יאי בלוג חדש! מזל טוב =)
זה הבלוג הרביעי שלי, והפעם אני מקווה לא למחוק אותו אחרי שבוע.
בכל מקרה, שלום, אני דנה, נעים להכיר, לעוד פרטים על המשפחה, האישיות והמהגים המרתקים שלי תסתכלו בצד ברשימות.
זה ממש קשה להקליד בעברית אחרי שהתרגלתי באנגלית, כי אני כותבת ץ במקום נקודה ו-ת במקום פסיק. אז סליחה מראש. פשוט תדמיינו שזה נקודה או פסיקץ (את ה-ץ הזאת עשיתי בכוונה, סתם כי בא לי)
אין לי ממש מה לכתוב כאן, אז אני פשוט אתלונן על החיים שלי, כי אין בי טיפת אופטימיות (רק לפעמים כשאני במצב רוח ממש טוב, אבל בדרך כלל משהו מקלקל לי אותו), תזהרו לכם אנשים קטנים.
אז נתחיל עם המשפחה שלי, טוב, אין לי ממש מה לספר עליה, יש לי שני אחים קטנים שמנסים לאכול אותי או לדרוס אותי במכוניות קטנות כאלה של דורה. איזה כיף שזכיתי באחים כל כך מתחשבים.
לא בא לי להתחיל לדבר עכשיו על אמא שלי כי זה רק חפירות ארוכות על כמה שהיא מעצבנת.
יש לי אח חורג בכיתה ד' (הוא בישראל ובא בחופשים) ששנאתי לפני שלושה ימים, עד שאמא סיפרה לי שילדים צוחקים עליו בבית הספר והפסקתי לשנוא אותו (לפחות בינתיים) כי אני אדם כל כך אכפתי, מתחשב, טוב לב, נחמד וצנוע (במיוחד צנוע) אז ריחמתי עליו. אולי כשהוא יבוא בחופש הגדול אלינו אני אפילו אהיה נחמדה אליו (אולי, כן? אני לא מבטיחה שום דבר).
בבית ספר, כל אחד אמור לעשות אנימצייה ב- scratch של האודיסייה (או איך שלא כותבים את זה). וזה לא כל כך קל כמו שזה נשמע. אני עושה את הקטע של הציקלופ (כי יש בזה דם. דם זה נחמד D:). אנחנו צריכים לסיים 80-90% מהאנימצייה עד מחר. אני סיימתי רק 40%, אולי 45. אני כל כך מתה :<
סוף הפוסט הראשון. יום טוב =) (או לילה טוב, תלוי איפה אתם גרים).
עריכה: נכון שכתבתי למעלה שאני לא אופטימית? אז שיקרתי. אני אופטימית כשבא לי ופסימית כשבא לי. ואין שום דבר שיוכל לעצור אותי.. מואהאהאה...
סתם לא היה לי מצברוח כשכתבתי את הפוסט. אני צריכה להוסיף לרשימת הדברים שאני חייבת לעשות (וואו איזה שם ארוך) להגמל משקרים \:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Talking Potato :D