לו את השם ל"עלוב". שאדע לסנן אותו עד שימחק לצמיתות.</div>Sun, 07 Dec 2008 14:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10262856http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=10262856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10156524<div align="right" dir="rtl">שבוע שלם לקח לו להתקשר, לבליינדייט התורן. לא ברור למה. באמצע התכנית האהובה עליי הוא סימס: "היי, את יכולה לדבר?". לא עניתי לו מיד.שותפה שלי כעסה: "מה את משחקת משחקים?", היא תקפה, "את בת 27, את כבר לא בגיל שאת יכולה לשחק משחקים כאלה". רתחתי. מי הוא בכלל? הוד מעלתו סימס אז החיים נעצרו? צריך לעזוב הכל ולענות לו??? הוא המתין שבוע, הוא ימתין עוד קצת. אחרי שעה וחצי סימסתי לו שנדבר מחר. (הדתית)</div>Mon, 10 Nov 2008 20:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10156524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=10156524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10133324<div align="right" dir="rtl">נשארתי אחרונה בכיתה- שלא נישאה אך לפעמים אני מסתכלת על הצעירות החרדיות הנשואות וחושבת לעצמי- איזה מזל שאני לא שם. אתמול בפקק תנועה אני בוהה מחלון האוטו צעירה בכיסוי ראש כעור צועדת לעבר סובארו סטיישן ישנה, בידיה כלי שקנתה בחנות סמוכה היא מושיטה את העודף לגבר חרדי היושב במושב הנהג, ככל הנראה בעלה, הוא מתבונן בעיון במטבעות וסופר אותם אחר היא מתיישבת בצייתנות מאחורה וסוגרת את הדלת. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: A</div>Wed, 05 Nov 2008 11:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=10133324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=10133324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=9937907<div align="right" dir="rtl">ישבנו ברולדין, היה לו חיוך מקסים. צחקנו הרבה. אחרי פחות משעה הוא היה חייב ללכת. הדיבור זרם והרשתי לעצמי לשאול לאן ממשיכים. יודעת, לא הייתי צריכה. אמר שהוא לא יודע "לא יודע זה לא" חייכתי. הוא גמגם "בחייך", אמרתי, "אתם הרי מחליטים כבר ב-30 שניות הראשונות" הוא התפתל ומלמל במבוכה שזה נכון. "אז לא" הוא חייך בהתנצלות. ואני אמרתי שזה בסדר וחייכתי חיוך רחב כל כך שהרגשתי שהלחיים שלי מתפקעות. אחר כך הלכתי לבכות באוטו.</div>Wed, 24 Sep 2008 16:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=9937907http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=9937907http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=9928354<div align="right" dir="rtl">האלול הזה תמיד מטלטל אותי. ידי קצרה על דפי היומן וחודש שלם של חשבון נפש, התחבטויות בקשת סליחה ומחילה הופך את חושי הרגישים למחודדים עוד יותר. עוד רגע נדמה שעצבי נמרטים, אבל זה רק אלול הזה הפוצע. חברתי הג'ינג'ית האהובה הגיבה לבלוג (תגובתה תובא בהרחבה בפוסט נפרד) והסבירה לי שאחת מבעיותיי היא שאני "מחפשת" ולא אדע להכיר את שביקשה נפשי גם אם הוא יעמוד מולי ויצעק "קחי אותי דנה" (תמיד חשבתי שהרבה יותר קל בחיים לכל הדנות).מכל מה שהיא כתבה , דווקא ההגדרה הזו שרחוקה ממני כמו נוער הגבעות מרופאים לזכויות אדם, היא שהקפיצה לי איזה פיוז. מחפשת? אני? הלוא אני כ"כ שונה מה"מחפשות" שלא בוחלות ובלבד שיהיו כבר באיזה קשר.שונאת שמסדרים לי דייטים, שונאת לצאת לדייטים -זה כזה עונש (וראיונות עבודה ברוך השם יש לי למכביר), לא עושה כלום בשביל לחפש, מעדיפה להכיר ולפגוש "לגמרי במקרה". אני יותר מוצאת ממחפשת. במקום לחפש אני עסוקה בלמצוא.מנסה לבדוק את מידת ההתאמה של כל בחור חדש שמסתובב לי באיזור הלב , ל"תבנית" שהייתה בראשי: אינטילגנט וחריף (זה לא אותו הדבר) מצחיק, אכפתי, ערכי, בעל סקס אפיל, גבוה, בוטח ובטוח בעצמו (אבל לא</div>Sun, 21 Sep 2008 21:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=9928354http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=9928354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=9926469<div align="right" dir="rtl">כבר מהתחלה היה לה קול של יאכנע, ידעתי ששום דבר לא יצא לי ממנה. אבל החזרתי לה טלפון כי כמו שהשותפה שלי אומרת, אנחנו צריכות לעשות את ההשתדלות שלנו. "הוא לומד רפואה, גרבX, בן 26, למד בישיבה ליטאית, אמריקאי שלוש שנים בארץ", היא מתארת את המיועד, אני מנסה להסביר לה שזה לא מתאים כי הוא ליטאי אבל זה לא ממש מעניין אותה אז אני אומרת שאני לא יודעת אנגלית בתקווה שזה יוריד אותה ממני. "אבל צ' אמרה לי שאת יודעת אנגלית", היא מסרבת לקלוט, "אני צריכה לשאול אותו אם הוא מעוניין לצאת איתך". אני מתחילה לאבד את זה אבל עדיין נשארת נחמדה, כי זו שדכנית. "אל תשאלי אותו כי אני לא מעונינת". אבל היאכנע לא קולטת וממשיכה לשכנע ואני מסבירה בשארית סבלנותי: "אני מחפשת מישהו ישראלי, שהיה בצבא"... השדכנית החרדית מתפלצת, "מהההה? את רוצה מישהו שהיה בצבא??? לא לא לא זה לא מתאים, לילה טוב". וככה ניתקה לי את הטלפון. ברוך שפטרני (הדוסית)</div>Sun, 21 Sep 2008 16:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=9926469http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=9926469http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=9896542<div align="right" dir="rtl">נמאס לי. זה פשוט השתלט לנו על החיים. כבר אין סעודת שבת, שיחה עם חברים או סתם מפגש ללא אזכור של הסדרה המדוברת. לא ברור אם היא משקפת את המציאות או שמא המציאות משקפת אותה. אני מודה שאחת לשבועיים אני מגיעה לחברים לראות את הפרקים שהם הורידו במחשב (כי אין לי יס)וזו באמת סדרה מעניינת אבל לא מעבר לזה. אני מתנגדת ללכת למפגשים עם השחקנים ורואה בזה סוג של הערצה מטופשת. שאלות שנשאלתי בשבת: יפעת? הודיה? רעות? עם מי את הכי מזדהה? (עם הודיה אלא מה...) מי מהבנים הכי שווה? אף אחד, כולם סובלים מנכות רגשית, בדיוק כמו במציאות (אממ.. יש לי סימפטיה לאברי) מעניין כמה זמן אחרי שהסדרה תלך לעולמה עוד נמשיך לשמוע את הרושם שהותירה על בני המגזר, בעיקר על אלו שאת חייהם היא מציגה על המרקע... (הדוסית) </div>Sun, 14 Sep 2008 14:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדייט שלך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560647&blogcode=9896542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560647&blog=9896542