סיפור על ט"ה

היי,

תודה על ה30 תגובות בפרק הקודם,

אני מקווה ששני לא תכעס כי אני מעלה את הפרק,

כי הבטחנו היום, ואני לא יודעת עם יהיה זמן אחר כך.

קריאה מהנה.

"כריס, כריס קומי כבר קומי!" צעק ביל בכל החדר וניער אותי מצד לצד.

פתחתי את עייני, זה לא היה החדר שלי, שפשפתי חזק את העיניים והתרוממתי לשבת.

"היית בטוח כבר שלא תקומי לעולם" צעק לי ביל מהמטבח, חוזר עם כוס חלב ועוגיות.

"נרדמתי פה?" שאלתי, דואגת מעט שעשיתי משהו לא נכון אתמול בלילה.

"כן, אחרי ששתינו קצת הרגשת לא טוב ולקחתי אותך לחדר" הוא חייך אלי, היה משהו בחיוך שלו , משהו שנראה היה שהוא ממתיק סוד, הכרתי אותו הכי טוב בעולם, ידעתי שיש משהו שהוא לא אומר לי אך לא אמרתי מילה.

"טוב ביל, ספר לי מה היה פה אתמול, אתה מסתיר משהו" נכנעתי אחרי דקה של שתיקה.

ביל רק חייך, הוא שיחק עם העגיל שלו מה שגרם לי עוד יותר לחשוב שהוא מתאפק לא לומר כלום.

רציתי לצעוק אליו כבר שיספר לי איזה שטויות עשיתי, ולצעוק עוד יותר חזק מפני שאני לא זוכרת דבר מכך,

ואפילו אין לי קצה חוט של זיכרון מאתמול, ניסיתי להיזכר מה קרה אחרי שטום ואמיילי הגיעו,

אבל לא היה לי שום מוסג בקשר לזה, לא יכולתי לסבול את המחשבה שהוא לא מסוגל לספר לי עד כמה עשיתי צרות אתמול בלילה. 

"ביל.. נו תספר לי", הוא נשם עמוק, "אוקי." אמר בקול רציני מעט.

"השתכרת, ועשיתי הרבה שטויות כמו לחבק את השולחן והכיסאות בטענה שאת נורא קשורה אליהם."

הוא עצר וצחק מעט, "ואז טום ואמיילי הגיעו," הוא הבטיח לרצפה, "התנשקנו, ואז אמרת לטום שאת אוהבת אותו כבר הרבה זמן". לא ידעתי מה לומר, כמובן שחשבתי שזה הרבה יותר גרוע, אבל אפילו זה היה משהו שלא ידעתי איך אני יוצאת ממנו, "ביל.." לחשתי, הכי חלש שאני יכולה, אבל קיוויתי ששמע זאת.

הוא הביט בי, שותק. "היית שיכורה" אמר והתיישב לידי, מחבק אותי חזק.

"אני באמת אוהבת את טום, אבל אני לא מעוניינת בשום קשר רומנטי איתו, לא עכשיו" שוב לחשתי,

לא רציתי לספר את האמת ולחשוב שמישהו עלול לשמוע אותי.

"כדי שאני אלך עכשיו" התרוממתי ממנו, חייכתי חיוך קטן, של אין ברירה והתקדמתי לעבר דלת היציאה.

"בוקר טוב אמא" צעקתי מלמטה והתקדמתי לעבר חדרי.

"לא ישנת פה הלילה?" שאלה, נוגעת בכתפי.

"לא, נרדמתי אצל קאוליץ" המשכתי ללכת במסדרון, מחשבות רבות עלו בראשי, לא ידעתי אם הוא סיפר לי הכל, האם יש עוד משהו שעשיתי והוא לא אמר לי, לא ידעתי את נפשי.

נכנסתי למקלחת, מורידה מעלי את הבגדים, שטפתי את עצמי מהר.

"איפה הפלאפון הזה לעזאזל?" לא מצאתי אותו בשום מקום בחדר,

"אמא אולי ראית במקרה את הפלאפו..", "את הפלאפון שלי" המשכתי בשקט כשראיתי את ביל עומד ליד הדלת ומחייך עלי.

"ביל." אמרתי וירדתי את כל המדרגות הנוספות, "היי.." חייך.

"נראה לי ששכחת את זה אצלי בחדר.." הוא נתן לי את הפלאפון וחייך חיוך גדול.

