אני רוצה פשוט לשבת כל חיי ולשמוע את הצחוק המתגלגל שלה.

אני לא צריכה יותר כלום.

אולי מידי פעם קצת אוכל ומים, אבל זהו!

היא הייתה פה אתמול.

ועם כמה שאני הייתי בלחץ לפני, היא הייתה בלחץ בזמן.

ואני חושבת שהצלחנו קצת לפתור דברים, ואין תחושה יותר בטוחה מהידיעה שאפשר לפתור ביחד דברים ולהתגבר על מחשולים.

מכל פגישה איתה, יש לי רגע אחד שהכי נחרט לי בזיכרון.

רגע כזה שאחריי שהיא הולכת אני משחזרת שוב ושוב ולאט לאט נמרח לי מין חיוך דבילי שכזה: =]

בכל מקרה, הרגע שנשאר לי הפעם היה כשעמדנו במטבח, מעל סיר הפסטה המבעבע ושנייה אחריי שכיבינו את האש שמתחת לרוטב שהכנו.

היא הייתה עם הסינר הדבילי שהלבשתי לה לפני זה, ואני נאבקתי עם חתיכת פסטה מסכנה שהוצאה מהסיר לצורך בדיקה אם היא כבר מוכנה P:

תפסנו אחת את השנייה חזק במותניים ופשוט הסתכלנו מחוייכות אחת על השנייה.

הייתי מוכנה להישאר ככה לעד.

משכתי אותה אליי ומחצתי אותה בחיבוק הכי חזק שרק יכולתי. 

כשהיא התחילה לעשות קולות של נחנקת, נכנעתי לה והרפתי את השרירים P:

נשארנו ככה בחיבוק רפוי כמה דקות.

כמו שתי פיסות בד רכות ששזורות זו על זו.

ליטפתי לה בעדינות את הגב והיא בתמורה אמרה שהיא אוהבת אותי.

אז היא אמרה בקול מוטרד שאני נושפת לה בכבדות אל תוך האוזן, אז העפתי לה כאפה על זה שהיא הרסה את הרגע XD

צחקנו לנו בעילגות והתפנינו לשפוך את המים של הפסטה.

כששמתי את השמן זית על הפסטה, היא זרקה עוד הערה מעצבנת (כן.. כזו היא.. אוהבת להתגרות P: ) אז אמרתי לה שבא לי לשפוך עלייה את כל השמן זית הזה.

שתקנו לשנייה,

שתינו קלטנו שזה היה נשמע אירוטי בטירוף

ונשפכנו מצחוק.

תפסתי אותה חזק והחזקתי את הבקבוק שמן זית מעל הראש שלה. אמרתי בקול פדופילי:" אז.. את אוהבת את זה שמנוני?"

ו... פאף!

אבא שלי נכנס בדלת של הבית:

"שאאאאאאלום!"

זרקתי אותה רחוק ממני, שתינו פשוט נקרעעעעענו מצחוק והיינו כזה:" מה?? לא עשינו כלום!"

אבא שלי מסכן ומוטרד לא הבין מה קרה, ואמר כזה:" טוב אני לא אפריע.."

אחח..לא נרגענו לרגע..

שכן יירבו עוד ימים שכאלה!

שלכם,

צ'יריוס המאוהבת מעל הראש.