http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192heCopyright 2026 פֶּרַח. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=10359024<div align="right" dir="rtl">תחשבו שזה כמו בן-אדם הכבול מכל צד. הוא מנסה להשתחרר ולהרפות את החבל, אך הוא מוקף מכל הצדדים, שכל ניסיון גובל בכוח, וכל כוח שהשתמש הולך ונחלש, הסיכויים שהוא ישתחרר קלושים וחסרי סיכוי, והוא מרגיש חסר-אונים ואובד עצות בצורה שאף-אחד לא יוכל להבין אותו. הוא לא חווה את הסבל, הייאוש, הכאב והחולשה שהוא חש. כי אף-אחד לעולם לא יבין, איך זה להיות כבול מכל הצדדים. ופשוט, אין לי כוחות יותר. נשבר לי, די, חלאס, לא יכולה לשאת את זה יותר, כי הרי כל דבר שאת לא עושה לא טוב, וגם מה שאת כן עושה לא טוב. כי שום-דבר לא מרצה את האישה הזאת, למען-השם, האישה שקוראת לעצמה אמא שלי, טח.. תעשו לי טובה, היא רק יודעת להרוס לי הכול, היא יודעת תמיד איך לגרום לי לבכות מחדש ולמרר את חיי בדמעות שוטפות, לצרוח עד שכל העולם ישמע, ליילל בשקט חרישי שהחתולים יאזינו... והיא יודעת, היא פשוט יודעת... <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm</div>Wed, 31 Dec 2008 00:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=10359024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=10359024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=10345730<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון,פתאום... אני אופטימית יותר. לא יודעת, אני פחות דיכאונית, פחות פסימית וחסרת אנרגיות. אני מרגישה את זה לטובה,כמובן. למרות שתמיד טוב לרחם על עצמך ולמצוא את הדברים הרעים שבך. לא, לא תבינו... זאת דרכה של דיכאוניות ופסימיות שחרוטים בראשי, כי אין מה לעשות, כזאת אני. חברה אמרה לי, אני זוכרת... לחפש נקודות טובות שבי, להסתכל במראה ולהגיד לעצמי "את יפה," וכן, גם אם אני לא מאמינה בכך, לומר את זה בכל זאת... ולהתחיל להתמודד ולהשלים עם מה שיש. את כזאת, כך את נראית וזאת מי שאת, תרצי או לא תרצי... את תהיי חייבת לקבל את עצמך, בכל מחיר. וזה מה שאני מנסה לעשות... בסך-הכול, ניצוץ של אופטימיות ותקווה שקיימים בי. מנסה להתחיל בתהליך הזה, בתהליך של לאהוב, לקבל, להעריך את עצמך. נראה כמה זמן האופטימיות תחזיק.</div>Sun, 28 Dec 2008 02:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=10345730http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=10345730http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=10202165<div align="right" dir="rtl"> כן, ושוב אותו הסיפור.. שוב אותו הסיפור על הפרח שלא מוצאת את עצמה בחיים על הפרח שמתיימרת להיות מאושרת אך לא מוצאת את האושר שבה. חשוב שתזכרו, היא יפה.. אולי לא כמו כולן ,אולי לא שווה כמו כולן, אבל כן.. היא משהו,ואולי היא סתם משהו אבל מה שכן.. היא מיוחדת, ואת זה לעולם אל תשכחו! היא מיוחדת כי כל בן-אדם מיוחד, היא מיוחדת כי זאת היא אך אולי בעצם היא לא כל-כך מיוחדת? היא לא יודעת. והיא כואבת, היא לא מוצאת מנוח, היא מחפשת אחר כל-כך הרבה דברים, היא מסתכלת על הצד ההפוך שבדברים כי כזאת היא, דכאונית וחסרת שמחת חיים.. ריקנית, זה מה שהיא. והו... כמה שנמאס עליה אותו הסיפור, כמה. אז היא רק רוצה לקוות..., אם היא לא תתייאש עד אז ותנבול, היא רוצה לקוות...רוצה לקוות שסופו של הסיפור יהיה טוב, רוצה לקוות שבסופו של הסיפור האביר על הסוס הלבן יגיע... והו...כמה שהיא רוצה לקוות.</div>Sat, 22 Nov 2008 01:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=10202165http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=10202165http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=10019788<div align="right" dir="rtl">רוח עזה נושבת עלייך, חודרת לעצמותייך ומקפיאה אותך מקור. את יושבת על אדן החלון, כששיערך המתולתל מתנופף ברוח העזה, עוצמת עינייך ומתמכרת לתחושת הקיפאון. נרגעת, חובקת את רגלייך בשתי ידייך קרוב לגופך, מדמיינת אותו ואותך, מדמיינת איך טוב לכם ביחד, איך אתם מתאימים, איך אתם צוחקים ביחד, נהנים ומדברים על נושאים שונים, איך אתם כל-כך אוהבים.אך במהרה את מוצאת את עצמך פוקחת עינייך ומגלה שהכול הוא רק... חלום. ושוב, הכול מתנפץ לך מול העיניים, מתרסק לאלפי רסיסים קטנים ושברירים, שמי יודע, האם הם יתחברו בשנית, או שמא... יותרו מרוסקים לעד. ואת אותם הרסיסים? רק הוא יוכל לחברם בשנית, רק הוא יוכל... אם בכלל. </</div>Sun, 12 Oct 2008 02:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=10019788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=10019788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9967899<div align="right" dir="rtl">מאז ומתמיד היא לא אהבה את עצמה הביטחון שלה היה בקרקעית הרצפה , גם כיום היא לא אוהבת את מי שהיא , את איך שהיא ניראת ואת עצמה , בכללי. היא חיפשה כל מיני דרכים כדי לפגוע בעצמה יותר היא רצתה להכאיב לעצמה יתר על המידה , היא רצתה למות כל-כך הרבה פעמים היא שקעה בדיכאונות אין-סופיים והזילה לא מעט דמעות מלוחות..