למרות הכל .

טוב.. אז ככה,

לגבי הפרק הקודם תודה רבה לכולם על כל התגובות המעודדות (:

ולגבי הפוסט ששאלתי על הפרק, רק אחת הגיבה! באמת- אתם לא רוצים פרק? ><"

אבל אני סולחת, רק כי אני חמודה, וכי היום ישלי מצב רוח טוב מאוווד, למרות שכמה אנשים כמעט דפקו לי את היום.. XD

זוכרים שביקשתי בהצלחה? לא קרה.

אבל משו אחר קרה שכבר התיאשתי וחשבתי שלא יקרה.. אז.. תודה (:

הפרק הזה יהיה המשך ישיר של פרק 3, המתח שהיה בפרק 4 יישאר כמתח עד שאני אמצא לנכון להמשיך אותו.

בינתיים הסיפור ממשיך כרגיל ובערך עוד 10 פרקים שני הסיפורים יצטלבו.

מי שלא הבין-שרק יקרא (;

למרות הכל - פרק 5 .

התעוררתי.

היה עדיין שקט ונראה לי שכולם עדיין ישנו, אבא שלי לקח יום חופש מהעבודה כי אתמול הוא יצא לחגוג עם אמא את התינוק החדש.

הסתכלתי על נדב בחיוך ונישקתי אותו.

רק אז שמתי לב שאני רק עם תחתונים ונבהלתי. התלבשתי מהר וירדתי למטה, באמת עדיין אף אחד לא קם.

קיוויתי שאמא שלי לא ראתה אותי ואת נדב בלילה וחיפשתי בחדר שלי אולי רמז לזה שהיא הייתה שם.

כלום, אין סיכוי שהיא הייתה שם.

נכנסתי לחדר הקטן כדי להיות קצת לבד עם עצמי.

כל מה שרציתי התגשם.

אני לא יכולה, ולא אוכל, להסביר את ההרגשה הזו למישהי שאף פעם לא היה לה באמת חבר שהיא אוהבת.

ולא מספיק רק לאהוב אותו, צריך להעריך אותו, לחיות אותו, לדאוג לו, להרגיש שאי אפשר בלעדיו.

זה הרגשה מעולם אחר, גם אם עכשיו היו קורים לי הדברים הכי קשים בעולם, הייתי מתמודדת איתם, בזכות נדב.

אפילו אם החיים שלי היו נחרבים לגמרי והייתי רוצה למות, הייתי שורדת. הכול בזכותו.

כמה שהיא הייתה תמימה אז..

אני כל כך אוהבת אותו, פשוט אין לתאר..

כאילו תמיד נועדנו להיות ביחד.

אני והוא.

שירלי ונדב, נדב ושירלי.

וואי! איך התאים לי שירלי דהן פתאום XD

שכבתי על הפופים ועצמתי את העיניים.

דמיינתי את החיים שלי עם נדב, ידעתי שבסה"כ יהיו גם ריבים והכול, אבל אני יודעת שאנחנו נהיה ביחד זמן ארוך.

אולי הוא אפילו האחד. (:

אולי עוד יהיו לנו ילדים..

חזרתי בשקט למיטה והחלטתי שאני רוצה להירדם שוב ליד נדב. כן, זה מוזר, אבל רציתי להישאר ככה לכל החיים.

לידו, במיטה, מוגנת מהכל, מרגישה ששום דבר לא יכול לנפץ לי את ההרגשה הזו..

הסתכלתי עליו, איך הוא ישן ככה, הוא אפילו לא שם לב שהתעוררתי.

כ"כ רציתי אותו, כ"כ.

הוא פשוט כ"כ חתיך, ואני מרגישה אליו דברים שבעצם לאף אחד אחר אף פעם לא הרגשתי. פתאום נזכרתי שנדב הוא בכלל האהבה הראשונה שלי.

כמה שהיו לי עוד חברים, הרי כל הזמן הזה הייתי מאוהבת בו.

וכנ"ל הוא.

קמתי בשקט וסגרתי את הדלת.

הערתי אותו. הוא הסתכל עליי בחיוך ונישק אותי.

אני: "איכס מגעיל אחד, עוד לא צחצחת שיניים!"

נדב: "חשבתי שאת אוהבת אותי בכל מצב.."

אני: "חח כן, אבל לך עכשיו לצחצח שיניים, ובשקט"

נדב: "למה?"

