http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911סיפור בהמשכים .heCopyright 2026 הכותבת , אני .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9922836<div align="right" dir="rtl"><P>עוד אין 10 תגובות ! XD</P> <P>תכלס עכשיו אני לא יודעת מה הולך להיות בהמשך , בדיוכ כמוכם - לא עם הטיסה לארה''ב , לא עם האקדח , ולא עם הלידה . אני פשוט כותבת מה שבא ..</P> <P>התגובה האחרונה בפרק שעבר עשתה לי חשק לכתוב .. אבל תגיבו עוד קצת ואז אני יכתוב .</P> <P>כשאני כתבתי את הפרק על שירלי ענבר ממש לא חשבתי שמישהו יחשוב שזו שירלי בעוד כמה שנים .. ואי זה כ''כ כיף שאנשים ככה מבינים כל אחד בצורה שונה ואח''כ הכל מתחבר .</P> <P>אולי הייתי עושה את זה .. אבל כבבר ישלי רעיון אחר [[:</P> <P>ואגב- לכל אלו שביקשו שאני יעשה סדר בדברים ~</P> <P>ממה שהגבתם הבנתי שלא קראתם את התקציר . למה ?. כי שאלתם מיזו ג'ולי .. ובתקציר היה רשום:</P> <P><STRONG>" <FONT face=Tahoma>החברה הטובה ביותר שלה היא ג'ולי – רואת חשבון , שעוררה אצלה את הרצון לחפש את אביה האמיתי . "</FONT></STRONG></P> <P>קיצר - תקראו הכול .</P> <P>-</P> <P>בהבי DD:</P> <P><STRONG><FONT face=Tahoma></FONT></STRONG>&nbsp;</P> <P><STRONG><FONT face=Tahoma></FONT></STRONG>&nbsp;</P></div>Sat, 20 Sep 2008 19:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9922836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9922836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9891733<div align="right" dir="rtl"><P>גילי ענבר ישב בסלון ביתו המרוהט בטוב טעם ושתה קפה כאשר שמה את אשתו צועקת .</P> <P>הוא הניח את העיתון על שולחן הזכוכית השקוף בסמוך לקערת הפירות שעל השולחן .</P> <P>הוא עלה לחדר השינה שלהם וראה את אשתו , שירלי יושבת על המיטה עם חלוק .</P> <P>" יש לי צירים " . היא בישרה לו .</P> <P>" את בטוחה ? זה זה ? "</P> <P>היא הנהנה בראשה .</P> <P>הוא ניגש אליה , ירד על ברכיו והסתכל בעיניה , הוא ראה שם התרגשות , וגם פחד .</P> <P>הם התחבקו והוא התקשר לנהג שלו , הוא ביקש ממנו שיגיע הכי מהר שאפשר וייקח אותם לבית החולים .</P> <P>הם לקחו את כל הדברים ששירלי ארגנה כבר הרבה זמן מראש , התיק עם בגדי התינוק היקרים , בגדים לשירלי&nbsp;, מסמכים , ועוד כמה דברים שהיו בו .</P> <P>הנהג הגיע תוך כמה דקות וזוג ההורים נכנס אליו , הם הגיעו לבית החולים הפרטי , שם כבר חיכה להם הרופא של שירלי , לו שילמו כסף טוב כדי שלא ידליף כל מיני שמועות ודברים שמענינים כתבי רכילות בצהובונים שמתעסקים בדרך כלל באנשים מפורסמים , וגם עשירים באיזור שבו הם גרים .</P> <P>שירלי נכנסה לחדר הלידה וגילי היה בחוץ , הוא נאבק עם עצמו אם להיכנס או לא , הוא לא יכל להתגבר על הפחד , על התחושה הבלתי מוסברת לראות את אשתו סובלת . הוא פשוט לא יכל , היא הייתה האישה שהוא אוהב והוא לא יכל בשום אופן לראות אותה צורחת מכאבים .</P> <P>אבל הוא ידע שהיא צריכה אותו שם , שאין אף אחד אחר שנמצא איתה שם בחדר הלידה , שבעצם - הוא כל מה שיש לה בעולם . חוץ מהוריה המאמצים ..</P> <P>הוא ידע שאין לו הרבה זמן להחליט , הלידה עוד לא התחילה אבל בקרוב זה יקרה .</P> <P>הוא חייג את המספר בנייד שלו וחיכה לתשובה .</P> <P>קול אישה ענייני ענה לו מעבר לקו .</P> <P>" ג'ולי ?"</P> <P>" כן , גילי ? " היא שאלה ושמעו את החיוך על פניה .</P> <P>גילי : " כן , אהמ .. רק רציתי להגיד לך ששירלי עכשיו בחדר לידה אם את רוצה לבוא או .. "</P> <P>ג'ולי : " באמת ? כן , אני באה , רק תן לי את הכתובת .." היא נשמעה קצת לחוצה ונרגשת וגילי נתן לה את הכתובת . הוא היסס אם להמשיך ולשאול מה שרצה ..</P> <P>ג'ולי: " אוקי אני כבר בדרך ."</P> <P>הייתה שתיקה של דקה , ואז ג'ולי שאלה : " עוד משהו רצית גילי יקר ? " במבטא הרגיל שלה .</P> <P>גילי : " לא לא זה בסדר , תבואי ."</P> <P>הוא ניתק וישב מאוכזב מעצמו , הוא החליט שכשג'ולי תבוא הוא יתיעץ איתה .</P> <P>היא הגיעה תוך זמן קצר , לבושה לשם שינוי בבגדים רגילים , ולא באחת מחליפות העסקים שלה ,</P> <P>היא נשקה לו לשלום והוא הריח את הבושם שלה , שנתן לו תחושה של ריחוף .</P> <P>הוא הרגיש מאושר , הוא היה רק צריך עוד דחיפה קטנטנה .</P> <P>ג'ולי : " אתה לא נכנס איתה לחדר הלידה ?" שאלה בהיסוס קטן </P> <P>גילי : " כן , אני אכנס , אבל אם תוכלי להיכנס במקומי אם אני ארגיש לא בסדר זה יהיה .. "</P> <P>ג'ולי: " בוודאי שכן . " היא קטעה אותו.</P> <P>גילי: " טוב אני הולך להתלבש ונכנס "</P> <P>האחות שאחראית על הכניסה לחדרי הלידה נתנה לו את הבגדים המתאימים , כיסוי ראש , ומגן פה.</P> <P>הוא נכנס לחדר הלידה ומיד שם לב ששירלי מחייכת .</P> <P>שירלי : "ידעתי שבסוף תבוא , אוף אני כ'כ פוחדת .."</P> <P>גילי: " אני פה אין לך מה לפחד .."</P> <P>הוא החזיק את ידה וליטף את ראשה .</P> <P>הרופא המיילד נכנס .</P> <P>" טוב , אני רואה שגם בעלך נכנס , גברת ענבר , בעוד כמה רגעים תרגישי צירים חזקים מאוד , והלידה תתחיל" .</P> <P>היא חייכה חיוך , שהיה מהול בהתרגשות , ציפיה ופחד . היא ידעה מה קרה לאמה כשילדה אותה . ולא יכלה לשאת את המחשבה שלא תזכה לחיות לצד ביתה .</P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>טוב נכון שאמרתי שיהיה ארוך ,</P> <P>אבל הנה כמה סיבות למה לא :</P> <P>- בפרק שעבר מישהי הגיבה ורשמה משהו על זה שיש שני מתחים . אני אוהבת את זה שיש לי איך לנתב את הסיפור לאן שאני רוצה , להעלות פרק ובכל זאת להשאיר אתכם במתח . לא ככה ?.</P> <P>- עכשיו יש שלושה מתחים : האקדח בבית החולים , שירלי ונדב שבישראל . מרכז הסיפור .</P> <P>השני הוא עם האיש המסתורי והצלם שהוא מעסיק כדי לעקוב אחרי שירלי , הם בדרך לארה'ב שם יוסי פוגש את אשתו לעתיד , ורמז קטן להמשך העלילה: המתח הזה מתחבר איכשהוא לכך שגם שירלי וגילי ענבר גרים בארה"ב. הסיפור יתחבר בהמשך בין שני הקווים האלה .</P> <P>המתח השלישי הוא הלידה של הבת של שירלי וגילי ענבר .</P> <P>- לא המשכתי עכשיו את הפרק כדי שיהיה עוד מתח . אינלי עוד קו סיפור להמשיך בפרק הבא וליצור מתח רביעי , אני יהיה חייבת להמשיך אחד מהשלושה .</P> <P>תכתבו לי בתגובות איזה אתם רוצים [;</P> <P>אם יהיה תיקו אני לא אמשיך עד שעוד מישהו יגיב , בלי הצפות . תרשמו איזה אתם רוצים , לפחות 10 תגובות עד הפרק הבא !</P> <P>שלכם ,</P> <P>הכותבת .</P></div>Sat, 13 Sep 2008 12:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9891733http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9891733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9878050<div align="right" dir="rtl"><P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">טוב אז קודם כל לכל מי שביקש וגם כי אני חושבת שזה די הכרחי - הנה תקציר כל הפרקים בסיפור , הדברים העיקריים ..</SPAN><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma"><?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt; TEXT-ALIGN: center" align=center><U><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">תקציר הפרקים עד עכשיו:<o:p></o:p></SPAN></U></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 1:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">נדב ושירלי הם ידידים מזה שנתיים , כל הזמן הזה שניהם היו מאוהבים זה בזו והם לא ידעו על כך . רק עכשיו הם נהיו חברים .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 2:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">העיקר בפרק הוא שאמא של שירלי בהריון , אני מזכירה לכם את הסוף:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">" רק לא ידענו דבר אחד- שהחיים של התינוק הזה יהיו בסכנה מהרגע שהוא יוולד. ועוד</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN lang=HE dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma"><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN> </SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">בגללי</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma"><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN>.</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma"><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN> "<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 3:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">זה הפרק שבו נדב שמע שיחה בטעות בין שירלי ואחותה אור על עניני בנות , מאז אור מתחמקת מנדב ונמנעת מלדבר איתו .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">שירלי ונדב מחליטים לארגן לאור מסיבת יומולדת בהפתעה , הפרק הוא שבוע לפני המסיבה של אור .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">והנה קטע מהסוף:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">" הוא נכנס למכונית וקרע את שקית הניר, הוא כבר חיכה מספיק זמן בכדי לראות את התמונות האלו.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">הוא הביט בהן ובעיניו ניצתה אש.