אני אוהבת את ההכנות לפני שהיא באה לישון פה.

זה תמיד מזכיר לי את התיאור המשגע של דוד גרוסמן בספר שלו "בגוף אני מבינה" של איך המאהב של כוכבת הספר מתארגן ומחפש בדיוק את התנוחה הנכונה בה יישכב במיטה כשאהובתו תיכנס. בהזדמנות אצטט פה את הפרק הזה.

באופן כללי, בספר הזה יש תיאורים משגעים. אני לא מבינה איך הוא מצליח לבחור בכזו קפידה ולקבץ למסמך אחד את כל האליטה של המילים במילון העיברי.

בכל מקרה,

תמיד לפני שהיא באה זה אירוע שלם להפיק.

זה מתחיל בבוקר- כשאני קמה עם פרפרים בבטן וחיוך מרוח על כל העיר.

ארוחת הבוקר שלי דיי מצומצמת, כי אני משתדלת להשאיר תאבון לארוחה שנבשל יחד (כמובן!)

אני תמיד מנגנת ושרה שעות לפני, כי אין לי דרך אחרת להעביר את הלחץ וההתרגשות, ואם לא אעשה עם עצמי משהו, בוודאי אשתגע.

אח"כ אני בדרך כלל מסדרת את החדר;

קודם כל מוציאה הכל, מטאטא את האבק שהצטבר מהימים בלעדייה, מחזירה הכל בסדר מופתי, מותחת את הסדינים, פעם בשבועיים גם דואגת להחליף אותם. אח"כ אני מסדרת את כל הכריות והדובים שמפוצצים את המיטה שלי באותו מיקום קבוע. אבל רק כשהיא באה אני מסדרת אותם ככה. כשאני לבד, יש להם סידור אחר. ולסיום- מחזירה את הפופים למקום,ומסדרת את המנורות הרומנטיות הקבועות שאנחנו מדליקות בלילה.

אחריי שהחדר נקי ומסודר, הגיע הזמן לטפח את עצמי!

אחסוך לכם את התיאורים של הסרת השיערות ברגליים, ואקפוץ ישר אל המקלחת :)

תמיד לפני שהיא באה- יש לי טקס קבוע של "לנקות את איתי ממני". ככה אני קוראת לזה.

כשהייתי בת חמש, עברתי התעללות מינית, ומאז אני מרגישה מלוכלכת. מרגישה שהוא פלש לגוף שלי, זיהם אותו, והשאיר לי רק נפש מתבוללת ומרחפת בתוך פח זבל גדול ומסריח.
לפעמים קשה להתנקות מההרגשה הזאת, אבל כשאני יודעת שזה למענה, זה תמיד עובד.

אני מקרצפת ומשפשפת באובססיה כל איבר ואיבר בגוף שלי, מסירה ממנו את כל הזיהום של איתי.

ואז, כשהיא באה ונוגעת בו- הגוף שלי הופך מפח זבל,לבית המקדש שלה.

אחריי המקלחת, אני בוחרת בגדים, ועונדת עגילים.

אני לא יודעת אם היא שמה לב, אבל יש לי 10 זוגות עגילים, ואני לובשת אותם בסדר מעגלי בכל פגישה שלנו.

כלומר, יש להם סדר קבוע, ואחריי 10 פגישות, אני חוזרת לזוג הראשון וכך ממשיכה באותו הסדר.

זה בגלל שאני לא רוצה לשנות כלום ולא רוצה שייגמר לעולם.

אני רוצה שתמיד יחזור על עצמו שוב ושוב אותו הדבר.

לא צריך לשנות, ולא צריך לגוון.

היא אף-פעם לא משעממת אותי.

גם אם תספר לי בפעם החמישית את אותו הסיפור, עדיין אשתוקק להקשיב לכל פרט ופרט.עדיין אהיה צמאה לשמוע את פיענוח הקול שלה ואת הטונים המשתנים בהתאם לסיטואציה.

