תקופה נוראית שאין כמוהה.

אז הצלחתי איכשהו לגרור שלושה חודשים עם התקפי חרדה וכאלה, אבל עכשיו- כשזה פסח ואין לי הסחות דעת כל הזמן, ואין שגרה, ואין משהו שייגרום לי להפסיק לחשוב על גודל העולם ולפחד ממנו ברמו לא הגיוניות, הכל מציף פי אלף.

שלשום היה לי את ההתקף חרדה הכי גדול שזכור לי לפחות שהיה לי בחיי. זה היה פשוט מפחיד. אני לא זוכרת מתי פחדתי כ"כ לצאת שוב מהבית..

בכל מקרה, למדתי מזה. למדתי שבתקופה האחרונה לא הערכתי מספיק דברים שהיו לי. ממש ממש לא הערכתי אותם מספיק.

אז..מעכשיו מעריכים כל נשימה. כל צעד. כל משב רוח, כל קרן שמש, כל מגע, כל חיוך, כל צליל שנפלט, ועל אחת כמה וכמה כשהוא מופק ממני.

טוב, אז החלטתי בין הייתר שאני לא יכולה לשאוף לסדר פנימי כשאין לי סדר חיצוני ועל כן פצחתי במסע סידורי חדר מרשים ביותר!

האדמה לא באמת בולעת דיסקים, הם פשוט הלכו לאיבוד בין ערימות הבגדים הזרוקים...
לא באמת קיים בעולם הזה משהו יותר מצחיק מהיומנים שלי שכתבתי בכיתה ד' :)
האלרגיות שלי לא מופיעות סתם ככה, זה פשוט שהחדר שלי מכיל אבק בכמויות מסחריות
כשלא הכל זרוק בערימות, יש מלאאא מקום בחדר שלי!

טוב.. ועכשיו ברצינות P:

סידרתי את המערכת שלי בחדר אז עכשיו יש לי מוסיקה אול דיי לונג (שזה גם היה מתוך מחשבה של מה שיוציא אותי מהחרדות והכל.. ברור שמוסיקה..)

אני רוצה לתלות כל מיני תמונות יפות שצלימתי ולסדר הכל יפה כדי שיהיה לי נעים לחיות עם עצמי (בכל המובנים)

מוטיבציה זו המילה.

בהצלחה לי ולכולנו 3>