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">הנה היא, לכאורה אם היא הייתה מפורסמת היו אלו נראות תמונות פפראצי תמימות,<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">אבל היא לא הייתה, היא בסה"כ הייתה הקורבן שלו.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">וקראו לה שירלי שחר. "<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 4:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">סיפור חייו של האיש המסתורי בסיפור . מומלץ מאוד לקרוא את הפרק שוב פשוט כי לא קל לתמצת ..<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">בכ"מ- העיקר הוא שבזמן שאשתו הייתה בהריון היא נאנסה , ןכאשר היא הייתה בבית חולים וילדה את בתם המשותפת , הוא ראה שהיא סובלת והחל לשנוא את התינוקת הקטנה למרות שלא היתה לה אשמה במצב של אישתו . אישתו התאבדה בלילה שהוא חזר הביתה כדי לנוח , והצוואה שלה הייתה לקרוא לתינוקת שירלי .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 5:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">שירלי ונדב הולכים לקנות את כל הדברים למסיבה של אור , נדב רואה טבעת ששירלי רצתה וקונה לה אותה . באותו זמן שהם היו בקניון שירלי שמה לב לצלם עם כיתוב על החולצה שהסתכל עליה באופן די חשוד , היא לא ייחסה לכך חשיבות , אבל נדב כן .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 6:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">סיפור חייה של שירלי ענבר .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">שוב – כדאי לקרוא את הפרק .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">שירלי ענבר היא אשה בת 28 , עשירה ונשואה לגילי עורך דין עשיר . הם גרים יחד במנהטן שבארה"ב בשכונת פאר . החברה הטובה ביותר שלה היא ג'ולי – רואת חשבון , שעוררה אצלה את הרצון לחפש את אביה האמיתי . שירלי יודעת שאמא מתה בלידתה אך אביה חי .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">היא בהריון מגילי והם מצפים לילד .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">סוף הפרק:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">" החיים של שירלי ענבר לא יכלו להיות מאושרים יותר.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">היא בכלל לא חשבה שעוד שנתיים, בגלל ההחלטה הטפשית שלה לחפש את אביה, היא תהרוס לעצמה את החיים, אבל בעיקר לשירלי אחרת, שבכלל לא ידעה על קיומה. "<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 7:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">נדב כועס על שירלי שלא סיפרה לו על האיש החשוד שהסתכל עליה , היא חושבת שהיא יודעת להסתדר לבד וזה מוביל לריב הראשון שלהם . שירלי סובלת , אך היא מרגישה שיש משהו במה שנדב אומר .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 8:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">שירלי מדברת עם נדב , הם משלימים . הם מחליטים לצאת למקס ברנר , נדב שם לב לאיש המוזר שהסתכל על שירלי בקניון ונזכר בכיתוב שעל חולצתו 'יוסי פוטו' . למרות שהוא יודע שהאיש עקב אחרי שירלי הוא מעדיף להגיד לה שהכול בסדר .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">באותו זמן , יוסי שהקשיב לשיחה של נדב ושירלי מתחת לחלון ביתו של נדב , מקבל הוראה מהבוס שלו לעקוב אחריהם גם למסעדה .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">הלילה הזה הולך לשנות הכול .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">שירלי ונדב מגיעים למסעדה , בסוף<SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp; </SPAN>הערב שירלי הולכת לשירותים ונדב נתקף הרגשה רעה . בשירותים הצלם , אותו אחד שעקב אחריהם לשם – מצלם אותה והיא מההלם נופלת וראשה נפתח .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">לא לפני שהיא הספיקה לקלוט שעל החולצה שלו היה כתוב : " יוסי פוטו ".<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">הנה סוף הפרק:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">" נדב הרגיש מיד שמשהו רע קרה, הוא קם בהדף כזה שלרגע כל העיניים היו מופנות אליו.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">הוא הלך במהירות לכיוון חדרי השירותים. הוא האץ את קצב הליכתו כשראה את הדם על הרצפה מחוץ לשירותים.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">"שירלי! שירלי!" הוא החל לדפוק על הדלת, הוא לא הצליח לפתוח אותה. הראש של שירלי מהצד השני הפריע לו.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">הוא רץ מהר אל הדלפק וביקש מאחד העובדים שם שיזמין אמבולנס.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">מאותו רגע הגורלות שלו ושל שירלי התהפכו ונקשרו זה בזו. לעד. "<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 9:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">יוסי מגיע במהירות לביתו בצפון ת"א , הוא מתקשר לבוס שלו ומספר את השתלשלות הענינים , הבוס שלו כועס קצת ואומר לו לארוז ולהגיע לשדה התעופה . כי הם נוסעים לארה"ב . באותו זמן הבוס שלו כבר נמצא על המטוס הפרטי בדרך לארה"ב . יש לו מישהו שמוודא שיוסי מבצע את עבודתו נאמנה , והוא ידע על כך קודם .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק 10:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">נדב בבית החולים , הוא מדבר עם הרופא ולידו יושב איש שמאזין לשיחתם . ההורים של שירלי מקבלים את הידיעה והם בדרך לבית החולים .<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">-<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">זהו . את פרק 11 אתם על בטח זוכרים . </SPAN><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">XD</SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma"><o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Tahoma">ביי.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"><o:p>&nbsp;</o:p></SPAN></P> <P> <HR id=null> <P></P> <P><STRONG>פרק 12</STRONG></P> <P>יוסי הגיע לשדה התעופה , הוא נראה כמו תייר ולא משך תשומת לב כמו שביקש ממנו הבוס שלו.</P> <P>בהודעת טקסט שקיבל ממספר לא מוכר היה כתוב ' תעבור את בדיקת הדרכונים ואני אפגוש אותך לפני העליה למטוס '</P> <P>יוסי עבר בהצלחה את בדיקת הדרכונים ללא חשד מיוחד , הוא ענה בפשטות על כל השאלות ששאלו אותו ולא&nbsp;משך תשומת לב מיוחדת .</P> <P>אחרי שעבר בדיוטי פרי וקנה פאקט סיגריות גדול וגם כמה בקבוקי שתיה חריפים ויקרים , הוא ניגש למקום שממנו עולים על המטוס . הוא הביט סביבו ולא ראה אף אחד . היו שם כמה משפחות נרגשות שיוצאות לתייר בארה"ב, שני אנשי עסקים בחליפה , זוג אוהבים , וחוץ מזה הוא לא שם לב למישהו מיוחד .</P> <P>הוא בחן כל אחד מהם פעם נוספת ואבא של ילדה שיוסי במקרה נעץ בה את עיניו זמן ממושך מדי הסתכל עליו בכעס ומשך את ביתו אליו .</P> <P>יוסי הרגיש מובך . הוא ממש לא חשב על מה שהאב חושב שהוא חשב .</P> <P>התחושות מהסוג הזה היו מה שבא בחבילה כאשר הוא החליט להיעתר לבקשתו של הבוס תמורת סכומי העתק שהוא מקבל עבור עבודתו .</P> <P>'בעצם , זה מה שאני עושה ' חשב לעצמו .</P> <P>' אני כן מסתכל על ילדה תמימה ומצלם אותה , ואבא שלה אם היה יודע מה הוא היה עושה לי..' הוא העדיף לא להמשיך לחשוב על כך .</P> <P>כמה דקות לפני העליה למטוס הבוס התקשר אליו , </P> <P>יוסי: "אני בשדה התעופה , עוד כמה דקות העליה למטוס . איפה אתה ?"</P> <P>בוס: "עצרנו להפסקה קצרה בלונדון , אני עם המטוס הפרטי שלי , נדבר כשאני יגיע לארה"ב"</P> <P>יוסי הרגיש מבולבל.</P> <P>"מה ? אבל חשבתי שאתה ואני ניסע ביחד .."</P> <P>בוס: " באמת חשבת?!" שאל בעצבים.</P> <P>יוסי: , אוקי אני מצטער בסדר לא הבנתי אותך .."</P> <P>בוס: " רק תעשה את העבודה שלך . יותר טוב שלא תבין ."</P> <P>יוסי: "אוקי כשאגיע לארה"ב מה לעשות?"</P> <P>בוס: " יחכה לך שם רכב שיקח אותך למנהטן."</P> <P>יוסי: " מנהטן ?"</P> <P>בוס: " כן , יש לי שם בית בשכונת פאר סמוך למכרים ישנים שלי מהארץ"</P> <P>יוסי: "הם מכירים אותך ויודעים שאנחנו באים?" הוא העז לשאול הפעם כי הרגיש שזכותו לדעת , ולהפתעתו הבוס גם ענה לו .</P> <P>בוס: "כן , יותר נכון מישהי שלא מזמן הייתה מאהבת שלי בארץ .. אחר כך היא טסה לגור בחו"ל בעקבות מישהו שנכנסה להיריון ממנו אני יודע .. הבת שלה גם גרה שם . קוראים לה ג'ולי."</P> <P>יוסי: "הא אוקי , לא הבאתי בגדים יפים או חליפה או משו אמרת לי בגדי תיירים.."</P> <P>בוס: " אל תדאג , אני יקנה לך חליפה משובחת וזה יקוצץ לך מהמשכורת"</P> <P>יוסי:"אוקי.."</P> <P>יוסי היה קצת מופתע שפתאום הבוס שלו ספר לו כ"כ הרבה פרטים במשפט . זה לא קורה הרבה ..</P> <P>השיחה נותקה. כרגיל בלי שלום ובלי כלום .</P> <P>יוסי עלה על המטוס , בדרך לפגוש את אשתו לעתיד .</P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>תודה רבה על התגובות בפרק הקודם ,</P> <P>הייתה תגובה אחת , הראשונה שממש עשתה חשק לכתוב וחיממה את הלב . תכתבו לי ביקורות , מחמאות , מה שבאלכם . אבל אפעם אל תכתבו לי רק "פרק יפה" . זה מוזר , כי תמיד יש דברים לא טובים ..