"תודה" אמרתי. "תגיד אולי.. אולי תרצה לבוא איתי לשתות מילקשייק?" לא ידעתי מאיפה זה בא לי,

'מה פתאום את מציאה לו כזה דבר?!, מטומטמת, הוא לא באמת רוצה לבלות איתך!' חשבתי.

"אוקי" חייך, חייכתי בחזרה למרות שרק רציתי לבטל את ההזמנה, אני הרי אוהבת את טום,

אני לא צריכה להסתבך עכשיו אם אחיו התאום שהוא במקרה החבר הכי טוב שלי.

יצאנו מהבית שלי, התקדמנו בשתיקה לעבר בית הקפה הקרוב, פעם עבדתי שם, עד שהחליפו את הבוס בבוסית, שלא ממש חיבבה אותי, אז התפטרתי משם.

אהבתי את בית הקפה הזה, הוא עמד באמצע פארק ירוק, מלא בעצים, ועם הייתי רוצה להירגע, הייתי באה לשם, עוצרת בבית הקפה וקונה לי מילקשייק תות בננה, ובחורף שהיה קר הייתי שותה שוקו חם, אבל הכי אהבתי ללכת לאגם שבמרחק כמה דקות משם,

תמיד היו שם ברווזים קטנים, וילדים שהשיטו סירות מנייר על גדות האגם,

והתרגזו ממש כאשר הסירה היתה מתהפכת ושוקעת. אני תמיד הייתי צוחקת בשקט,

וחושבת על זה שזה כמו הטיטאניק, הם לפחות יזכרו את הסירות המתהפכות כל חייהם.

נכנסנו לתוך בית הקפה, אני כהרגלי קניתי מילקשייק תות-בננה, וביל אייס קפה.

"אולי נלך לאגם, לא היינו שם ביחד הרבה זמן" אמרתי, קצת מתביישת מהעבודה שאני יודעת שאתמול נישקתי אותו, רק בשביל לגרום לטום לקנא, 'אולי כל הסיפור של ללכת לכאן היה רק בשביל לפצות אותו על כך?' לא ידעתי מה אני עושה, ופשוט הלכנו יחד למקום שאנחנו הכי אוהבים בעיירה הזו, מאז שאנחנו קטנים הינו הולכים לשם יחד.

התיישבנו על אבן גדולה שרגלינו בתוך האגם.

"לא התכוונתי לפגוע בך" אמרתי בלי לחשוב על מה שאני אומרת.

"אני יודע כריס" הוא חייך עלי, מלטף לי את הלחי.

הבטתי על הילדים המשחקים, כשלאחד מהם התהפכה הסירה הסתכלתי לעבר ביל,

וצחקתי, "אתה זוכר כמה הסירות שלך היו נופלות למים? ואני וטום תמיד הינו צוחקים עליך?", "איך אפשר לשכוח?" צחק, "ואז את תמיד היית באה אלי אומרת לי, שזה כמו הטיטאניק, ושאין לי מה להיות עצוב, שלא רק הסירות שלי נופלות" הוא לגם מהקפה.

"נכון." אישרתי את מה שאמר. "תגיד ראינו בסוף את הסרט אתמול?" שאלתי בקול צוחק.

"לא, מרוב כל הבלגן שחכנו מזה לגמרי".

ישבנו שם, כשביל מחבק אותי, צוחקים בלי לדעת למה.

חח מי אומר שזה קצר?

יאלה 30 תגובתיישנס לפחות (:

עריכה:

אני [מאיה] נוסעת לנופש, אני לא יהיה עד יום ראשון.

כתבתי פרק 3, אני צריכה ששני תתחבר כדי שאני יאכל לשלוח לה אותו.

במידה ועם לא, תצטרכו לחכות עד יום ראשון,

מצטערת מראש.

עריכה שניה:

היי, חחח שמעו מאיו לא הספיקה לשלוח לי את הפרק.

ואני גם לא יודעת עם היא שלחה ספויילרים,

עם כן תכתבו בתגובות.

בכל מקרה, יום ראשון פרק מובטח,

ואולי אפילו שתיים, עם אני יספיק לכתוב מהר פרק רביעי.

בנתיים תודה לגם על התגובות ותמשיכו לפרסם את הבלוג,

ואל תישכחו לעשות מנוי אה ? (;

שני ^^"