כשאני לבושה ומעוגלת (לא מצאתי מילה מתאימה שתקצר את "עונדת עגילים" P: ) , אני מתפנה לסידור השיער ולבישום.

בדרך כלל דווקא בזה אני לא משקיעה.

אני משאירה לה לפרוע אותו איך שרק תרצה;

לעצב את קירות בית המקדש שלה כרצונה.

בשלב הזה, אני כבר חסרת אוויר, ולא יכולה לחכות עוד רגע אחד לשלב שבו תגיע.

עוד שיר אחד שרץ,

ועוד מבט חטוף במראה, לראות שהכל במקום,

אולי איזה משחק דבילי במחשב, או סתם קריאה רופפת בכמה בלוגים..

אעשה הכל כדי שהזמן יעבור מהר.

ודפיקה בדלת.

וכמה שלא תדפוק מהר בדלת, לא תצליח להדביק את קצב דפיקות הלב שלי.

בדרך כלל זה נפתח בחיוך גדול וחיבוק שלא נגמר.

בפעמים אחרות, זה יכול להגיע לדמעות מאושר.

ואז..

הוו אז..

תשוקה שאין לה סוף.

אנחנו בחדר, וחוץ משתינו, אף אחד לא יודע שאנחנו שם.

אף אחד לא יודע מי ה"חברה המסתורית" שלי, ואף אחד לא יודע עלייה שהיא אוהבת בנות.

אף אחד לא יודע כמה קשה לנו לעצור את עצמנו כשאנחנו יחד, ואף אחד בעולם לא מבין איך זה מרגיש.

ולא נגמרים לנו לעולם הנושאים דבר עליהם, 

ולרגע לא נמאס המגע.

ואני נמסה מכל רמז לחום הגוף שלה.

והיא בחיוך מתוק וקורן מראה לי שהשיער שלה סומר מצמרמורות.

ואין בעולם מאושרת ממני,

בחיי שאין.

נוו.. שתגיע כבר..

אני לא באמת יודעת מה עובר עליי בימים האחרונים, אבל עושה רושם שזה לא משהו טוב במיוחד..

הייתי רוצה ליום אחד לקרוא מחשבות של אנשים, ולדעת ב-ד-י-ו-ק מה הם חושבים עליי, ורק ככה, אולי, אצליח להיות קצת יותר שקטה..

.............................................................................

הבטחתי לעצמי בתחילת החופש (ואם זכור לי נכון, כתבתי על זה משהו פה בבלוג), שאני רוצה לשנות בעצמי דברים בחופש, ובין הייתר, אחד הדברים שהחלטתי- זה להרגיש בנוח להפגין חולשה ולבקש עזרה מאחרים.

אז.. חבר'ס, אני צריכה עזרה.

יש לי בעיה והיא שאני הכי בן-אדם של מערכות יחסים ארוכות ורציניות, אבל בשנייה שאני מרגישה שהמצב התייצב והכל ניהיה בטוח וחביב, אני כאילו מחפשת איפה "לעקוץ". 

ולא, אני לא עושה את זה באופן מודע- וזה החלק הכי מעצבן.

אם זה היה מודע, בטח הייתי יכולה למנוע את זה.. אבל אני פשוט עושה את זה קודם, ורק אז קולטת שבעצם לא הייתה לי סיבה לעשות את זה, ובדיעבד מבינה שפשוט העניינים נהיו בטוחים מידי וזה התחיל להפחיד אותי.

ולמה זה מפחיד אותי?

הייתה לי שיחה עם הפסיכולוגית שלי לפני כמה זמן, ואמרתי לה שיותר טוב לי כשרע לי.

כשטוב לי, אני מתבלבלת מהר. אני יודעת שזה נשמע מתיימר ומוגזם, אבל אני לא מכירה את התחושה הזו. וכשהיא מגיעה- אני נבהלת.