</P> <P>מצפה שתגיבו !</P> <P>אני אוהבת למתוח אתכם [[:</P> <P>פרק הבא מקווה שביום שישי . לא לתפוס במילה ..</P> <P>אוהבת ,</P> <P>אני 33&gt; .</P> <P>&nbsp;</P></div>Tue, 09 Sep 2008 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9878050http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9878050http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9872123<div align="right" dir="rtl"><P>היי כולם !</P> <P>חזרתי לכתוב ושלחתי גם מכתב למנויים , אני אשמח אם תחזרו לקרוא ולהגיב . סורי שלא היתי פה .</P> <P>הפרק ~</P> <P align=center>-</P> <P align=right>נדב לא שם לב אל האיש הזה . הוא הלך לעבר מכונות השתיה וקנה לעצמו פחית קולה .</P> <P align=right>פתאום תקפה אותו הרגשה מוזרה שמישהו נועץ בו עיניים , בזמן האחרון הוא נהיה חשדן וזהיר יותר , לכן הוא לא הסתובב מיד ודחה את האינסטינקט .</P> <P align=right>הוא עמד עדיין כשפניו אל מכונת השתיה והכניס עוד מטבע , הפחית השניה יצאה . הוא חיכה . הוא הושיט את היד ,&nbsp;הוא הרים את הפחית ובדיוק בשניה הזו האיש ה'תמים' שישב קודם לכן מאחורה הכניס את המצלמה לכיסו . נדב קלט את התנועה הזריזה הזו ולאחר חשיבה מהירה ושחזור האירועים הוא נזכר שהאיש היה שם כאשר הם ירדו מהאמבולנס וישב שם כשהוא דיבר עם הרופא ועכשיו עשה את עצמו קורא עיתון אך בעצם צילם אותו ועקב אחריו בעיניו .</P> <P align=right>נדב היה המום . הוא לרגע הרגיש יאוש פתאומי ששוטף אותו . אבל מיד התעשת . אם האדם הזה עקב אחריו וגילה ענין במה שקרה לשירלי אולי הוא האשם בכך . נדב שתה במהירות את שתי הפחיות בעוד גבו מופנה כלפי האיש . הוא התמהמה עוד כמה שניות וזה התברר כמהלך מנצח&nbsp;. האיש השתכנע שנדב לא חושד בכלום וקם . הוא קיפל את העיתון , ישר את&nbsp;כפלי חליפתו&nbsp;ומיהר אל המעלית . </P> <P align=right>נדב בחן אותו וחרט כל פרט במוחו ,</P> <P align=right>מהעיניים האפורות והחשדניות המעוטרות בגבות שחורות וסבוכות , לשיער השחור כפחם , עד לאוזניית הבלוטוס' שמשכה במיוחד תשומת לב , החליפה האפורה המהודרת וטבעת הנישואים הכסופה על אצבעו , נדב הבחין גם בחגורה העבה שהאיש לבש . המראה שלו היה מסתורי וקשוח , בעל פני פוקר . לא אדם חברותי במיוחד .</P> <P align=right>כאשר האיש עבר לידו בדרך למעלית נדב הריח את ריחו החזק של הבושם שלו , והתעורר אצלו איזשהוא חוש שישי . הוא כבר הריח את הבושם הזה , רק לא זוכר איפה ..</P> <P align=right>בשניה שהמעלית נסגרה והאיש בתוכה נדב רץ לעברה ועקב אחרי המספרים על הצג שמראה לאן המעלית נסעה .</P> <P align=right>" 2 .. 1 .. 1- .. חניון ?! " נדב היה לגמרי מבולבל . הוא הרגיש כמו בנמלטים , האיש הזה נכנס לבית החולים בדיוק מתי ששירלי הגיעה באמבולנס , נצמד לנדב במשך כל הזמן הזה ולאחר מכן יצא החוצה . הוא לא בא לבקר אף אחד בבית החולים !</P> <P align=right>נדב הזמין את המעלית וירד לחניון . הוא יצא ממנה בשקט והתחבא , בשלב הזה -הוא ידע זאת- אם הוא יראה אפילו במקרה על ידי האיש , מה שיקרה לו לא יהיה נעים .</P> <P align=right>הוא ראה את האיש מדבר בפלאפון , באותו רגע זה לא הדליק אצלו אף אור אדום .</P> <P align=right>לאחר כמה דקות הגיעה מכונית הונדה שחורה עם חלונות אטומים אליה נכנס האיש , המכונית חנתה ונדב חיכה , אחרי כמה רגעים שנראו כמו נצח , הוא שב להסתתר . האיש ירד מהמכונית , נדב שיער שהוא דיבר עם מישהו בפנים שקשור לכל מה שקרה .</P> <P align=right>מרגע לרגע הוא הזיע יותר בשל העובדה שהלכה והתבהרה אל מול עיניו: מה שקרה לשירלי , היה מתוכנן לפרטי פרטים . ומכוון .</P> <P align=right>הוא חיכה שהאיש יעבור אותו , ובשניות האלה הוא כמעט התמוטט . זה היה מולו בסלואו מושן שכזה , האיש סידר אקדח בתוך חגורת אקדח והסתיר אותה עם חליפתו , נדב הסתכל שוב על האיש וקלט את אוזנית הבלוטוס' . הוא נזכר שהאיש שוחח בטלפון והבין שזוהי כנראה אזניה שמוסרת לו מה לעשות . הוא נתקף לרגע אימה שמא מי שלוחש לאדם המיסתורי לאזניה בעצם מצתפת עליו ברגעים אלו ממש , אבל כשהפנה את ראשו וחיפש מישהו בסביבה הוא שם לב שהוא לבד שם . וגם שההונדה נסעה כבר .</P> <P align=right>הפלאפון של נדב צילצל והוא היה אסיר תודה לאלוהים שהוא זכר לשים אותו על מצב שקט . </P> <P align=right>" אבי " </P> <P align=right>היה רשום על הצג .</P> <P align=right>הוא היה חיב לענות , בטח ההורים של שירלי הגיעו ומחפשים אותו עכשיו .</P> <P align=right>הוא הביט סביבו וכשראה שהאיש התמהמה ועוד לא נכנס למעלית הוא עבר לעמוד מאחורי מכונית טויוטה לבנה וענה לפלאפון .</P> <P align=right>נדב: " הלו ? " ענה בקול חלש .</P> <P align=right>אבי: " היי נדב , איפה אתה ? בדיוק מעבירים את שירלי למחלקה אחרת .. "</P> <P align=right>נדב: " אוי אני בדיוק ירדתי למטה לחכות לכם בחניון " הוא שיקר שקר לבן .</P> <P align=right>אבי: " לא נורא תעלה למעלה , קומה שלישית "</P> <P align=right>נדב: " טוב אני מיד עולה "</P> <P align=right>כשנדב הסתכל שוב הוא ראה את האיש לוחץ על כפתור המעלית והרים גבות . הרי לפני שניה הוא עמד שם בלי לעשות כלום ..</P> <P align=right>נדב חיכה וכשהמעלית נסגרה הוא ניגש והזמין אותה . הוא עמד וחיכה , ושניה לפני שהמעלית החלה ליסוע לעברו , הוא שם לב שהיא עצרה בקומה השלישית , לקח לו זמן לעכל את הדברים . הוא נכנס למעלית וחשב . דקה לפני שהדלת נפתחה לקומה השלישית נדב הבין , אוזנית הבלוטוס' לכאורה היא בעצם מכשיר שמשמיע לאיש את השיחות בפלאפון של נדב .</P> <P align=right>נדב היה המום ונשתל כמו עץ . אבל כשחשב צעד קדימה הוא הבין הכול ובחרדה איומה יצא מהמעלית ורץ לכיוון לא ידוע , לאן שהרגלים לקחו אותו . במזל הוא הצליח להגיע לפני שהאיש , אותו אחד , לחץ על ההדק .</P> <P align=center>-</P> <P align=right><STRONG>אנשים בבקשה תגיבו ,</STRONG></P> <P align=right><STRONG>זה אמנם קצר אבל מושקע ותאמינו לי שהשתפרתי הרבה בכתיבה .</STRONG></P> <P align=right><STRONG>אני מרגישה שאני כותבת כמו בוגרת .</STRONG></P> <P align=right><STRONG>ביקורות בונות בבקשה .</STRONG></P> <P align=right><STRONG>תודה רבה [:</STRONG></P> <P align=right><STRONG>אני 33&gt; .</STRONG></P></div>Mon, 08 Sep 2008 15:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9872123http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9872123http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9607385<div align="right" dir="rtl"><P>לפני הפרק רק רציתי להגיד שאני מאוכזבת , רק אחת הגיבה לי בפעם שעברה בקשר לפרק .</P> <P>אחת !</P> <P>מתוך שש מנויים ולפחות 10 קוראים קבועים [אני לא זוכרת מדויק עכשיו ..]</P> <P>רק שתדעו אני מצפה ל15 תגובות מינימום בכל פרק . איכזבתם ..</P> <P>אבל זאת שהגיבה תהנה מזה , הנה קישור לבלוג שלה , רק כי היא היחידה שהגיבה ובאמת זה ניחם&nbsp;אותי ,</P> <P>תודה ! <IMG src="/moodicons/smile.gif"></P> <P><FONT size=7><a target='newWin' class=blog href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499590">.::תוש::.</A></FONT></P> <P>&nbsp;</P> <P>ועכשיו הפרק -</P> <P>[אגב גם יש עיצוב חדש אז תגובות !]</P> <P>&nbsp;</P> <P></P> <P align=center><IMG style="WIDTH: 200px; HEIGHT: 40px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/39/55/553911/posts/15760468.jpg" border=0></P> <P align=right>נדב חיכה בעצבנות ליד הדלפק במקס ברנר כאשר אחד העובדים התקשר להזמין אמבולנס , חדר השירותים נפתח , ונדב שלא יכל לשאת את המראה של שירלי מוטלת על הרצפה זז הצידה בזמן שאחד הסועדים במקום שהיה גם חובש, ניסה לעזור.</P> <P align=right>האמבולנס הגיע תוך כמה דקות ונדב עלה יחד עם שירלי .</P> <P align=right>הפרמדיקים החלו לחבר ליד שלה אינפוזיות, ואחד מהם התקין צינור הנשמה לפיה.</P> <P align=right>הפרמדיק: "אתה יודע איך זה קרה?"</P> <P align=right>נדב: "אני לא יודע.. אבל אני משער שמישהו הפחיד אותה, הייתה לי הרגשה רעה כזו.."</P> <P align=right>הפרמדיק: "טוב, ההרגשה שלך לא כל כך תעזור כראיה, אבל בהחלט נערב בזה את המשטרה.."</P> <P align=right>נדב: "זה לא מה שחשוב עכשיו, היא תהיה בסדר?!"</P> <P align=right>הפרמדיק: "כן, זה רק עניין של לתפור לה את החתך, היא בטח תישאר כמה ימים בבית החולים, היא ספגה מכה חזקה ואיבדה כמות די גדולה של דם.. ניתן לה עירוי ובטח לאחר מכן היא תוכל להשתחרר"</P> <P align=right>נדב: "טוב, תודה"</P> <P align=right>כאשר הם הגיעו לבית החולים הכניסו את שירלי לחדר ניתוח שם תפרו את ראשה ונדב בינתיים התלבט אם לצלצל להורים שלה, הוא לא ידע כ"כ מה להגיד להם, לכן העדיף להתקשר לאור-אחותה הקטנה ולהגיד לה מה שקרה כדי שתודיע זאת להורים שלה ויבואו לבית החולים, הוא לא רצה להדאיג את אמא שלה בהריון, ולא היה לו הכוח לבשר לאבא שלו שהבת שלו פתחה את הראש כי כנראה מישהו אים עליה בשירותים של מסעדה שהוא לקח אותה אליה. </P> <P align=right>זה בהחלט לא נשמע טוב.</P> <P align=right>נדב התקשר לאור, אבל לאחר כמה צילצולים הוא הגיע לתא הקולי, הוא ניסה עוד כמה וכמה פעמים, אבל אור לא ענתה.