אני: "אני רוצה שיהיה לנו עוד קצת זמן עד שההורים שלי יתעוררו, להיות ביחד.. לבד.."

נדב: "אה. אוקיי.."

אני: "נווו לך כבר חח"

העפתי עליו כרית.

נדב: "אה טוב בסדר אני הולך!"

הוא עוד היה ממש חצי רדום.

החלפתי את הפיג'מה הארוכה לגופיה ובוקסר, ואספתי את השיער לקוקו גבוה.

שמתי קצת בושם עם ריח עדין כדי שנדב לא ירגיש..

נכנסתי מתחת לשמיכה וחיכיתי שהוא יסיים.

כשהוא יצא, ראיתי שהוא היה רק עם תחתונים, באמת מזל שאמא שלי לא נכנסה לחדר בלילה..

הוא נכנס  איתי מתחת למיטה ושם לב שהחלפתי בגדים.

התחלנו להתנשק, כ"כ אהבתי את הרגעים האלה איתו, שהוא מבין בדיוק מה אני רוצה ועושה מה שאני רוצה.

הוא העביר את הידיים שלו עליי לאט ומטריף.. זה הייתה הרגשה שאי אפשר לתאר.

נשארתי רק עם הבוקסר וגם התחתון שלו כבר כמעט ירד.

כשהיינו ערומים לגמרי שמעתי את אבא שלי קם ונכנס לשירותים, היינו צריכים להפסיק.

כנראה שעשינו יותר מדי רעש.

נשארנו ככה במיטה עוד הרבה זמן, מתנשקים ומתחבקים, ואז כשגם אמא שלי קמה וניסתה לפתוח את הדלת אז צעקתי לה בקול מנומנם שעוד מעט נקום.

נכנסתי למקלחת מהר ובשקט ופתאום ג נדב בא, התחלנו להרטיב אחד את השני עוד לפני שנכנסנו ואז פתאום הוא הרים אותי והכניס אותי ישר לתוך האמבטיה שעוד הייתה עם מים קרים.

אחרי שעשינו די הרבה רעש וסיימנו את המקלחת, יצאנו והתלבשנו.

הוא עוד הסתכל עליי במבטים של 'אני רוצה אותך' אבל הוא בטח גם ככה ידע שזה לא הולך לקרות עכשיו.

אנחנו חברים בסך הכול שבוע..

ירדנו למטה ואמא שלי בכלל לא חשדה בכלום.

היא ראתה טלוויזיה ואנחנו אכלנו טוסטים וסלט לארוחת בוקר.

אחרי שסיימנו הזכרתי לאמא שלי שהיום אנחנו הולכים לקנות את הדברים למסיבה של אור.

עלינו למעלה והתארגנו לקניון.

הוצאתי מהארון סקיני אפור וחולצה שחורה, ואמרתי לנדב להסתובב.

הוא התחיל לצחוק כמו שבחיים לא ראיתי אותו צוחק.

אני: "מה?.. למה אתה צוחק?"

אמרתי בקול קצת פגוע.

נדב: "לפני שניה התקלחנו ביחד, את יכולה להתלבש לידי!"

אני: "חח טוב טיפשון, בגלל זה צחקת רבע שעה?"

נדב: "וואי, לך תבין בנות.."

התלבשתי ואספתי את השיער לקוקו גבוה.

העברתי קצת את המחליק על הפוני וחיכיתי שנדב יסיים לארגן את שלו.

לפעמים הוא היה מסדר את הפוני שלו אפילו יותר שעות משאני מתאפרת..

בינתיים שמתי עיפרון שחור וקצת גלוס, לקחתי תיק עם 1000 ₪, פלאפון, מפתח, ואת הרשימה שהכנו.

סוף סוף כשנדב היה מוכן יצאנו.

הוא היה כזה חתיך, בטח כל אחת שראתה אותנו ביחד קינאה בי מוות על זה שיש לי חבר כזה סטייליסט.

הוא היה עם סקיני אפור די דומה לשלי, אולסטאר משופשפות, חולצה קצרה עם כובע, כחולה עם הדפס של גולגולת ואת הכוכע הוא כמובן שם על הראש..

הוא היה כזה חתיך עם הפוני שלו שזה היה דורש לנשק אותו באמצע הרחוב..

