אולי פשוט אין לי יותר כוח?
אולי פשוט אני לא מסוגלת יותר לגרור את עצמי כללל בוקר מהמיטה. כל בוקר לעבור מסע שכנועים של:" שירי, את חזקה, הכל בסדר, אתמול אמנם היה רע אבל היום הזה הולך להיות נפלא. את חזקה שירי! תנשמי עמוק והכל יהיה בסדר"
אולי פשוט נמאס לי לסחוב את עצמי כל פעם מחדש ויום אחריי יום לקבל כאפה מחדש.
כל יום מחדש לקום בעזרת הכוחות שאין לי ושהחיים שוב יעיפו אותי על הרצפה.
וכל פעם מחדש זה יותר כואב מהפעם הקודמת, כי נשארו עדיין המכות הכחולות מאתמול.
ואייייייין לי כוח!
פעם ראשונה בחיים שלי שאני מוכנה להודות בפני עצמי שנכנעתי.
שפשוט אין לי את מה שצריך כדי להתמודד עכשיו.
וכן, תקראי לי בכיינית, תחשבי שאני צומי ושאני תקועה ברחמים עצמיים. נמאס לי לספק את כולם ונמאס לי שגם כשחרא לי אני עדיין תקועה במחשבות על איך לא לבאס עם זה אחרים בזמן שכל מה שאני רוצה זה שיהיה שם מישהו שיחבק אותי ויבטיח לי שהכל יהיה בסדר. מישהו שחוזה עתיד ויוכל להבטיח לי שיום יבוא ואני אקום על הרגליים ולא אפול יותר.
ובכמה מזל התברכתי שיש לי אנשים שאני אוהבת ושעושים לי טוב. כמה מזל, זה לא ייאמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