</P> <P align=right>הוא חשב שהיא לא ליד הפלאפון, אבל הסיבה הייתה שהיא עדין נבוכה מלראות אותו, ולדבר איתו בטלפון זה לא היה משהו שבא בחשבון מבחינתה..</P> <P align=right>נדב החליט בלית ברירה להתקשר לאבא של שירלי. הוא הסביר לו את המצב בעדינות, ואבי דווקא לא כעס עליו או משהו כזה , אלא היה מופתע ומבולבל בדיוק כמוהו.</P> <P align=right>אבי: "אוקיי, אנחנו כבר נגיע לבית החולים.. תוך רבע שעה נהיה שם."</P> <P align=right>נדב: "אוקיי, אני יהיה בקומה הראשונה בחדר ההמתנה ליד חדר הניתוח במחלקת טיפול נמרץ"</P> <P align=right>נדב ישב שם וחשב מה עשוי היה לקרות לה בשירותים.</P> <P align=right>הוא נאבק עם עצמו במחשבות על הצלם המוזר שעקב אחריה, הוא החליט לא להוסיף לדאגתם של הוריה של שירלי ולספר להם על המקרה. הוא ידע שעדיף לשמור זאת בסוד ולתת למשטרה לשאול את השאלות, לא היה שום קשר לזה. הוא שכנע את עצמו.</P> <P align=right><EM>מה שלימים התברר כטעות של חייו.</EM></P> <P align=right>כאשר יצא הרופא מחדר הניתוח מיהר אליו נדב.</P> <P align=right>נדב: "נו? היא בסדר?"</P> <P align=right>הרופא: "כמובן, היא לא הייתה בכלל סכנה, אך הסיכויים שהיא תתעורר ביממה הקרובה קלושים. בוודאי יהיו לה כאבי אש והיא תישאר פה בשבוע הקרוב"</P> <P align=right>נדב: "בסדר.. אני יכול לראות אותה?"</P> <P align=right>הרופא: "תוכל בעוד כחצי שעה, מעבירים אותה למחלקה אחרת שם היא תהיה עד שתשתחרר"</P> <P align=right>נדב: "אוקי, תודה רבה דוקטור."</P> <P align=right>הרופא: "אין בעד מה"</P> <P align=center>&nbsp;</P> <P align=right>בינתיים, ממש כמה מטרים ליד נדב, ישב איש שנראה תמים לחלוטין והקשיב בעניין רב לשיחתו של נדב עם הרופא.</P> <P align=center><IMG style="WIDTH: 200px; HEIGHT: 40px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/39/55/553911/posts/15760468.jpg" border=0></P> <P align=center>קצר בטירוף , אני יודעת.</P> <P align=center>המשך מחר. פרק חדש. סורי שלא הייתי פה הרבה זמן. בהבי (:</P> <P align=center>ולהגיב!#@$</P> <P></P></div>Sat, 19 Jul 2008 22:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9607385http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9607385http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9494127<div align="right" dir="rtl"><P>&lt;div style="height:px; width:px; background-color:AFBDA4 ; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;"&gt;</P> <P>&nbsp;</P> <P>יוסי נכנס במהירות לביתו שבצפון תל אביב, מקפיד שלא יראו אותו.</P> <P>הוא היה מבוהל. זה לעולם לא קרה לו. היא לעולם לא הבחינה בו עד עכשיו ובטח שלא נפצעה בגללו.</P> <P>הבוס שלו יכעס מאוד..</P> <P>יוסי ידע את זה. אבל למרות זאת התקשר אליו. הוא ידע שהוא יכעס-אבל ידע דבר נוסף-הוא היחיד שיידע מה לעשות.</P> <P>יוסי לא רצה להסתבך. לא עכשיו.</P> <P>הוא התקשר בידיים רועדות אל הבוס שלו ודיווח לו על מה שקרה.</P> <P>להפתעתו הוא הגיב בקור רוח.</P> <P>הקול: "אני רוצה שתיקח עכשיו מזוודה עם בגדים לשבועיים, את הדרכון שלך וכמה ספרי טיולים של ארצות הברית. תתלבש כמו תיר לכל דבר."</P> <P>יוסי: "אוקי, איםה לפגוש אותך?"</P> <P>הקול: "אני אשלח לך מונית לבית שלך, תגיע לשדה התעופה ותתקשר אלי. אנחנו לא ניפגש זה יהיה חשוד מדי."</P> <P>יוסי: "אוקי"</P> <P>הקול: "אה.. דבר אחרון יוסי"</P> <P>זו הייתה הפעם הראשונה שהצלם הצעיר שמע את האיש הקשה הזה מדבר בקול רך ואבהי.</P> <P>יוסי: "כן?"</P> <P>הקול: "אתה חושב שקרה לה משהו?"</P> <P>יוסי: "אני לא יודע, אני לא חושב, ראיתי את החבר שלה רץ להזעיק עזרה .. היא תהיה בסדר"</P> <P>הקול: "אוקי.רק רציתי לוודא. מזל שהיא לא ראתה אותך."</P> <P>יוסי בלע את רוקו. הוא החליט לא להגיד לו שהיא ראתה אותו ונבהלה. הוא העדיף לשמור את המידע הזה לעצמו. מה גם שלא היה בטוח שזה מה שקרה.</P> <P>יוסי: "טוב אני בעוד חצי שעה יגיע לשדה התעופה."</P> <P>הקול: "תמהר. אני לא רוצה שיתחילו לבדוק שם ויזכרו שאיש אחד רץ החוצה מהמקום שניה לפני שמצאו אותה"</P> <P>יוסי: "אוקי.."</P> <P>יוסי ניתק והלך למטבח.</P> <P>הוא הכין לעצמו קפה חזק וישב על כיסא הבר האדום במטבח הנקי והמפואר שלו.</P> <P>הוא ריכז לעצמו בראש כמה פרטים שהוא לא סיפר לבוס שול-את העובדה שהיא ראתה אותו, את העובדה שהוא שמע אותה ואת חבר שלה מדברים לפני שיצאו-עליו, ואת העובדה שהוא היה במסעדה עם החולצה המפלילה-בעלת הכיתוב "יוסי פוטו".</P> <P>הוא נאנח. הוא כבר לא זוכר מי הוא ומה הוא באמת רוצה.</P> <P>הכסף סינוור אותו.</P> <P>בשנתיים הוא הפך מבעל חנות קטנה ולא מצליחה, אדם קשה יום ועצבני, לאדם עמיד, עשיר אפילו, בעל דירה גדולה ומפוארת באזור היקר של תל אביב.</P> <P>הוא שכח את חלומותיו לשאת אישה ולהקים איתה משפחה קטנה וחמה.</P> <P>הוא הציץ בשעונו וראה שעברה כבר רבע שעה מאז סים את שיחתו עם הבוס שלו.</P> <P>הוא קם במהירות וניגש לחדר הארונות הגדול בביתו.</P> <P>הוא בחר מזוודה אדומה וגדולה, פתח אותה והתחיל להכניס לתוכה בגדים. הוא סידר אותם יפה כך שיראה כאילו הוא באמת יוצא לחו"ל לטיול. למרות שלא היה לו מושג מה הוא הולך לעשות שם.</P> <P>הוא הכניס חליפה אחת שחורה ומהודרת, ושלוש חולצות טי רגילות עם הדפס.</P> <P>כמה חולצות מכופתרות עם צוארון.</P> <P>הוא הכניס מספר בגדים ללילה, מכנסיים קצרים, ארוכים.</P> <P>בתיק הרחצה הוא הכניס את כלי הגילוח שלו, פנס קטן, משחת שיניים, מברשת שיניים. </P> <P>הוא לקח שתי מגבות.</P> <P>כשעלה לקומה השניה בביתו הוא נזכר בפרט חשוב והתקשר לבוס לשו.</P> <P>יוסי: "להביא את הכלי שלי?"</P> <P>הבוס: "אני לא חושב שיש צורך. אני מביא שניים."</P> <P>השיחה התנתקה ללא מילים.</P> <P>יוסי ידע שעם האיש הזה אין לדעת.</P> <P>הוא לא ידע מה מטרותיו ומה כוונותיו.</P> <P>הוא בחר מספר ספרי תיירות שהיו לו.</P> <P>שניים של ארצות הברית ועוד אחד של הודו, פעם הוא קנה אותם-כשעוד היה עני. הוא פינטז להגיע לשם.</P> <P>כשהוא חשב על זה הוא שם לב שזה בעצם יום של התגשמות חלום שלו, לא כך הוא רצה שזה יקרה אבל סוף סוף הוא טס לארצות הברית.</P> <P>את החולצה המלוכלכת שעליו, החולצה המפלילה שעליו, הוא זרק לארגז הכביסה.</P> <P>הוא החליט ללבוש מכנסיים מחויטים ויפים, חולצה קצרה מכופתרת וסידר את שערו כך שנראה כאדם רציני בן 30 העוסק בהיי טק ונוסע כדי לקחת קצת אוויר.</P> <P>הוא פתח את הכספת והואציא משם כמה חבילות שטרות ירוקים.</P> <P>הוא הכניס אותם לארנק בטן ויצא לדרך.</P> <P>המונית כבר חיכתה לו בחוץ כפי שהבטיח הבוס שול.</P> <P>בדרך הוא ישב וחשב על הכול, אולי זו תהיה הפעם הראשונה שהוא יראה את הבוס שלו. הוא ידע שהבוס שלו לא יעבור את בדיקות הביטחון עם המראה האימתני הרגיל שלו.</P> <P>הוא בכלל לא שיער לעצמו שהבוס שלו כבר נמצא על המטוס הפרטי שלו בדרך לארה"ב מהרגע ששמע מה שקרה.</P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>כן, אני יודעת שזה קצר פחד.וכן נודניקים אני יודעת שיש מלאא שגיאות..</P> <P>או שאני יערוך את זה ויתקן שגיאות + יוסיף עוד קטעים או שוואלה פרק אחד יהיה קצר ופגום XD</P> <P>תשרדו ,</P> <P>סורי ..</P> <P>אני יודעת שקצת נעלמתי בזמן האחרון .</P> <P>אבל גם אתם לא ממש הגבתם 15 !</P> <P>אז בקרוב פרק אררררוווךך כפיצוי , המסיבה של אור , ואל תשכחו שיהיה גם פוסט דמויות (;</P> <P>&nbsp;</P> <P>לוב יו אל 3&gt;</P> <P>שירי .</P> <P>&nbsp;</P> <P>&lt;/div&gt;</P></div>Wed, 02 Jul 2008 19:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9494127http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9494127http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9425268<div align="right" dir="rtl"><P> <DIV style="BORDER-RIGHT: 2px solid; BORDER-TOP: 2px solid; OVERFLOW: auto; BORDER-LEFT: 2px solid; BORDER-BOTTOM: 2px solid; BACKGROUND-COLOR: #ffffff"> <P></P> <P>טוב, אז הנה הפרק.</P> <P>אני לא יחפור הרבה לפני.</P> <P>אני רק אומרת שמה שהבנתי מהתגובות זה כמה דברים-</P> <P>1. שמעכשיו אתם לא רוצים שאני יגיב לכל תגובה שמעצבנת אותי- קפצו לי. מי שמעצבן אותי ומקלל אותי בבלוג שלי, אני יחזיר לו בריבוע. <IMG src="/moodicons/lashon.gif"></P> <P>2. שאיזה קוראת אחת אמרה שהיא הפסיקה לקרוא פה, גם אם זה נכון-אחלה לי. הפסדתי קוראת. אבל אחת שמזלזלת.</P> <P>השניה שאמרה שהיא הפסיקה רק בגלל הסמיילים וכל זה, אז כאילו-תהני. זה ההפסד שלך. וזה סיבה מטומטמת אני חיבת להגיד..</P> <P>אבל אם בכ"ז הסיפור מענין אותך אני מעכשיו ישתדל פחות לעשות דברים כאלה..</P> <P>אבל גם אתם-די להעיר על כל פסיק..</P> <P>3. שאתם לא רוצים שאני יגיד לכם מתי יש פרק, ושאני לא יתנצל שהוא נדחה. סבבה-פשוט חכו בשקט.</P> <P>אם מישהו חושב שאני טועה באחד מהדברים שרשמתי פה אני אשמח שהוא יגיב על זה. <STRONG>וברוח טובה.</STRONG></P> <P>ועוד משו קטן- בקרוב עיצוב חדש.</P> <P>כבר הזמנתי (:</P> <P>למרות שאני יודעת לעצב מדהים- העדפתי להזמין עיצוב..