שכל הקנאים יסבלו, ואני? אני אשאר עם נדב כל החיים :P

הגענו לקניון וקודם כל הלכנו לסופר, לקחנו עגלה והתחלנו ללכת בסופר, זה היה נראה די אידיוטי.

נדב: "וואי אנחנו  נראים כמו זוג זקנים ככה, תחזיקי את את העגלה ואני יביא את המוצרים"

אני: "אם אתה תביא את הדברים אז לא תהיה מסיבה חח"

נדב: "היי לא יפה!"

אני: "חח ואגב-זה דווקא נראה כאילו אנחנו מסיעים תינוק בעגלה"

נדב: "אולי פעם זה יקרה"

התנשקנו ככה באמצע הסופר, בטח אנשים הסתכלו עליו. אבל לא היה לי אכפת.

סוף סוף התחילה תקופה חדשה בחיים שלי.

לא סבלתי בגלל כלום, לא לימודים, לא אהבה נכזבת לנדב-כי עכשיו היינו חברים והוא שינה לי את החיים, לא רבתי יותר עם ההורים שלי, בקרוב יהיה לי אח או אחות חדש\ה.. הכול היה ממש מושלם בשבילי. זו הייתה התחלה של תקופת שינוי כזו.

את המראה החיצוני שלי כבר שינתי בחודשיים האחרונים.פעם הייתי נראית ילדה רגילה, פשוטה.

אני בן אדם שאוהב להתבלט, שיסתכלו עליי, שכולם יגידו כמה טוב אני נראית.

התחלתי בשינוי של השיער. עשיתי קארה ופוני לצד, כל יום אני קמה בחמש בבוקר בשביל להחליק אותו. במקור אני מתולתלת.

ישלי שיער חום כהה, ושיניתי גם את כל הסגנון של הבגדים.

אם פעם הצבעים בארון שלי היו ירוק בהיר, תכלת, צהוב בהיר, המוון ורוד, אדום..

אז היום הצבע השולט זה שחור, כחול כהה, אפור, תכלת, ירוק, קצת צהוב, סגול, כתום.

פחות צבעים צעקניים ופאקציים.

ככה אני אוהבת את עצמי.

אני ונדב המשכנו להתקדם בסופר ופוצצנו את העגלה במלא שתיה, חטיפים, כלים חד פעמיים, פופקורן, קנינו גם בלונים..

היינו צריכים עוד עגלה מרוב כל הדברים.

הלכתי להביא עוד עגלה ונדב נשאר ליד החטיפים, קיוויתי שהוא לא ינסה לדחוס דברים עד שאני יבוא ואז הכול יתפוצץ XD

הוא מסוגל חח.

כשעברתי ליד העגלות פתאום הרגשתי כאילו מישהו מסתכל עליי. הסתכלתי אחורה וראיתי איש אחד שעומד ליד דוכן של לוטו שהסתובב מהר בשניה שהסתכלתי.

ראיתי מרחוק שהיה כתוב לו על החולצה "יוסי פוטו".

אה, הוא בטח איזה צלם, בא לפה לחפש סלבס או משו..

כאילו בכ"ז, זה ת"א, ואנחנו בקניון..

לא ייחסתי לזה חשיבות ולקחתי עגלה ונכנסתי לסופר.

אם רק הייתי מפנה תשומת לב למקרה הזה המון סבל היה נחסך.

נדב היה שם, ולמזלי הוא לא ניסה לסדר שום דבר.

מילאנו גם את העגלה הזו במלא דברים, ואז הלכנו לקופות לשלם.

הכל בסה"כ עלה 600 שקל, אז נשאר לי עוד 400 שקל שהיו צריכים להספיק למתנה, לסרט שנשכיר לאור, וגם לנרות.

אור חולה על נרות, ישלה אוסף ענק של אולי משהו בסביבות 500 נרות.

גמלה יש חדרון קטן בחדר כמו אצלי, ושם מפוזרים יפה חלק מהנרות שלה.

חלק מהנרות גם נמצאים אצלי בחדר, כי לא להכל יש אצלה מקום.

תכננתי שכשהיא תבוא למסיבת הפתעה כל הבית יהיה חשוך ורק נדליק 100 נרות קטנים + 13 גדולים מסודרים יפה, ואחרי שתיגמר המסיבה היא גם תוכל להוסיף אותם לאוסף שלה.

