היא יפה... כמעט כמו פֶּרַח.

היא יושבת, פה ושם מדברת עם חברה,

צוחקת מדיי פעם ומביטה לעברו, יושב שם בין חבריו,

כל-כך יפה.

היא מיד מסירה מבטה ממנו ועושה עצמה מתעניינת בשיחת חברותייה,

שדיברו פה ושם.

היא שוב החליפה פה ושם דיבורים איתן וחזרה להביט לעברו, מסירה מבטה בשנית.

היא הרגישה את מבטו נעוץ בה, אך היא עשתה עצמה שוב מדברת.

היא עשתה עצמה מסתכלת מסביב כשבעצם כל שעניין אותה באותו הרגע זה להסתכל עליו,

היא עצרה והביטה עליו, הוא הביט עלייה גם באותו הרגע.

מבטיהם הצטלב ותחושה בלתי מוסברת מילאה את ליבה,

אך לאחר מס' שניות ספורות של מבט מצטלב שחדר עמוק לתוך ליבה,

הוא סובב את ראשו ודיבר עם חברו.

היא התאכזבה, אך לא חדלה מלהגניב מבטים לכיוונו.

באותו הרגע, היא חשבה שהיא מתחילה להתאהב בו.

אך עכשיו, כשהיא יושבת וכותבת על-כך, נזכרת באותו הרגע,

היא מבינה שהיא כלל לא אוהבת אותו.

הרי היא לא מדברת איתו,

לא דיברה איתו פנים מול פנים לעולם,

ולאט המחשבות עליו נעלמו והתפוגגו באוויר כלא היו.

אך לראות אותו שוב, ציפתה בכיליון עיניים.

לשם כך, תיאלץ לחכות עד תחילתו של שנה הבאה,

שאולי תעשה מאמץ נועז ותתחיל לדבר איתו.