</P> <P>ויש כבר יותר מ- 600 כניסות! אז תודה לכולם! (:</P> <P>עכשיו חופש גדול אז יהיו יותר פרקים, ובפרק הזה יהיו הרבה שירים. בעיקר של FOB [פול אאוט בוי..], הלהקה הכי הכי (:</P> <P></P> <P align=center><IMG height=46 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/39/55/553911/posts/15440057.jpg" width=100></P> <P align=right>רותם יצאה מהמקלחת וקלטה אותי יושבת ובוהה.</P> <P align=right>היא הייתה בטוחה שזה עוד על הריב עם נדב..</P> <P align=right>רותם: "מאמי די אל תתבאסי ממנו עוד יותר, עזבי את זה.."</P> <P align=right>אני: "זה לא קשור אליו עזבי.. רדי למטה אני יתקלח ועוד מעט יירד.."</P> <P align=right>רותם: "טוב.."</P> <P align=right>חשבתי על מה שנדב אמר. על האיש ההוא, האם ההרגשה שלי ושל נדב נכונה? הוא לא באמת כזה&nbsp;תמים?</P> <P align=right>אויש נו באמת, מה אני מכניסה לעצמי לראש-הרי מי ירצה בכלל לצלם אותי? מה הוא בדיוק יעשה עם התמונות האלה?..</P> <P align=right>החלטתי שזה סתם שטויות.</P> <P align=right>נכנסתי למקלחת והייתי שם משהו כמעט כמו חצי שעה, שמעתי שרותם עלתה לחפש אותי בחדר.</P> <P align=right>בכיתי הרבה, שטפתי מעלי הכול, הרגשתי טוב אחרי המקלחת.</P> <P align=right>הרגשתי מוכנה לדבר עם נדב..</P> <P align=right>יצאתי מהמקלחת עם חלוק ומרחתי את כולי בקרם גוף עם ריח טוב במיוחד,</P> <P align=right>אח"כ הוצאתי מהארון חולצה שחורה צמודה עם כיתוב גרפיטי יפה ולבשתי סקיני שחור. שמתי את האולסטאר שלי והתחלתי להתארגן.</P> <P align=right>רציתי להראות מדהים כשאני באה אליו, רציתי שהוא ייזכר כמה הוא אוהב אותי.</P> <P align=right>לא רציתי שהכול יידפק בגלל ריב.</P> <P align=right>וואו זה כולה ריב אמרתי לעצמי, אבל בכ"ז פחדתי. אני כ"כ אוהבת את נדב ואני לא יתן לעצמי לאבד אותו, ואני גם לא רוצה לבכות יותר. אני רוצה להישאר בתקופה הטובה שלי.</P> <P align=right>שמתי מייקאפ וקצת סומק, אייליינר וצללית שחורה מתחת לעין, וקצת גלוס שקוף.</P> <P align=right>שמתי את השרשרת השחורה שלי שאני אוהבת ולק שחור.</P> <P align=right>סידרתי את הפוני עם המחליק ואספתי את השיער לקוקו נמוך.</P> <P align=right>נראתי מדהים.</P> <P align=right>אבא שלי נכנס לחדר.</P> <P align=right>אבא: "היי, לאן את יוצאת?"</P> <P align=right>אני: "אני הולכת לנדב.."</P> <P align=right>אבא: "אה.. אתם בסדר?"</P> <P align=right>וואי. כמה שאבות לא מבינים כלום בגרוש.</P> <P align=right>אני: "אה.. משו כזה.. לא חשוב.."</P> <P align=right>אבא: "אה טוב.."</P> <P align=right>אני: "איפה רותם?"</P> <P align=right>אבא: "היא למטה, תרדי"</P> <P align=right>הוא יצא וסגר אחריו את הדלת.</P> <P align=right>הרשתי לעצמי לחייך לרגע, איך שאבא שלי חסר אונים כשאני בדיכאון. מה הוא יגיד לי? הרי הוא לא מבין כלום בעניני בנות..</P> <P align=right>ירדתי למטה ורותם ישבה עם אמא שלי במטבח והן דיברו, אמא שלי הכי קולית בעולם-היא סבבה לגמרי ומתייחסת לחברות שלי כאילו הן הבנות שלה גם.</P> <P align=right>אני: "רותם אני הולכת לנדב סבבה?"</P> <P align=right>רותם: "את בטוחה?"</P> <P align=right>אני: "כן זה בסדר"</P> <P align=right>רותם: טוב אז את רוצה שאח"כ נצא לאנשהוא?"</P> <P align=right>אני: "אני אדבר איתך כבר שאני יהיה אצלו, לא נראלי שזה יקח יותר מחצי שעה ונראה אם יהיה לי מצב רוח אח"כ.</P> <P align=right>רותם: "טוב מאמי, ורק שתדעי- את ממש יפה ככה."</P> <P align=right>חייכתי, היא העלתה לי את המצב רוח והביטחון לקראת השיחה עם נדב.</P> <P align=right>אמא: "אל תדאגי שירלי, אני מכירה את נדב, הוא לא יוותר עלייך בכזו קלות.."</P> <P align=right>אני: "טוב אמא תודה ביי.."</P> <P align=right>רותם: "את הולכת עכשיו?"</P> <P align=right>אני: "כן אני רק עולה למעלה לקחת משו ועפה.."</P> <P align=right>עליתי למעלה ולקחתי פלאפון, מפתחות וכמובן את האמפי. שמתי קצת בושם ויצאתי.</P> <P align=right>בדרך הפעלתי את האמפי, מוזיקה תמיד מעלה לי את המצב רוח ומטעינה אותי. אמא שלי קוראת לזה אינפוזיה של הנפש.</P> <P align=right>אני לא יחיה יום אחד בלי לשמוע מוזיקה טובה.</P> <P align=right> <HR id=null> <P></P> <P align=right>להפעיל:</P> <P align=right><U><FONT color=#0000ff><A class=blog href="http://www.youtube.com/watch?v=pFoFQ0XIUec" target=newWin>http://www.youtube.com/watch?v=pFoFQ0XIUec</A></FONT></U><A class=blog href="http://youtube.com/watch?v=xWHf_vYZzQ8" target=newWin></A></P> <P align=right> <HR id=null> <P></P> <P align=right>השיר שהופעל היה SIMPLE PLAN - NO LOVE, אני אוהבת את הלהקה ואת השיר, אבל זה שיר שעושה לי קצת עצוב.</P> <P align=right>התחלתי ללכת, היה שקט ככה בלילה.</P> <P align=right>לא רציתי לחשוב על סיבת הריב שלי עם נדב, אבל בכ"ז חשבתי.. קצת הפחיד אותי הקטע עם האיש ההוא..</P> <P align=right>כאילו-מה אם נדב באמת צודק?</P> <P align=right>אבל בתכלס לא כ"כ יכולתי לדעת.. לא היו לי אף פרטים על האיש הזה.</P> <P align=right>או שבעצם היה לי פרט אחד- יוסי פוטו.</P> <P align=right>אני אחפש מחר בבוקר באינטרנט עליו..</P> <P align=right>אוף. אני לא אוהבת לריב עם נדב..</P> <P align=right>אבל הוא צודק האמת.</P> <P align=right>אפילו אני עכשיו מתחילה לפחד.</P> <P align=right>אני אשכרה מדמיינת שהאיש ההוא עם החולצה של יוסי פוטו עוקב אחריי..</P> <P align=right><EM>רק לא ידעתי שהוא באמת עוקב אחריי..</EM></P> <P align=right>אוף הנה הבית של נדב..</P> <P align=right>טוב, אני חייבת להיראות נורמלי.</P> <P align=right>הסתדרתי מול המראה שהייתה לפני הכניסה לביתו ושוב, הייתי בטוחה ששמעתי מישהו עוקב אחריי, רחשים.</P> <P align=right>אני משתגעת-זה לא קורה לי!</P> <P align=right>זה לא יכול להיות שאחרי שעבדתי כ"כ הרבה על הענין הזה של להישאר בתקופה הטובה שלי אני מתחילה להתמוטט.. אוף.</P> <P align=right>התחלתי לשבת שם ועצרתי בכוח אתת הדמעות.</P> <P align=right>נראתי כ"כ יפה שלא רציתי להרוס הכול עם הבכי הדפוק שלי..</P> <P align=right>ישבתי שם וחיכיתי.</P> <P align=right>הכנסתי את האמפי לכיס.</P> <P align=right>היה שקט.</P> <P align=right>התחלתי לדמיין כל מיני רחשים ואז החלטתי להיכנס.</P> <P align=right>דפקתי בדלת וליאורה-אמא של נדב- פתחה לי.</P> <P align=right>ליאורה: "היי שירלי חמודה"</P> <P align=right>אני: "היי.."</P> <P align=right>ליאורה: "נדב בחדר שלו למעלה"</P> <P align=right>זה היה די טיפשי להגיד את זה כי יכולתי לשמוע לפי המוזיקה שהוא בחדר שלו.</P> <P align=right>איך שנכנסתי השיר התחלף לme&amp;you של FOB [פול אאוט בוי..]. כ"כ אירוני.</P> <P align=right> <HR id=null> <P></P> <P align=right>תפעילו:</P> <P align=right><A class=blog href="http://www.youtube.com/watch?v=LQ45P_gA-Cc" target=newWin>http://www.youtube.com/watch?v=LQ45P_gA-Cc</A></P> <P align=right> <HR id=null> <P></P> <P align=right>נדב ראה אותי, עמדנו ככה איזה דקה שלמה בלי להגיד כלום.</P> <P align=right>אבל כאילו היתה שיחה בין העיניים שלנו.</P> <P align=right>אחרי דקת שתיקה נדב אמר: אני מצטער..</P> <P align=right>אני: גם אני..</P> <P align=right>נדב: זה סתם שטויות אני פשוט דאגתי לך..</P> <P align=right>אני: זה בסדר נדבי</P> <P align=right>תוך שניה היינו בשיא נשיקה, אחת הטובות שאי פעם היו לי.</P> <P align=right>"אני אוהבת אותך." אמרתי.</P> <P align=right>"גם אני.." נדב אמר.</P> <P align=right>היה לי טוב. כל הכבדות של היום האחרון והעצבות של הריב הראשון שלי עם נדב התנדפו תוך רגע.</P> <P align=right>הוא הידק אותי אל הקיר ונישק אותי בפראות,</P> <P align=right>כל השיער שלי התחרבש לגמרי ונדב היה לגמרי בתוך זה..</P> <P align=right>עצרתי אותו.</P> <P align=right>אני: "תראה איך התארגנתי כ"כ יפה, את כל זה נעשה כשנחזור, אני ישנה אצלך היום"</P> <P align=right>נדב: "לאן הולכים?" הוא חיך אלי ואני הרגשתי בעננים.</P> <P align=right>אני: "למקס ברנר."</P> <P align=right>נדב: "וואי, איזה יציאה!"</P> <P align=right>צחקתי.</P> <P align=right>אני: "שתוק אתה! מזמן לא הייתי שם ובאלי... אתה יודע ערב שקט כזה"</P> <P align=right>נדב: "טוב חכי פה שתי דקות אני מתקלח מתארגן ונצא."</P> <P align=right>אני: "נראלך? יקח לי שעה עכשיו לסדר את השיער אחרי מה שעשית לי. שובב"</P> <P align=right>הוא חיך ונישק אותי עוד פעם אחת, והלך להתקלח.</P> <P align=right>התארגנתי שוב, אספתי מחדש את השיער ותיקנתי את האיפור עם עפרון שחור שפעם השארתי אצלו.</P> <P align=right>עדיין נראיתי יפה.</P> <P align=right>חיכיתי לו על המיטה וראיתי בצד שקית של חנות תכשיטים.. זה הייתה החנות שקניתי ממנה את המתנה לאור.</P> <P align=right>חייכתי לעצמי. הוא בטח קנה לי משם משו.</P> <P align=right>העמדתי פנים שלא ראיתי אותה כשנדב יצא,</P> <P align=right>קמתי לפתוח את החלון ועמדתי ממש ליד השקית כדי לרמוז לו רמז עבה.