אני מניחה שזה כמו ששאומרים שאנשים נרתעים ומפחדים ממה שהם לא מכירים..

ומעבר לזה, ממקום טוב- אפשר רק ליפול.

כשאני בשפל, אני מרגישה שאני בטוחה ומוגנת.

כי שינויים- זה אחד הדברים שהכי מפחיד אותי. וכשאני בתהום, אני שולטת בשינויים שיהיו לי. כלומר- אני יכולה לשפר את מצבי, אבל שום גורם לא צפוי לא יוכל לדרדר אותי או להעלות אותי.

אוף.

בכל מקרה..

אני גרועה בלא לחפש סיבות למה משהו לא בסדר. 

כל-כך גרועה בזה, שרק אחריי ריב של שעתיים שמתי לב שזה מה שעשיתי.

לפעמים פשוט בא לי לדפוק את הראש בקיר

(אהה, ואגב, שני חלקי הפוסט לא קשורים אחד לשני במיל'.)

גיל:  אוטוטו 16
מין: רצוי ;)
צבע עיניים: כחול שכזה
צבע שיער: חום
גובה: תגידו, זה באמת מעניין פה מישהו?
פירסינגים: תיאורתית-אידיאולוגית נגד. מעשית- באוזניים.
קעקועים: תיאורתית-אידאולוגית נגד. מעשית- נאמנה לאידיאולוגיה.
משקפיים: יש לי תמידית שקים בעיניים דמויי משקפיים, אם זה נחשב P:
אייסיקיו או מסנג'ר: מה שרק תרצו..
שפות שאתה מדבר/לומד: עברית ואנגלית (הלכתי על הפאן המקורי)
אמרו לך פעם שאתה דומה ל: אניה בוקשטיין. מאיפה הביאו את זה?!

מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר? חושבת על כמה שאני שונאת בקרים. (חח אני באמת צריכה לכתוב על זה פוסט מתישהו)
מה הדבר האחרון שאתה עושה לפני השינה? טוחנת לעצמי את המוח במחשבות טורדניות ולא הכרחיות.
מה הדבר הראשון שחשבת עליו הבוקר? "כמה כיף לקום כשאהובתי בין זרועותיי :) "
מי הבן אדם הראשון שראית הבוקר? למקרה שזה לא היה מובן- את החברה שלי.
איך אתה אוהב להעביר את סופי השבוע שלך? חברים חברים חברים
מה מפחיד אותך? העובדה שלעולם לא אמצא פיתרון לפראדוקסים בעולם
מה מרתק אותך? סיפורי חיים של אנשים
מה מעציב אותך? אני כמעט תמיד בוכה כשאני רואה חברים שלי בוכים..
מה משמח אותך? אני כמעט תמיד שמחה כשאני רואה חברים שלי.. P:

מה המוטו שלך בחיים? קבנוס ונוטלה, זה לא הולך ביחד.
אם היית זוכה במליון דולר, מה הדבר הראשון שהיית עושה? זוכה במיליון דולר.
מעשה נועז שעשית? המ.. יציאה מהארון?
מעשה טפשי שעשית? עליתי להופיע עם מסטיק (ואני שרה, אז..) . הוו, וגם נרדמתי בשירותים- שזה בכלל כישרון :)
סוד אפל, סטייה או הרגל משעשע שיש לך: כן.. ישראבלוג זה לא בדיוק המקום לכתוב טוב סודות אפלים, אבל הרגל משעשע? אני הולכת לישון מחובקת עם כרית XD
איפה היית רוצה לגור בחו"ל אם יכולת? איזו שאלה? :)בלונדון עם אנשי חלון-של-יום-שלישי+ליידי ג"א, בפנטהאוס שמצאנו לנו (שיהפוך במהרה לבית להטב"ים הכי לוהט בעיר!). אוקיי, עזבו. ישבנו שעות ותכננו את זה לפרטי פרטים. אני חושבת שאחסוך לכם ;)
מה יש לך מתחת למיטה? חברים שלי טוענים ששם אני מחביאה את חברה שלי והיא פשוט צצה בשנייה שהם הולכים, אבל אם להיות מציאותיים- אוויר וריצפה.
האיבר הכי סקסי בעיניך הוא: מותניים/רגליים
מה סקסי בעיניך? רונה קינן.
מה רומנטי בעיניך? כל דבר שמכיל הרבה כוונה ואהבה. (ניסיתי להיגמל מקיצ'. לא הלך.שיט. >< )
אם היית יכול לחזור לעבר, לאיזו תקופה היית חוזר ולמה? הייתי חוזרת לגיל 5, מספרת להורים על כל מה שקרה במקום להיכנס לשנים על גבי שנים של הדחקות..
אם יכולת לפגוש דמות מהעבר, מי זה היה? שמשון הגיבור? אני מסתפקת בדמויות המודרניות.. P:
איזה עוד כישרון היית מוסיף לעצמך? לא להוסיף, יותר לשפר את הכתיבה והנגינה.

מה היא המילה האהובה עליך? מוצקה דה לה פוצקה D:
מה היא המילה השנואה עליך? חולירע. כל-כך הרבה הברות מגעילות במילה אחת.
מה מדליק אותך? אש?
מה דוחה אותך? צביעות
מה היא הקללה האהובה עליך? אברה קדברה :)
איזה קול/רעש אתה אוהב? חריקה של הסריגים של הגיטרה. ררעררר..
איזה קול/רעש אתה שונא? כל מה שנמצא מעל הדציבלים המומלצים להיפר-סנסיטיבים שביננו (אהמאהמ)
איך היית רוצה שאלוהים יקבל אותך בגן עדן? "הייתי בקטע של לשלוח לסביות לגיהנום, אבל אז יצא לי פאק בייצור ובטעות עשיתי אותך כזאת, אז.. וולקאם טו הבאן בייבי!" (או שקר כלשהו..) 

בני כמה אתם רוצים להיות שתמותו? לא משנה הגיל, משנה המצב.
מהו השיר האהוב עליכם? וואו.. זו שאלה הרבה יותר מידי קשה..
זמר\ת אהוב\ה? רונה קינן. (אני כל-כך מפתיעה שזה משהו..)
מה אתם מעדיפים שוקו קר או חם? תלוי.. בחורף או בקיץ? P:
טלויזיה או מחשב? מחשב (אף פעם לא הבנתי את ההיגיון בשאלה הזו.. הריי במחשב יש גם טלוויזיה)
האם אתם נשארים מחוברים לאינטרנט יותר ממה שתכננתם מראש? באיזשהו שלב פשוט הבנתי שזה לא יעבוד לי לתכנן כמה זמן אהיה על המחשב, כי זה תמיד ייצא יותר.. אז.. לא. אני פשוט לא מתכננת מראש P:
פאדיחה אחרונה אני לא בטוחה אם זה חינוכי ופרקטי לכתוב על זה פה XD
מה אתה מעדיף בריכה או ים ולמה? ים. ואני לא רואה סיבה לנמק את זה. כלומר, מי שייבחר בבריכה ייצטרך לצאת להגנתו, אבל ים זו התשובה הלגיטימית!
בייגלה במבה? במבה כאילו דע
מכירים את בובספוג? היה איתי בגן :)

אוקיי, חברים היסטרים וחמודים שלי (כי זה תמיד חמוד שדואגים לך..),הפוסט האחרון היה באופן תיאורטי לחלוטין!

לכן הוספתי בסוף: "(אל תחפשו הסברים)". 

שאלתי את זה מסיבות דביליות, כי אני עסוקה מידי בפילוסופיות חיים חסרות פואנטה, ו.. טוב.. לשבת בחופש הגדול יום שלם בבית ללא ספק תרם לעסק.

