צו פיוס: גברים על הסכין

המתקפה החלה ברגע שהבהרתי לבחור שאני לא מעונינת. הוא היה נסער והטיח בי האשמות, שסתם יצאתי איתו, שלא נתתי לו צ'אנס, שפסלתי אותו מראש. אני בעיקר שתקתי כשבראשי מתנגנת שוב ושוב המנטרה: רק לא לפגוע בו, רק לא לפגוע בו. אני מאמינה שאם אני פוגעת במישהו זה יזיק לי בעתיד.

הבהרתי את עמדותי בעדינות ובעיקר חיכיתי שזה יעבור. היינו כבר בדרך לבניין שלי והוא לא הפסיק לתקוף, כאילו שאם הוא יתווכח איתי אני אשנה את דעתי. ליד הכניסה הוא אמר לי: "אני לא מבין אז למה גררת אותי לכאן? יכלת להגיד לי בטלפון שאת לא מעונינת". חשבתי, ולא אמרתי שקודם הפגישה עוד התלבטתי אבל לאור המתקפה האחרונה אני כבר בטוחה. וכדי להבטיח שהבחור לא יפגע החלטתי לרדת על עצמי (נורא חכם...) ואמרתי לו, בתשובה לשאלתו "כנראה שאני לא מספיק בוגרת, אולי אני לא צריכה לצאת". עכשיו הוא כבר צעק ואני פזלתי לצדדים לראות אם מישהו רואה אותי "ראבק את בת 27" הוא קילל, "מתי תצאי?". השפלתי את ראשי בבושה ואמרתי בשקט: "כנראה שיש אנשים שדברים אצלם הולכים יותר לאט". (הדתית, נסערת מתמיד)