</P> <P align=right>הייתי בטוחה שראיתי מישהו עם מצלמה למטה אבל כנראה ששוב דמינתי.</P> <P align=right>נדב: "מה קרה? נהית ממש לבנה"</P> <P align=right>הוא קם להחזיק אותי.</P> <P align=right>אני: "לא, זה סתם חשבתי שראיתי מישהו.."</P> <P align=right>נדב: "אוי מאמי אני מצטער שהלחצתי אותך עם כל הדיבורים שלי על צלם שעוקב אחרייך, אולי סתם הייתי פרנואיד."</P> <P align=right>אני: "לא זה בסדר רק תסתכל כדי שאני ייהיה רגועה.."</P> <P align=right>נדב קם והסתכל דרך החלון, הוא רצה לסובב את הראש תוך שניה, לנשק את שירלי ולהגיד לה שאין שם אף אחד אבל הראש שלו התמסמר למקום והוא לא האמין למה שהוא ראה.</P> <P align=right>אותו איש, אותו אחד, חמק לגינה שהייתה ליד הבית של שירלי. הוא עוד הספיק לראות אותו.</P> <P align=right>הוא ראה את החולצה שלו. היה כתוב עליה יוסי פוטו.</P> <P align=right>הוא לא הבין מה נסגר. כנראה האיש שמע את שיחתם וברח מהר, אבל הוא עוד הספיק לראות אותו.</P> <P align=right>למרות זה הוא הסתובב באיחור קל ואמר: "אל תדאגי מאמי, כולה דמיינת"</P> <P align=right>חייכתי.</P> <P align=right>אני: "תודה נדבי, אני מרגישה בטוחה לידך.."</P> <P align=right>נדב: "טוב אני מתלבש ויוצאים אוקי?"</P> <P align=right>אני: "טוב"</P> <P align=right>נישקתי אותו נשיקה קטנה בפה וצפיתי בו מתלבש.</P> <P align=right>הוא שם סקיני ג'ינס דומה לשלי וחולצה אפורה יפה עם כובע.</P> <P align=right>הוא שם קצת בושם ויצאנו.</P> <P align=right> <HR id=null> <P></P> <P align=right>"שיט." הוא שוב נתקע באמצע שיח קוצים.</P> <P align=right>יוסי התחיל להסתבך עם המצלמה שלו וקילל שוב.</P> <P align=right>הפלאפון שלו צילצל והוא לגמרי יצא מכליו.</P> <P align=right>"מה?!" הוא ענה בעצבים, שוכח אל מי הוא מדבר.</P> <P align=right>הקול מהצד השני של הקו לא היה מרוצה מנימת קולו של יוסי.</P> <P align=right>"מה קרה? שוב פישלת?" הוא שאל כעוס.</P> <P align=right>יוסי: "לא, פשוט הייתי צריך ללכת כי שמעתי שהם רוצים לצאת.." שוב הוא שיקר. פוחד מהמעביד שלו.</P> <P align=right>הוא לעולם לא ישכח את היום שבו הוא הציע לו לעבוד אצלו. הוא היה בחנות הצילום שלו כרגיל, משועמם בשעת צהריים. </P> <P align=right>הוא בדיוק נכנס פנימה עקב החום הרב שהיה בחוץ והאיש הזה הגיע.</P> <P align=right>הוא זוכר את הצמרמורת שחלפה בגופו למראה האדם הזה.</P> <P align=right>הוא היה לבוש חליפה שחורה עבה, למרות החום, הוא חבש כובע גדול שכיסה חלק ניכר מפניו, אך יוסי ראה את הצלקת הגדולה והמפחידה שהייתה חרוטה עליהם.</P> <P align=right>האיש אמר לו בקול שאין לו משמעות אחרת: "כנס פנימה. יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה".</P> <P align=right>יוסי נכנס.</P> <P align=right>השיחה הייתה קצרה ועניינית.</P> <P align=right>האיש המסתורי הציע ליוסי עבודה קלה ומהירה, ותשלום חודשי של כ20 אלף שקל בחודש.</P> <P align=right>יוסי לא חלם להגיע לסכום כזה. הוא הרוויח בקושי 2000 שקל בחודש וגם זה בקושי הספיק לו לכל צרכיו.</P> <P align=right>האיש הבטיח לו שזו רק ההתחלה ושאם ירצה הוא יוכל להגיע גם למשכורת של חצי מיליון שקל-כל זה רק אם יבצע את עבודתו נאמנה.</P> <P align=right>כבר מההתחלה הם חשו סלידה אחד כלפי השני והבינו שיותר מקשר עבודה לא יהיה פה.</P> <P align=right>יוסי הסכים וביקש לדעת פרטים על העבודה.</P> <P align=right>האיש לא הוסיף כלום והוציא מכיסו חבילת שטרות עבה. הוא הניח אותה על השולחן ויצא, לא לפני שאמר ליוסי: "אתה עוד תראה. המפתח הוא סודיות". יוסי לא הבין את המפשט הזה. אבל זכר אותו מאותו יום ואילך.</P> <P align=right>עברו שנתיים, יוסי לא זוכר כמה תמונות הוא כבר צילם את הילדה המסכנה ההיא.</P> <P align=right>הוא לא הבין לשם מה צריך האיש המסתורי את התמונות, אך הוא לעולם לא שאל.</P> <P align=right>הוא אפילו את שמו לא גילה לו.</P> <P align=right>ההוראות של&nbsp;האיש היו פשוטות: לעקוב אחר הילדה הזו, לדווח לבוס שלו לאן היא הולכת ומה היא עושה, וגולת הכותרת-להביא תמונות שלה. כמה שיותר.</P> <P align=right>עם השנים המשכורת של יוסי תפחה למאה אלף שקלים בחודש, אך הוא עדיין הסתובב עם ג'ינס פשוט וטי שירט שעליה כתוב "יוסי פוטו".</P> <P align=right>-</P> <P align=right>הקול העבה מעבר לקו אמר: "טוב, לאן הם הולכים?"</P> <P align=right>יוסי: "למסעדה כלשהיא, אני מכיר אותה. אני רק יעבור להחליף בגדים ויסע לשם אחריהם".</P> <P align=right>הקול: "תעשה את זה מהר. אני רוצה תמונות עוד הלילה."</P> <P align=right>יוסי: "כן אדוני".</P> <P align=right>אבל שוב- יוסי דיבר אל קו דומם, האיש ניתק עוד לפני שהוא הספיק להוציא מילה.</P> <P align=right>יוסי המשיך בדרכו, נכנס למכונית מלא בקוצים והביט בשעון.</P> <P align=right>הוא התעכב זמן רב מדי, הוא לא יכל להספיק להגיע הביתה כדי להחליף חולצה לפני שיסע למסעדה ההיא.</P> <P align=right>הוא נאנח. הוא ידע שזה יהיה קצת מוזר, אבל הוא ידע שהוא חייב ליסוע לשם עכשיו. אחרת יפספס אותה והבוס שלו יכעס. מדי.</P> <P align=right> <HR id=null> <P></P> <P align=right>כשהגענו, התישבנו די מהר והזמנו את האוכל.</P> <P align=right>אכלנו ביחד עוגת שוקולד ממש טעימה והכול היה מדהים.</P> <P align=right>דיברנו והחזקנו ידיים והרגשתי הכי בטוחה בעולם.</P> <P align=right>התקופה הטובה בחיי התחילה. סופית.</P> <P align=right><EM>רק לא ידעתי כמה קצרה היא תהיה.</EM></P> <P align=right><EM>התקופה הזו ארכה בדיוק שעה מהחיים שלי.</EM></P> <P align=right>בסוף הערב, לפני שנדב הזמין חשבון, תכננו לחזור לבית שלו.</P> <P align=right>נדב: "אמא שלך ורותם יודעות שאת יושנת אצלי?"</P> <P align=right>אני: "הודעתי לרותם בסמס שאני נשארת אצלך אבל אני בכ"ז יתקשר לאמא שלי אח"כ.."</P> <P align=right>נדב: "טוב אני מזמין חשבון"</P> <P align=right>אני: "אוקיי אני בשירותים בינתיים"</P> <P align=right>נכנסתי לשירותים.</P> <P align=right>אני אוהבת את העיצוב של המסעדה הזו, בכלל את האווירה והמקום.</P> <P align=right>אפילו השירותים היו מדהימים.</P> <P align=right>שטפתי ידיים ופתאום שמעתי רעש מוזר.</P> <P align=right>הוא בא מכיוון החלק של הגברים, היה חיבור בין שני חדרי השירותים, זה היה בכיור, היא מין חור כזה שדרכו יכולתי להסתכל לשירותי הגברים.</P> <P align=right>התכופפתי והסתכלתי, פלאש חזק סנוור אותי.</P> <P align=right>התחלתי לרעוד בלי שליטה כאשר נשמעו עוד ועוד תקתוקי מצלמה.</P> <P align=right>היה ברור שמישהו מנצל את הזמן שאני לא רואה מהסנוור כדי לצלם אותי. הצלחתי לפתוח את העיניים לרגע ומבעד לכתמי האור, ראיתי גבר זר ולא מגולח עומד שם ומצלם אותי.</P> <P align=right>לשבריר שניה קלטתי שכתוב לו על החולצה "יוסי פוטו".</P> <P align=right>התחלתי להרגיש סחרחורת, ראיתי את עצמי חיוורת במראה והידיים שלי רעדו, נפלתי אחורה והתעלפתי.</P> <P align=right> <HR id=null> <P></P> <P align=right>יוסי ונדב שמעו את הבום באותה שניה בדיוק.</P> <P align=right>יוסי הפסיק לצלם והציץ מיד אל חדר השירותים השני.</P> <P align=right>"שיט! זה לא יכול להיות!"</P> <P align=right>הוא לא האמין, היא שכבה שם על הריצפה, היא כנראה חטפה מכה בראש מידית הדלת כשנפלה, כי נחיל קטן של דם החל לזרום החוצה, אל המסעדה.</P> <P align=right>הוא ידע שאין לו הרבה זמן.</P> <P align=right>הוא רץ מהר החוצה-נכנס לאוטו שלו וברח.</P> <P align=right>-</P> <P align=right>נדב הרגיש מיד שמשהו רע קרה, הוא קם בהדף כזה שלרגע כל העיניים היו מופנות אליו.</P> <P align=right>הוא הלך במהירות לכיוון חדרי השירותים. הוא האץ את קצב הליכתו כשראה את הדם על הרצפה מחוץ לשירותים.</P> <P align=right>"שירלי! שירלי!" הוא החל לדפוק על הדלת, הוא לא הצליח לפתוח אותה. הראש של שירלי מהצד השני הפריע לו.</P> <P align=right>הוא רץ מהר אל הדלפק וביקש מאחד העובדים שם שיזמין אמבולנס.</P> <P align=right><STRONG>מאותו רגע הגורלות שלו ושל שירלי התהפכו ונקשרו זה בזו. לעד.</STRONG></P> <P align=right> <HR id=null> <P></P> <P align=right>&nbsp;</P> <P align=right>אני לא יודעת מה אתכם. אני אהבתי את הפרק הזה! אבל בטירוף! <IMG src="/moodicons/hug.gif"></P> <P align=right>אני אשמח אם תגיבו קצת יותר מארבע תגובות+שתיים לא קשורות לפרק \:</P> <P align=right>בבקשה?</P> <P align=right>אני חמודה.</P> <P align=right>וזה היה ארוך,</P> <P align=right>וגם הקפדתי לתקן, לכתוב בלי סמיילים\חח\XD, ולעבור על הפרק.</P> <P align=right>אז תנו ביקורת. בונה.</P> <P align=right>&nbsp;</P> <P align=right>שירי 3&gt;</P> <P align=right>&nbsp;</P> <P align=right></P></DIV> <P></P> <P align=center>&nbsp;</P> <P align=right>&nbsp;</P> <P></P></div>Sun, 22 Jun 2008 21:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9425268http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9425268http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9384306<div align="right" dir="rtl"><P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">הוצאתם לי את כל החשק לכתוב עכשיו פרק, ומזיז לי גם מה תגידו על זה בתגובות פה.