פרק 3.
בלי הרבה חפירות,
ושוב סליחה על העיקוב.
תקשיבו, אנחנו משקיעות בפרקים,
ופרק 4 כבר מוכן,אני מתה לפרסם אותו.
אבל 16 תגובות כולל אותנו?
שזה רק 8 תגובות לפרק, תכלס?
אתם יודעים מה?
20 תגובות פרק.
רק בבקשה, הביקורות חשובות לנו.
מאיה.
"נכון." אישרתי את מה שאמר. "תגיד ראינו בסוף את הסרט אתמול?" שאלתי בקול צוחק.
"לא, מרוב כל הבלגן שחכנו מזה לגמרי".
ישבנו שם, כשביל מחבק אותי, צוחקים בלי לדעת למה.
" קצת מוזר לי, כל הסיטואציה הלא מובנת הזאת" אמר ביל בהודו מרפה ממני את החיבוק.
"זאת אומרת, אתמול שנישקת אותי, הרגשתי מוזר, כאילו, הרגשתי עם זה טוב. אבל את יודעת, זה כמו לנשק את האחות שמעולם לא הייתה לי".
"זה טבעי, גדלנו ביחד, ביל אני מצטערת, הייתי כ"כ שיכורה שאפילו אני לא זוכרת, ולא ממש רוצה להיזכר ממה שקרה, בוא נעזוב את זה טוב?"
"את מכירה אותי, ואת יודעת שדברים אצלי לא עוזבים בקלות".
"יותר מדי טוב בשביל להבין" אמרתי בקול לחש מקווה שהוא יישמע.
"תמיד ידעתי את זה" .
"ידעת מה?".
"שאת דלוקה על אח שלי".
"לא, זה כ"כ לא נכון.".
"הוא גם יודע את זה".
"תוכיח".
את בוהה בו בהופעות, עולה בך סומק מתוק שאתם מתחבקים, שהוא מדבר איתך את מתרגשת, זה נראה שיש לך רגשות אליו, אידיוט מי שלא מבין כריס".
"זה כ"כ לא..".
"נכון?"
"אוף ביל, זה לא אמור להיות ככה,נכון" דמעות הציפו את עייני, מחנק נבלע בגרוני.
"שום דבר לא אמור להיות ככה, את חושבת שאני לא מקנא בזה שאת אוהבת אותו? מייחסת אליו משמעות של מלך, כאילו מי יישמע, טום קאוליץ" אמר ביל וזרק אבן לנהר אשר גרמה לאגם להיות מעוגל,בדיוק כמו המחשבות והבלבולים של כולנו.
" מה זאת אומרת,מקנא ביל,? תספר לי "
"עזבי את זה טוב? די כריס, בואי נעזוב את,פשוט ככה. טוב?" אמר ביל, מתרומם מעט, משפשף את מכנסיו אשר צברו אבק,והתקדם לעבר הבית".
"ביל חכה רגע, טוב? " אמרתי, יושבת לא ממהרת לשום מקום.
הוא לא שמע, שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה בקדמותו.
כבר עבר, שנה שלמה.
"ביל?"
"מה את רוצה. "
"שתקשיב לי, זה לא היה אמור להיות ככה"
"כמו למרר לאח שלי את החיים".
"לא חשבתי באותו רגע, ברגע שכעס מהול בקנאה מצבר, התמימות נעלמת".
"לכי להזדיין".
ובזה נותקה השיחה.
כבר עברו שנתיים, ביל וטום חגגו את יומולדתם ה 18.
כריס עדיין לא הראתה סימן חיים כלשהו, מאז התקרית עם העיתון,
שבו היא פרסמה תמונות של טום ואמילי מתנשקים.
ביל עדיין לא מצא את אהבתו, הוא היה שבור מכריס.
"אמילי? "טום צעק בכל רחבי הבית, נראה דואג מקצת חושש הרבה.
"ביל? ראית את אמילי, היא לא עונה, כבר יומיים היא לא נמצאת".
היא לא עם המשפחה" ? שאל בחוסר וודאות מוחלטת.
"לא, לא שידוע לי.".
"הלו? " ענה טום לפלאפון שצלצל בחוזקה.
"מה? ? אמילי? את בסדר? אני מייד מגיע ". צעק טום, ויצא כרוח סערה מהחדר,
אפילו את הנעליים אינו שרך.
'מה עובר על הילד הזה? '
חשב ביל, בהודו עולה לחדרו.