אני לא באמת יודעת מה עובר עליי בימים האחרונים, אבל עושה רושם שזה לא משהו טוב במיוחד..

הייתי רוצה ליום אחד לקרוא מחשבות של אנשים, ולדעת ב-ד-י-ו-ק מה הם חושבים עליי, ורק ככה, אולי, אצליח להיות קצת יותר שקטה..

.............................................................................

הבטחתי לעצמי בתחילת החופש (ואם זכור לי נכון, כתבתי על זה משהו פה בבלוג), שאני רוצה לשנות בעצמי דברים בחופש, ובין הייתר, אחד הדברים שהחלטתי- זה להרגיש בנוח להפגין חולשה ולבקש עזרה מאחרים.

אז.. חבר'ס, אני צריכה עזרה.

יש לי בעיה והיא שאני הכי בן-אדם של מערכות יחסים ארוכות ורציניות, אבל בשנייה שאני מרגישה שהמצב התייצב והכל ניהיה בטוח וחביב, אני כאילו מחפשת איפה "לעקוץ". 

ולא, אני לא עושה את זה באופן מודע- וזה החלק הכי מעצבן.

אם זה היה מודע, בטח הייתי יכולה למנוע את זה.. אבל אני פשוט עושה את זה קודם, ורק אז קולטת שבעצם לא הייתה לי סיבה לעשות את זה, ובדיעבד מבינה שפשוט העניינים נהיו בטוחים מידי וזה התחיל להפחיד אותי.

ולמה זה מפחיד אותי?

הייתה לי שיחה עם הפסיכולוגית שלי לפני כמה זמן, ואמרתי לה שיותר טוב לי כשרע לי.

כשטוב לי, אני מתבלבלת מהר. אני יודעת שזה נשמע מתיימר ומוגזם, אבל אני לא מכירה את התחושה הזו. וכשהיא מגיעה- אני נבהלת.

אני מניחה שזה כמו ששאומרים שאנשים נרתעים ומפחדים ממה שהם לא מכירים..

ומעבר לזה, ממקום טוב- אפשר רק ליפול.

כשאני בשפל, אני מרגישה שאני בטוחה ומוגנת.

כי שינויים- זה אחד הדברים שהכי מפחיד אותי. וכשאני בתהום, אני שולטת בשינויים שיהיו לי. כלומר- אני יכולה לשפר את מצבי, אבל שום גורם לא צפוי לא יוכל לדרדר אותי או להעלות אותי.

אוף.

בכל מקרה..

אני גרועה בלא לחפש סיבות למה משהו לא בסדר. 

כל-כך גרועה בזה, שרק אחריי ריב של שעתיים שמתי לב שזה מה שעשיתי.

לפעמים פשוט בא לי לדפוק את הראש בקיר

(אהה, ואגב, שני חלקי הפוסט לא קשורים אחד לשני במיל'.)