סיימנו בסופר והחלטנו לעשות משלוח כדי לא להיסחב עם כל הדברים בחנויות, אבל זה היה מסוכן מדי כי אולי אור תהיה בבית ותראה את כל מה שקנינו.

לכן, הלכנו לבית של נדב והשארנו אצלו את הדברים עד שנחזור מהקניון ואז נעביר אותם לבית שלי בלי שאור תראה.

חזרנו לקניון, מרחק הליכה קצר בסה"כ, ושמתי לב שהאיש שראיתי ליד הלוטו עוד עומד שם עם המצלמה שלו.

הוא שם לב שהסתכלתי עליו והסתובב, שוב. מוזר.

הלכנו לחנות אחת של כל מיני שנטי ודברים כאלה וקניתי את כל הנרות, קניתי 100 נרות בצורת לב קטנים כאלה בגוונים של אדום כתום וורוד.

וקניתי גם עוד 13 נרות גדולים יותר, על כל אחד הייתה כתובה ברכה אחרת ליום הולדת. בדיוק מה שחיפשתי.

בסה"כ זה עלה לי 80 שקל, ואחר כך השכרנו גם סרט אימה שעלה 20 ₪.

נשאר לי 300 שקל לקנות לה מתנה.

החלטתי לקנות לה שרשרת יפה ב100 שקל, טבעת ב100 שקל ובעוד מאה שקל לקנות אלבום תמונות גדול ויפה שבו אני ידביק תמונות שלי ושלה מאז שהיא נולדה.

מין אלבום זכרונות כזה, היא בטח תשמור אותו כל החיים, אנחנו אחיות וגם סוג של חברות.

בחרתי לה שרשרת יפה עם תליון של מסגרת לב שמשובץ בה שלוש אבנים כאלה חמודות. אור הייתה ילדה עדינה והיא אהבה לשים שרשראות כאלה.

לבחור טבעת היה קצת יותר קשה.

המוכרת: את רוצה אולי שאני יגיד לך מחירים ולפי זה תצמצמי אפשרויות?

אני: לא, המחיר לא חשוב, אם אני יצטרך להוסיף כסף אני יוסיף.

נדב: שירלי תראי את זאת, היא יפה לא?

אני: וואו! היא מדהימה! איך זה שאתה מוצא בשניה טבעת מדהימה ולי לוקח שעה לחפש?

כמה היא עולה?

המוכרת: רק רגע אני אבדוק... 500 ₪

אני: אוי, לא נוכל לקנות אותה, לא נורא, גם ככה זה לא הסגנון כ"כ של אור. רציתי לקנות אותה לעצמי..

נדב: לא נורא, מאמי, תקני לאור טבעת ומקסימום פעם אחרת תקני טבעת יותר זולה.

אני: טוב, אני לא מוצאת פה אף טבעת. ישלך עוד להראות לי?

המוכרת: כן, רק רגע בואי איתי אני יראה לך.

נדב: אני בינתיים מחכה פה עם השקיות.

אחרי ששירלי הלכה נדב הלך לצד אחר של דוכן התכשיטים וביקש מהמוכרת השניה שתעטוף לו את הטבעת ששירלי רצתה יפה למתנה, הוא שילם לה מהר וחיכה עד ששירלי תבוא כאילו כלום לא קרה.

את הטבעת הוא שם בכיס וחיכה ששירלי תחזור.

היא חזרה והראתה לו את הטבעת שבחרה לאור, הוא הסכים איתה שהטבעת יפה וקיווה שעכשיו אחרי שהם סיימו לקנות הכול, הוא יוכל לקחת אותה אליו הביתה ולתת לה את המתנה שלו ולהגיד לה מה שהוא רצה להגיד לה.

משהו חשוב שהוא רצה להגיד לה.

הוא רצה לדעת מה יש בינה לבין האיש הזה. זה לא מצא חן בעיניו, המבטים האלה שלו.

תגיבו!

אם אין לפחות 15 תגובות עד ליום חמישי אז אני יעלה את הפרק הבא רק בשבת,  באמת שאני משקיעה ולוקח זמן לכתוב פרק. תגיבו, זה לוקח לכם דקה. ותרשמו דברים שקשורים לפרק, ביקורות בונות, באמת שאני מצפה לזה, אל תכתבו דברים לא קשורים כי התגובות ימחקו.