לשון המעטה. הקינאה, הקינאה אכלה אותה מבפנים היא כל-כך רצתה להיות מישהי, מישהי שהיא לא היא. היא כל-כך רצתה יחס, קצת תשומת-לב. היא כל-כך רצתה למצוא זרועות פתוחות, שיתנו לה את ההרגשה הכיחמה בעולם, שיתנו לה להרגיש טוב עם עצמה.. שיתנו לה להרגיש. אבל היא לא קיבלה. האם היא תקבל בעתיד? האם סוף-סוף היא תקבל את כל מה שרצתה והזדקקה לו? ספק. ספק כבד מעיק בליבה. להרגיש עם עצמה טוב, היא מנסה.. להתחיל לאהוב את עצמה, גם כן.. להעלות את ביטחונה, בהחלט. היא מנסה..וזה קשה. </div>Wed, 01 Oct 2008 01:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9967899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=9967899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9913283<div align="right" dir="rtl">נמאס לי כבר מהכול ועד שאת חושבת שהכול מתחיל להיות טוב ועד שאת חושבת שיש סיכוי שסוף-סוף יש סיכוי הכול מתנפץ לך לרסיסים ושובר את הלב שלך , חותך אותו פעם אחר פעם ומוציא אותו מהמקום נמאס לי כבר ,עד כמה אפשר לאכזב בן-אדם ולהרוס לו את החיים? עד כמה אפשר לאמלל אותו ? בא לי למות . כל-כך בא לי . למה אתה לא מראה לי אפילו סימן קטן של התעניינות למה אני כמו טיפשה מפתחת תמיד ציפיות כמו טיפשה מצפה ומצפה ובסוף מתאכזבת ובגדול כמו טיפשה אני בוכה עכשיו , ממררת את אכזבתי בבכי כמה חרא אפשר לספוג , כמה?</div>Thu, 18 Sep 2008 18:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9913283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=9913283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9874543<div align="right" dir="rtl">הוא כלכך שונא אותיכלכך לא רוצה להכיר אותיאני סתםחיה באשליותילדה טיפשה, ילדה לארצויה</div>Mon, 08 Sep 2008 22:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9874543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=9874543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9835861<div align="right" dir="rtl">זה כל-כך הורסססססססססס אותי!!!! מתה לחבר. *פוסט מטומטם, מה לעשות...רגש.</div>Sun, 31 Aug 2008 03:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9835861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=9835861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9797439<div align="right" dir="rtl">כואב לי בלב , רע לי בנשמה , אין לי אוויר לנשום . הכול נראה לי ריקני , חסר משמעות ואין לי כוח יותר . אין לי כוח יותר לסבול את החיים האלו , אין לי כוח יותר לקום כל בוקר מחדש כשאין לי סיבה מיוחדת להתעורר בשבילה . נמאס לי . נמאס מהכול . ואני שוב מרגישה איך אני הופכת להיות קטנה , כזאת קטנה ליד כולם . אני שוב מרגישה את תחושת האי-שייכות כלפיהן . אני שוב מרגישה שאני לא שווה כלום , שאין לי בשביל מה לחיות , שכלום טוב לא נותר לי בחיים האלו . ואולי ביום בהיר אחד , כשהשמש תעלה ותזרח , כשהציפורים יצייצו ויונים יעופו , אני סוף-סוף אהיה מאושרת .</div>Sun, 24 Aug 2008 01:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9797439http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=9797439http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9782594<div align="right" dir="rtl">אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. להפסיק לחשוב על מה שדיברנו, על מה שפינטזנו ביחד שהתכתבנו. על זה שהלכנו " מכות " בבריכה. על זה שדיברנו. על הכול. זה הוא, הוא שמסרב להיעלם מזיכרוני. זה הוא, הוא שמסרב להיעלם ממחשבותיי. זה פשוט הוא. הוא, הוא והוא. וזה נחרט לי בזיכרון , כזיכרון יפה וטוב. כזיכרון שאני לא רוצה לחשוב שהוא כעת רק זיכרון, רק זיכרון מאותם הדברים הטובים והיפים. ואני עצובה, קשה לי ורע לי. המחשבה על כך הורגת אותי. למה הוא היה חייב לגור שם? למה לא פגשתי אותו כאן, למשל? ועכשיו אני לא עומדת לראות אותו לעוד הרבה זמן, יותר מידיי זמן, אם לא לעולם. והבטחנו שנשמור על קשר, אבל הרי ידוע לי שתמיד כל קשר מרחוק מתנתק, כל קשר דועך ונעלם. ואני לא רוצה שזה יעלם, אני לא רוצה שזה ישאר רק כזיכרון. אני חושבת שאני מתחילה להתאהב בו, אבל זה לא אפשרי, זה פשוט לא אפשרי. וזה נחרט בזיכרון. אני יודעת שנעלמתי שוב, רק היום חזרתי משם.</div>Thu, 21 Aug 2008 10:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (פֶּרַח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554192&blogcode=9782594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554192&blog=9782594