בכל אופן, אפשר להרגיע את הרוחות, אני עדיין עם החברה המקסימה שלי, ולמעשה היא ממש עוד כמה שניות מגיעה לישון כאן, אז כדאי שאלך לי להתבשם לכבוד אורחת הכבוד :)

סלמאט חברים 3>

אם אומר לכם שהתאהבתי בגבר בן 38, מה תגידו?

(ולא, אל תחפשו הסברים)

אני לא רוצה בכלל להתחיל לחפש את המילים, אני לא חושבת שהן קיימות.

לא בעוצמה כזו.

אי אפשר להמחיש בשום צורה שהיא את מה שעובר עליי עכשיו.

אני חושבת שחוויתי היום את השעה הכי מדהימה שעברתי בחיי, ואני מתכוונת לזה.

אני לא מצליחה שלא לפחד מכל העוצמות האלה. 

מה זה עושה לי?

הלב שלי דופק בקצב מטורף ואני עוד שנייה בוכה.

איך זה בכלל הגיוני כל זה?

תמיד אמרתי שכשלאנשים לא טוב בחיים, הם בוחרים פשוט לסיים את החיים. לברוח לעולם אחר. הם לא יודעים לאן הם הולכים, אבל כבר לא איכפת להם, כי כל דבר יהיה יותר טוב מהעולם שבו הם חיים עכשיו.

אבל אני בחרתי בדרך אחרת.

היא לא כל-כך שונה..פשוט התאבדתי ונשארתי בשליטה.

ברחתי לעולם אחר- לעולם שלי. לעולם שבו אני האלוהים של עצמי.

יש לו טרטוריה מוגדרת, וגבולות ברורים.

לא יוצאים מחוץ לארבעת הקירות שהצבתי לעצמי, ומכניסים לעולם שלי רק מי שאני בוחרת.

מפתן הדלת מקביל למנהרת הזמן של האישה, וחלל החדר הוא החיים.

בעולם שלי אני בוראת רק מה שנוח לי לחיות,לראות או להרגיש. 

אני מתנתקת מכלל הייקום שאחרים נוטים לכנות אותו "העולם האמיתי", ושוכחת מכל הנורמות החברתיות שסיגלו לנו מאז שיצאנו מבטן האימה ל"עולם האמיתי".

אני מניחה שיש שיחשבו שאני משוגעת, אבל זה מה שנוח לי לחשוב רק כשאני צריכה להתחבר לעולם שלהם.

כשאני בתיבה המרופדת שלי, שום הסבר או הגדרה לא ימיתו אותי, ושום שם של מחלה לא יצליח לצבוע את ארבעת הקירות שלי בשחור כהה.

כשמגיע הבוקר, והתריסים נפתחים, אני משקיפה אל גן העדן שלכם.

לכם ציוץ הציפורים וקרני השמש המלטפות- נעימות מרגיעות.

אני מתעוורת מבהירות העולם ונחרשת מכל מה שלא מתנגן בתווים המפוענחים שהולמים את האקוסטיקה של ארבעת הקירות שלי.

אמא אומרת, שאם אשתול כמה חבצלות באדמת הקבורה, אמצא לעצמי פינות מפלט יתומות קיריים, וכך אולי לפחות אראה שפוייה בעיניי המתבונן.

אבל אני בכלל שואלת את עצמי,

מי רוצה לחיות באיתני הלא נודע?

בעולם שבו לא תדע אם מחר תזרח השמש והאם האהבה תישאר בחיקך.

ואז אני נזכרת

שמי שלא משחק על פי חוקי המשחק שקבעה חברת הייצור של עולמו,

סופו

למות.

הפוסט האחרון היה הדרך המעוותת שלי להיפרד משירי שהתפתחה לה בחודשיים האלה.

רציתי להוציא בפוסט אחד את כל מה שאף פעם לא היה אופייני לי ומשומה עכשיו אני מרגישה בנוח לעשות, ולהיפתר מזה אחת ולתמיד.