</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אתם ממש מגזימים בתגובות, כאילו לא כולם-שתיים חסרות חים במיוחד..</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">הפרק אולי יהיה היום בשעה מאוחרת [לא לכאלה שהולכים לישון בשש].</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אז תחכו כי אינלי חשק עכשיו. הוא סתם יצא מעפן..</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">רק רשמתי לגבי התגובות פה כי זה לא נכנס בתגובות.</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">הייתה תגובה שעיצבנה אותי, אבל הטריפה אותי-אחת שהחלום שלה ללמד לשון משו כזה?</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">את יכולה ממש להחליף את המורה שלי ללשון!<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">עוד הערות?!<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">ככה אני כותבת את הפרק, אם אתם רוצים שהוא יתעכב עוד יום, אז אני אשב לתקן אותו עם המחברת לשון שלי.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">קצת הגזמת האמת, כאילו את אשכרה ישבת וחיפשת את הפאקים בפרק.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אז אני יגיב לך על כל דבר שרשמת. קראתי את הפרק ואני יסביר לך.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אני חושבת שזכותי לכתוב ככה את הפרק-וזה שביקשתי ביקורת לא אומר שאפשר לקטול אותי, תכתבי את הבלוג שלך איך שבאלך אבל תרגעי עם הביקורת!<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">-<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">פרק יפה,<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אבל היו לך המון המון שגיאות הקלדה!<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">גמאני כמוך, רושמת בפוסט ולא בוורד.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">תעברי על הפוסט לפני שאת שולחת!! -<B>אינלי זמן, מצטערת.</B><o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">ולא מוסיפים סמיילים בפרקים. פשוט לא. -<B>זה ההחלטה <U>שלי</U>, זה הבלוג <U>שלי</U> וככה אני כותבת את הסיפור <U>שלי</U>. עם סמיילים. ב<U>שלך</U> את לא רושמת סמיילים-זכותך המלאה. אני חושבת שזה מאוד מוסיף לסיפור ושמבינים יותר טוב ככה.<o:p></o:p></B></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">מילים שהיו בהן טעויות:<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">"משו" (כולנו רושמים ’משו’, אבל לא בסיפורים. <SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp;</SPAN><B>אז אני רושמת גם בסיפור, זה לא הולך לבית דפוס!<o:p></o:p></B></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">בסיפורים אין סלנג - ’משו, הא, </SPAN><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">XD</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN>’ פשוט אין) <B>משו, אמרתי כבר. הא זה מילה לכל דבר-להביע דברים. </B></SPAN><B><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">XD</SPAN></B><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN>-כבר אמרתי עלזה סוג של סמיילי שעוזר לי להביע.<o:p></o:p></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אינלך, אנלא (שוב, סלנג), <B>אשכרה מורה יענו </B></SPAN><B><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">XDD</SPAN></B><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN> כאילו אם באלי גם בסיפור לרשום ככה? ככה אני רושמת!<o:p></o:p></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">כהז, חשתי, <STRONG>שגיאות כתיב בטעות! להרגיע! </STRONG>נראלך (סלנג), נראלי, -<STRONG>ככה אני כותבת</STRONG></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">חח (אין ’חח’. רושמים ’וצחקתי’ במקום או משהו כזה), -<B>שוב, ככה אני רושמת.<o:p></o:p></B></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">פאקינג (סלנג),<B> את יודעת אני מנסה לכתוב סיפור על ילדה בת 17 לא על זקנה בת שמונים שמדברת כאילו היא מהתנ"ך! זה בשפת היומיום שלי, וזה יהיה גם בסיפור!</B> </SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">עודה, ללהגיד, ועט, <STRONG>נשמט לי, גם לך זה קורה אז שקט. אני לא ישב לתקן כל דבר כזה, ישלי חיים יו נואו.</STRONG></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">שאמר מה שאמר (לא מובן, תוסיפי לפני ה’אמר’ הראשון ’על’ ותביני), <B>מבינים גם בלי.<o:p></o:p></B></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">ממד, לחשןב, טו, משו, -<STRONG>טעויות.</STRONG></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">יוכל (אני [גוף ראשון] בעתיד - פעולות זה אם א’. אני ארוץ, אקפוץ, אשיר..), <B>וואלה לא אכפת לי! לא מזיז לי כ"כ הקטע של הדקדוק!<o:p></o:p></B></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">בלופים (?), <B>את לא יודעת מזה בלופים?! יענו ששומעים שיר כמה פעמים קוראים לזה בלופים.<o:p></o:p></B></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">דיכי (סלנג)<STRONG>-סו וואט?! ככה אני מדברת בחיים שלי!. שאלה-את ביומיום שלך אומרת וואי איזה מעצבן במקום "פאק" דיכאון במקום "דיכי" באייסי וואי אני צוחקת עכשיו במקום "חח" או "XD"? אם כן-גשי לטיפול.</STRONG></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">&nbsp;לראוות, מאיזושהיא (בלי הא’), משו, יתן (כמו ’יוכל), פאק (סלנג), תתמים, זחרתי (זכרתי. עם כ’).</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"><o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">כל השאר נראלי זה סתם שגיאות שיצאו לי בטעות עם המקלדת, אבל דבר אחד ישלי אחרי התגובה הזו-פשוט סוג של חוצפה!<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">כמה ביקורת אפשר למתוח? את פשוט תיקנת לי את הפרק מההתחלה עד הסוף!<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">זה לא עובד ככה חמודה, אני כותבת את הבלוג <STRONG>שלי</STRONG> איך ש<STRONG>אני</STRONG> רוצה.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">לא נאה לך-יש איקס למעלה. חבל, הפסדת אחלה סיפור.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">תכלס- זה באמת כ"כ מפריע לך?<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">הרי ככה אנחנו כותבים ביומיום אז רדי מהעץ..<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">-<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">ולתגובה שהייתה לפניה-עניתי לך כבר בתגובות אבל בכ"ז- אני לא נעלבת מתגובות. חשוב לי להבהיר מה אני חושבת.<o:p></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">שוב-זה הבלוג שלי. ואני יחליט מה לעשות בו ואם לרשום דברים על התגובות או לא. חשבת אולי לרשום משו על הפרק? היה יפה נכון? ואם לא-יש איקס.</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">ותרגעי מהר, את כולה איזה ילדה מפגרת שתופסת תחת כי&nbsp;לא יודעים מי את.</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אולי אני בת 13, אבל ישלי שכל. הא וגם חיים.</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">זכותי להתעצבן-את יכולה בעצמך להיחנק\לבלוע&nbsp;כדורים,&nbsp;</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">ואגב-אנשים&nbsp;<STRONG>עם</STRONG> אינטיליגנציה, יודעים לזהות טון גם לפי כתיבה.</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אם את כ"כ שמה עליי זין אז למה את קוראת את הסיפור שלי?</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">לכי תחפשי חיים.</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">&nbsp;</SPAN><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">ENJOY</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">תודה לתגובה הראשונה-היה נחמד לראות תגובה אחת שבאמת בקשר לפרק</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">(:</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אני מקווה שאני יכתוב היום פרק</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">אני מצפה לתגובות-ולא נאצה או של ילדות סתומות</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">תגובות תומכות-כאלה שחושבים כמוני, כי אינלי כוח לעוד וואנביז קטנים</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">המשך יום-טוב</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma">תודה לכל הקוראים האחרים</SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"></SPAN>&nbsp;</P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Tahoma"><o:p></o:p></SPAN>&nbsp;</P></div>Mon, 16 Jun 2008 16:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9384306http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9384306http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9379773<div align="right" dir="rtl"><P>אוקי, אז הנה הפרק, </P> <P>אני מצטערת על העיכוב.