אני חושבת שזו בין הפעמים היחידות שנכנסתי לכתוב פוסט בלי שבאמת היה לי על מה.. סתם כי התחשק לי לפרוק משהו (ואין לי מושג מה יש לי לפרוק, אבל משומה משהו מעיק עליי כרגע...)

התחלתי בזמן האחרון לקרוא המון קטעים ישנים שלי. גם קטעים ספרותיים, גם מהבלוג הזה, גם מהבלוג הפרטי (אפשר בעצם לקרוא לזה יומן.. אין ממש הבדל.. רק אני קוראת שם..) ולפעמים זה גורם לי להעריך את עצמי יותר ולפעמים זה גורם לי לרצות לדפוק את הראש בקיר P:

חח באמת יוצא לי לתהות לא פעם ולא פעמיים איך לעזאזל סבלו אותי כל החברים שלי בתקופה שהייתי יצורה ממש. כשאני קוראת את זה היום, בדיעבד, וזה נראלי כאילו אני קוראת בבלוג של מישהי אחרת לגמריי, חולף לי בראש:" וואו , איזה ילדה פוסטמה >< " ואז אני נזכרת שזו אני ,אז.. שיט...P=

אז אולי אצרף לכאן פה ושם כמה שירים שמצאתי, אני צריכה קודם לעשות סלקציה לחלקם ואז.. ;)

................................................................................................................................

אני חושבת שנזכרתי עכשיו..

הייתי במצב רוח ממש מדהים כל חופשת פורים ובמעט  מאוד שאחרייה. היה לי כל-כך מדהים שהרגשתי ממש כאילו נולדתי מחדש.

לא לידה במובן של נעשיתי שונה (כי אני לא חושבת שהרבה השתנה בי מאז). לידה במובן של..פתחתי דף חדש. לגמריי. והייתי רגועה ומאושרת (היום כבר לא זוכרת איך)

ואיכשהו, מאז שהיה את הפיגוע בתחנה מרכזית, הכל התהפך...

אני חושבת שפשוט הכנסתי את עצמי ללהלה לנד ואז היה את הפיגוע,שהייתי בטוחה שאיבדתי את אחד החברים הקרובים שלי, ונכנסתי להיסטריה לא נורמאלית, וכאילו בבת אחת הכל קרס לי..

זה כאילו בפורים סגרתי לגורל את הדלת ואמרתי לו:" לך לעזאזל, אני מחליטה על החיים של עצמי" . אבל הוא הזכיר לי שזה שאני לא מתייחסת אליו, לא אומר שהוא לא קיים.

אז לא, זה ממש לא כאילו ש*הכל* קרס. עובדה שבימים שאחריי זה המשכתי לתפקד בבית ספר (לעומת התקופה האחרונה). אבל פשוט.. תפקוד בפחות ביטחון ממקודם. אבל אל דאגה, אני אחזיר את הביטחון. אם הצלחתי פעם אחת, אין סיבה שלא אצליח שנית. ואז מה אם זה לקח לי שלושה חודשים בפעם האחרונה? ואז מה אם זה היה רק לשבוע? זה היה שווה את זה.

................................................................................................................................

והפחד שלי מדברים שנגמרים זה אחד הפחדים היותר פתאטים שלי...