כי.. היה לי טוב בתוך זה, אבל מספיק.

הגיע הזמן להתאזן בחזרה.

אני לא רוצה לחזור להיות מה שהייתי, ממש לא. לא היה לי טוב שם.

אבל כמו שאמרתי לפני כמה פוסטים.. אני הולכת קיצונית על הפיצוץ הזה, כדי שאח"כ אוכל להתאזן בחזרה.

אני מצטערת לכל אלו שאיכזבתי בתקופה הזו, תודה לכם שהערתם את תשומת ליבי ושנשארתם בכל זאת. 

תודה שהיה לכם מספיק איכפת ממני בשביל שתגידו לי שמשהו השתנה אצלי. תודה שלמרות הכל הייתם מוכנים להיות האוזן הקשבת שלי.

אני מקווה שאני אצליח עכשיו.

מקווה מעומקי ליבי.

ואם יהיו לי מעידות, אשמח שתמשיכו להעיר לי.

אוהבת המון 3>

היום זה שנה מאז שהאקס המיתולוגי ואני נפרדנו.

כייאה לי- שנוטה לעשות סיכומי תקופות גם כשאין באמת מה לסכם- ישבתי לי היום ונזכרתי בכל האהבות החולפות או הרציניות שחיוויתי השנה.

כן, זו ללא ספק הייתה שנת הדייטים שלי. והאמת, אני דיי מתביישת להגיד את זה. 

תמיד רציתי להיות בקשר בוגר ורציני שיחזיק איזה שנה ככה, אבל כנראה שעוד לא מצאתי את המתאימ/ה.

אבל בכל מקרה! חשבתי לי.. אם כבר עברתי שנה כזו, למה לא ללמוד ממנה משהו לפחות?

דיי מצחיק לחשוב כמה שונים כל האקסים שלי אחד מהשני. 

כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, אבל הם חיים בגלקסיה אחרת לחלוטין.

אז.. הנה לקט מצומצם של האקסים:

האביר על הסוס הלבן- האקס המיתולוגי כמובן

הוא גבוה ובלונדיני, ולאחרים הוא נראה כמו חנון מחשבים טיפוסי, אבל כשמכירים אותו מקרוב, הוא יושב נפלא על תפקיד האביר על הסוס הלבן.

הוא מהאלה שייתפסו אותך בתקופה קשה, יספרו לך כמה עובדות מרתקות על העולם, ייקנו לך זר פרחים ובדיוק את השוקולד שאת אוהבת, ייגרמו לך להרגיש הכי מיוחדת בעולם, ירעיפו באהבה וחיבוקים, אבל.. כן.. מה לעשות... אחריי חודש, הוא יעזוב אותך ויילך להציל איזו נסיכה אחרת.

השחקנית-אהובתי (הנקבה) הראשונה

החיסרון היחיד בלאהוב בנות, זה שבניגוד לבנים- את אף פעם לא באמת תביני אותן..

כן, השחקניות האלה תמיד יהיו יפות, מיוחדות, חכמות, מעניינות, מחמיאות ומפלרטטות, אבל  בעיקר- לא החלטיות..

יום אחד תמצאו את עצמכם מתנשקים לאור שקיעה בדיוק כשהציפורים עפות מעליכם והרוח מבדרת בשיערכם, ויום אחר-כך היא תמציא לך סיבה מופרכת ללמה היא כועסת עלייך ותדאג לביים איזו סצנה דרמטית שתשאיר אותך בוכה ימים ולילות במיטה.

אז כן, מעצבנות מעצבנות- אבל כנראה שזה תמיד עובד להן.

הייתי תקועה על הגברת יותר משנה.

הזה שיודע שבנות אוהבות לקחת את הדברים לאט, אבל הוא הולך עם זה מממממש רחוק..