</P> <P>רציתי לתת פה הסבר למה זה קרה אבל פשוט עצבנה אותי התגובה שראיתי אז אני לא רושמת למה-זה החיים שלי.</P> <P>מזתומרת "איפה הפרק?" ועוד יענו מנסים לצאת מתוחכמים עם ציניות בגרוש : "את יודעת זה שהיית אמורה לשים אתמול?"</P> <P>אז חמוד\ה, שגם היו בעילום שם- תורידו פרופיל אוקי?</P> <P>חח כאילו אני חיבת פה למישהו פרק.</P> <P>סורי שאני מדברת בכלליות- זה פשוט מעצבן! כאילו ישלי חיים!</P> <P>גאד, הנה הפרק.</P> <P>חח <STRONG>למרות הכל</STRONG>- ENJOY</P> <P>(:</P> <P align=center></P> <P>אחרי שקניתי את המתנה לאור אני ונדב הלכנו אליו הביתה, שמתי שם את כל השקיות עם הנרות שקנינו והכול, זה היה אמור להישאר אצלו עד מחר-אמא הרשתה לי להבריז משעה אחרונה-היסטוריה-ולהביא את הדברים הביתה בלי שאור תשים לב.</P> <P>אמא קולית ישלי הא? (:</P> <P>החדר שלו נראה ממש כמו מחסן XD</P> <P>לא כ"כ היה לו אכפת..</P> <P>האמת שבדרך ראיתי שמשהו מציק לו..</P> <P>כשהיינו אצלו בחדר החשדות שלי התאמתו.</P> <P>נדב: "שירלי אני צריך לדבר איתך.."</P> <P>אני: "מה? על מה? קרה משו?"</P> <P>אמא תמיד אומרת לי שכשמישהו רוצה לדבר איתך-זה סימן רע. להתחמק.</P> <P>נדב: "יותר נכון לשאול אותך משו.."</P> <P>אני: "מה.. אה. ב..מ.. רגע חכה שניה"</P> <P>התחלתי ללכת כאילו לשירותים והוא תפס אותי ביד.</P> <P>נדב: "פעם, כשעוד היינו ידידים, סיפרת לי על מה שאמא שלך אמרה לך"</P> <P>הוא אמר בחצי חיוך ואני חזרתי לאט לשבת על המטה.</P> <P>נדב: "אינלך מה לפחד, אנלא נפרד ממך או משו כהז!"</P> <P>אני: "פוי כבר חשתי! היית כזה רציני!"</P> <P>נדב: "נראלך? מטורפת.."</P> <P>אני: "אז בקשר למה?"</P> <P>נדב: "האמת שזה בקשר לאיש הזה שהיה ליד התחנת לוטו.. כאילו-זה רק נראלי או שהוא הסתכל עלייך בצורה מחשידה?"</P> <P>אני: "חח אולי אני דומה לאיזה סלבית? הוא צילם אותי מתי שהלכתי להביא עגלה חח"</P> <P>נדב: "מה?! למה לא אמרת לי?!"</P> <P>אני: "הי נדב! תרגע, זה כאילו פאקינג דיזינגוף? אולי הוא איזה פפרצי, היה רשום לו על החולצה יוסי פוטו או משו כזה.."</P> <P>נדב: "כן! ממתי צלמי פפרצי עובדים ב'יוסי פוטו'?! את יודעת, הם אמורים להיות מוסווים ולא להיות עם חולצה של חנות צילום מצ'וקמקת!"</P> <P>חייכתי במבוכה.</P> <P>אני: "נדבי, אני לא ידעתי שזה כ"כ יכעיס אותך."</P> <P>נדב: "לא את ראית את המבטים שלו אלייך?!"</P> <P>אני: "לא.."</P> <P>נדב: "זה היה שאלה רטורית! ואם הוא היה איזה פדופיל שהיה תופס אותך?! מה אז היית עודה? היית צריכה ללהגיד לי!"</P> <P>אני: "ומה אתה היית עושה?! הא? אני לא ילדה קטנה אני יודעת להסתדר!"</P> <P>נדב: "אז פעם הבאה תסתדרי!"</P> <P>הוא התעצבן ובעט בקיר האדום-איפה שמצוירת הגיטרה שלו.</P> <P>זה לא יכול להיות, כשנדב ועט בקיר הזה זה אומר שהוא כועס. זה כמו להגיד עופי לי מהפנים.</P> <P>הדמעות לא איחרו לבוא ויצאתי משם לפני שהוא יראה אותי. כועסת עליו.</P> <P>הוא הלך אחרי די עצוב, מבולבל ונבוך. הוא לא ידע אם לכעוס עלי, או אם לבוא ולהתנצל שאמר מה שאמר-למרות שעשה זאת מדאגה ואהבה.</P> <P>נדב: "שירלי." הוא קרא בקול חלוש.</P> <P>אבל אני כבר הלכתי, והדמעות שטפו את פני.</P> <P>כי הרי לא יכולתי להסתובב אחורה ולסלוח לו נכון?</P> <P>אני תמיד חייבת לתקוע הכול עם האגו שלי ועם הבכי האידיוטי הזה נכון?!</P> <P>רצתי הביתה וכשהגעתי אבא כבר היה שם.</P> <P>הוא התחיל לחזור מוקדם בגלל אמא, כדי להתרגל לזמן שהוא יצטרך להיות איתה יותר.</P> <P>נכנסתי הביתה כמו רוח סערה עם כל הפנים מרוחים בעיפרון שחור ודמעות.</P> <P>בכיתי בקול רם ולא שמתי לב שאמא שלי שציפתה לראות אותי חוזרת שמחה מהקניות למסיבה של אור, עומדת במטבח בהלם.</P> <P>היא הכירה אותי מספיק טוב ושעליתי במדרגות היא לא הלכה אחריי.</P> <P>וכשטרקתי את הדלת בחדר בעצמה כזו שזיעזעה את הבית, היא לא נתנה לאבא לבוא לשאול אותי מה קרה ולהגיד לי שלא צריך להרוס קירות בשביל זה.</P> <P>היא פשוט ידעה שהיא צריכה לחכות.</P> <P>שאני יגיד לה הכול רק אחרי שהכול יסתדר.</P> <P>כי כזו אני-אני לא חולקת עם אנשים דברים ברגעי הכאב-זה לא מקל עלי, זה רק מכביד..</P> <P>אני תמיד סוחבת הכול לבד ברגעי השפל, ואחר כך רק כשאני חוזרת לעצמי אני מספרת על הכול-כדי לדעת שזה נגמר. אני מספרת על זה רק כדי להרגיש שזה עבר.</P> <P>אני סובלת עכשיו מכל שינוי קטן.</P> <P>בשנים האחרונות הייתה לי תקופה כ"כ רעה.</P> <P>אני לא אשכח את התקופה שבאמת ובתמים חשבתי על התאבדות.</P> <P>היה לי רע, ממד רע. ורק התחשלתי.</P> <P>ובתקוםת המעבר לתקופת הטובה- היה לי קשה. כי כל מקרה קטן שקרה גרם לי לחשןב שהמזל הרע דבק בי לעולם.</P> <P>אז עכשיו כל פעם שקורה משו קטן אני פוחדת לחזור לשם-לתקופת החושך הזו.</P> <P>כ"כ טו בלי עכשיו, אני לא רוצה לאבד את זה..</P> <P>אני לא יוכל שוב להתמודד עם הכול אם זה יחזור.</P> <P>בכיתי אולי במשך חצי שעה על הכרית עד שכולה התמלאה בבכי ולכלוך.</P> <P>אח"כ הפעלתי שיר במחשב.</P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>מי שרוצה-מומלץ- תפעילו, כדאי לקרוא עם השיר, זה מוסיף (:</P> <P><A class=blog href="http://www.youtube.com/watch?v=kBziW9qQvsc" target=newWin>http://www.youtube.com/watch?v=kBziW9qQvsc</A></P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>איך לא, תמיד כשאני עצובה אני שומעת את השיר הזה.</P> <P>האמת שהוא רק מכניס אותי לדיכי יותר.</P> <P>אבל בפעם האחרונה שאני שומעת אותו אני שומעת אותו אחרת.</P> <P>כאילו לאנשים אחרים רע יותר.</P> <P>בדר"כ אני בן אדם שאומר 'מה זה עוזר לי שלאנשים אחרים רע יותר-לי עדיין רע' אבל זה מעודד אותי קצת.</P> <P>אז כרגיל-הקשבתי לו בלופים ובכיתי, ובכיתי.</P> <P>ובכלל לא שמתי לב שהפלאפון מצלצל. היו לפחות איזה שבע שיחות שלא נענו-כולן מרותם.</P> <P>היא החברה הכי טובה שלי, אז היא לא התעצלה ובאה אלי לראוות מה קרה-בכ"ז זה קרוב אליה, ורותם יודעת שאם הפלאפון לא בכיס שלי מאיזושהיא סיבה - קרה לי משו.</P> <P>אז היא באה, ואולי היא הבינה אולי לא. אבל היא ידעה שאני יספר לה רק יום אחרי זה, או שהיא תצטרך להבין לבד מזה שאני יתן לה רמזים.</P> <P>אני שונאת כששואלים אותי מה קרה ומצפים ממני לפרט..</P> <P>כאילו מה אתם רוצים שאני יחזור לשם?..</P> <P>אז היא פשוט חיבקה אותי.</P> <P>רותם: "הכול יהיה בסדר.. האמת שקצת דאגתי לך, קבענו שתתקשרי אלי אחרי שתלכי לקניות עם.."</P> <P>היא דילגה על נדב-היה לנו חוש שישי שידענו מה קורה לכל אחת, אז היא הרגישה שזה קשור אליו.</P> <P>היא המשיכה כאילו כלום לא קרה..</P> <P>רותם: "..ונלך לקנות את הבגדים למסיבה.."</P> <P>אני: "סורי מאמי אני מצטערת, פשוט.. את יודעת.."</P> <P>רותם: "כן אל תדאגי.."</P> <P>היא ירדה רגע למטה לשאול את אמא שלי אם היא יכולה להישאר לישון פה ועלתה.</P> <P>זה תמיד ככה במצבים האלה.</P> <P>אנחנו מנחמות אחת את השניה כל הלילה ובבוקר קמות עם שקיות תה מתחת לעיניים-אבל מצב הרבה יותר טוב.</P> <P>היא לקחה בגדים מהארון שלי ונכנסה להתקלח.</P> <P>אני בינתיים ישבתי לחשוב.</P> <P>זה הריב הראשון שלי ושל נדב. פאק.</P> <P>זה אומר שאם ככה אני סובלת עכשיו בגלל ריב אידיוטי כזה שייפתר בטוח מחר, אז אני אסבול גם בריבים הבאים-ויותר.</P> <P>אבל זה טבעי-שכנעתי את עצמי.</P> <P>פתאום לא זחרתי בכלל למה רבנו.</P> <P>ואז זה חזר אלי כמו בומרנג,</P> <P>ועברה בי צמרמורת.</P> <P>הייתה לי איזשהיא הרגשה מוזרה שנדב אכן צדק כשהוא כעס עלי-שהאיש הזה לא היה כזה תתמים.</P> <P><EM>רק לא ידעתי עד כמה הוא צדק.</EM></P> <P align=center></P> <P>סורי שיצא קצר, אני פשוט זזה לראות דני הוליווד (:</P> <P>שירי 3&gt;</P> <P>* תגיבו , והרבה *</P></div>Sun, 15 Jun 2008 19:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9379773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9379773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9366994<div align="right" dir="rtl"><P>אני מצטערת על העיכוב בפרק,</P> <P>אני מקווה שתוכלו להבין אותי.</P> <P>הייתי עסוקה בלכתוב משו אחר-סיפור ארוך &gt; &lt;"</P> <P>התחלתי לכתוב את הפרק בשעה מאוחרת יחסית ממה שחשבתי, ועצבנית קצר יותר ממה שהייתי קודם.</P> <P>אז אולי זה ישפיע לטובה ואולי גם לרעה,</P> <P>אני מקווה דווקא לעשות פרק מדהים, אבל נראה כבר איך הוא יצא..</P> <P>אני יעלה אותו רק מחר בבוקר, אני צריכה לעבור עליו עוד כמה פעמים..</P> <P>הוא יצא מכוער אם אני יעלה אותו ככה.</P> <P>אני מצטערת אבל די התעצבנתי בגלל משו היום אחרי שרשמתי שהוא יהיה בערב.</P> <P>זה משפיע עלי דברים כאלה.</P> <P>מקווה שתבינו</P> <P>הוא יהיה מחר</P> <P>שבת שלום ולילה טוב.</P> <P>:)</P> <P>&nbsp;</P></div>Fri, 13 Jun 2008 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת , אני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553911&blogcode=9366994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553911&blog=9366994