תמיד הייתי מהמתבאסים בדיליי.. חח אולי זה טוב? אני לא באמת יודעת..

בכל אופן, מוזר לחשוב על זה שזה נגמר. ש..

אולי בעצם הסיבה שזה מוזר זה כי זה בכלס לא באמת נגמר?

ולהיות שם באותה סיטואציה רק שהכוונה שונה.. ? מבלבל...

חח וכן, זה מצחיק כי.. טוב.. אה בטח תקרא את זה.. אז.. אמ.. היי? :)

הרשה להתעלם מקיומך רק לכמה רגעים, נוכל לדבר על זה מאוחר יותר..

אני חושבת שמה שמפחיד אותי זה שהעתיד הקרוב יכול להיראות או הכי שחור שיש, או הכי זהב ונוצץ. זה מהסיבה הפשוטה שאני לא יודעת אם תבוא עליי תחושת ההקלה או שתיפול עליי באסה גדולה ואכנס לאבל על כך שלא אחווה שוב את אותם רגעים.

טוב, כזה קיצוני זה בטח לא יהיה.. אני סתם פוחדת עכשיו על כל צעד שלי כי אני בתקופה מתפרקת לחלוטין...

אז.. מה יהיה איתי? איך אשרוד הופעה? בגרויות? לחץ?

כל זה בפרקים הבאים של "ריתמוס חיי" (אני חייבת למצוא שם פחות פלצני לבלוג!)