כן, זהו סיפור דיי עצוב על בחור מקסים, מצחיק, חתיך ורגיש שיצאתי איתו 10 דייטים (כן, כן.. 10 דייטים!) עד שהוא ניסה לעשות את הצעד הראשון.

זה אומנם מדהים שיש עוד בנים בעולם הזה שלא חושבים רק על מין כל היום, אבל אחריי הדייט החמישי התחלתי לשאול את עצמי אם אני עד כדי כך מכוערת אם הבחור מוכן לבלות איתי שעות על גבי שעות רק בדיבורים בישיבה במרחק של מטר אחד מהשנייה ולא מנסה אפילו להחזיק לי את היד.

העיתונאי

זה האקס שגרר הכי הרבה תגובות מצד החברים שלי.

הוא כריזמתי, חכם, מעניין, כותב ומדבר יפה, מאוד מעריך אותך- ובמיוחד על הדברים הנכונים, אבל.. אין אחד בעיר שתגידי לו את השם שלו והוא לא יידע מי הוא. עד לכדי מצב שאת פוגשת אנשים רנדומאלים ברחוב שאין לך שמץ של מושג מי הם, והם שואלים אותך:" היי.. את לא זו שיוצאת עם אסף??" (שם בדוי)  או לחלופין, אתם יושבים בבית קפה בעיר, הכל רומנטי ונחמד, אבל לא עוברות יותר מחמש דקות מבלי שניגש אליו מישהו לדבר איתו על סוגייה פוליטית זו או אחרת שכיכבה בעיתון הבוקר.

אז אחריי כמה שיחות מרתקות על מצב החסה במדינה, ועל למה ליברמן עדיין נמצא בכותרות, נאלצנו להיפרד כידידים.

זה שבורח בשנייה שיש את הבעיה הכי קטנה

יש בנים שלא מעוניינים לבזבז דקה אחת מהחיים על רגעי דאון קלים במערכות יחסים.

הכל הולך איתם מושלם; כיף לכם יחד, צוחקים ימים ולילות, לא מפסיקים לדבר לרגע, אבל מה? מספיק שהוא יספר בדיחה ולא תצחקי- ואת יכולה להגיד שלום לבחור.

אם לומר את האמת, אם מתחשק לכם איזו מערכת יחסים קלילה לקיץ- זו יכולה להיות אחלה של אופציה. אבל מנסיון- כל רגע בקשר הוא חרדה. צריך ללכת על ביצים ולהיזהר על כל מילה, כי פשלה הכי קטנה- והבחור בורח במקום להתמודד.

וההפוך ממנו-הלסבית שעדיין בארון- זו שנשארת למרות כל הסיבוכים
מה רע בה?

היא יפה, מצחיקה, רגישה, מבינה, עוזרת ותומכת, נחמדה ואדיבה, אבל פשוט.. עדיין בארון.

אין ספק שהפגישות החשאיות, הנשיקות החפוזות בלי שאף אחד ייראה, הסמסים שרק שתינו נבין, והשיחות באמצע הלילה (שאף אחד לא יישמע) מוסיפים לא מעט אקשן וכיף לקשר, אבל אחריי כמה זמן הבעיות מתחילות להתעורר וזה מתחיל להעיק יותר מידי.

הייתרון הגדול בילדה, הוא שעל אף כל הקשיים שלנו וכל הסיבוכים, "האהבה מנצחת הכל" ואנחנו לומדות עם הזמן להתמודד עם העסק.

מה עובר עליי? אין לי שמץ של מושג..

אני לא זוכרת בכלל מה קרה היום.. זה קצת מוזר והרבה מפחיד

ופתאום צנחה עליי באסה מטורפת

ושוב חזרה התחושה שלעולם לא אצא מזה (אחריי שבוע שהייתי בו מאוד אופטימית ובטוחה ביכולות שלי)

אני מניחה שפשוט נמאס לי מלא להבין כלום..