טוב, אז כמובן שאכתוב על הפעם הראשונה שלי ש...נו טוב, שעשיתי את זה.
כל כך אהבתי אותו. לא היה לי ספק שאני הומו כשהייתי רואה אותו, את ט"ש. ירוק עיניים, שיער שטני, לבן וכל כך חמווווד! היינו נוגעים אחד בשני לא מעט, ואני חשבתי, שם בגיל 14, שאולי כולנו כאלה, כולנו אוהבים בנים, שאולי מה שעובר עלי זה בסדר. אולי המחשבות שלי זה בסדר. והרי כל זה עדיף על מחשבות על נשים, רחמנא ליצלן....הרי ההלכה מגנה את זה כל כך, לא?
היינו חברים מאוד טובים, והיה לי כיף לראות אותו. היו לפעמים תקופות בהן הייתי בקראש יותר חזק על בנים אחרים, כמו ט"ד וא"ט, אבל רוב הזמן זה היה ט"ש שתפס את המקום אצלי בלב.
ואז, הרב העביר את י"ש, שהיה ילד די מציק, לשבת ליד ט"ש. וט"ש, ילד מקסים וחברותי, הצליח להתחבר אליו.
זה כל כך הרגיז אותי, כמה שהם התחברו. והם גם נגעו אחד בשני הרבה.....יותר מדי. מבלים יחד בהפסקות. ואני, כל כך קינאתי. אצלם זה כנראה היה חסר חשיבות לגמרי. אבל אצלי? ט"ש היה בן זוגי מבחינתי!!!
יום אחד בתפילה, י"ש הזמין את ט"ש לשבת לידו. לי"ש היה מקום קבוע, כמו לכל ה"מאגניבים". גם לי היה, אבל ליד המקום שלי לא היה מקום פנוי. מבחינתי, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. כל כך קינאתי. כל כך.
יום למחרת, ט"ש בה להתיישב ליד המקום של י"ש. אני הגעתי, וישבתי במקום הקבוע של י"ש. י"ש הגיע ושם לב לזה, כמובן.
"מה אתה עושה? זה המקום שלי!"
"ממש לא, תמצא לך מקום אחר"
"מה??"
"לך מפה!!"
אני זכיתי במקום ליד ט"ש, וי"ש כעס עלי מאוד. מאז די הקנטנו וקינטרנו אחד את השני. אבל זמן הט"ש שלי גדל.
באחד משיעורי ההלכה של סוף שנה, לימד אותנו הרב שמקום התפילה בבית הכנסת הינו קבוע, ומי שלוקח מקום של מישהו אחר בבית כנסת- נותן את המקום שלו למישהו האחר הזה בגן עדן!
כיוון שדי חששתי למקומי בגן עדן באותה התקופה. ניגשתי לי"ש המסוכסך איתי, וביקשתי סליחה. הוא לא התרצה. עזבתי את הנושא.
ביום למחרת ביקשתי שוב. והוא לא הסכים לסלוח. בסוף היום ביקשתי שוב, והוא לא הסכים לסלוח, שוב.
זה ייסר אותי מאוד, כל העניין. נוצרה אצלי אובססיה. הייתי מבקש ממנו סליחה, שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ללא הועיל. הייתי כותב לו פתקים, מביא לו ממתקים, נותן לו תשובות במבחנים, בוחר בו לכל מיני דברים, מעדיף אותו תמיד, אבל הוא לא הסכים לדבר איתי.
איכשהו, באובססיה הזו, הוא נעשה מרכז עולמי. זה הרי הגן עדן שלי.
ניסיתי לא לחשוב על ט"ש כל התקופה הזו, משום שהפסיכולוג מתקן ההומואים שלי אמר לי שאני חייב להפסיק לחשוב עליו כדי להצליח בטיפול. ולא הצלחתי, עד שי"ש הגיע, וכנראה שחשבתי עליו במקום על ט"ש, וכך זה הצליח וירד לי מט"ש.
בתקופה הזו, הייתי רואה סרטי פורנו של סטרייטים, כדי להימשך לנשים. אבל הייתי נמשך הרבה יותר לגברים שהיו שם. וככה למדתי גם איך עושים סקס כמו שצריך, ולראשונה גיליתי שלאישה יש 3 חורים שם למטה, ושסקס אמיתי נעשה לא דרך התחת, אלא דרך פתח אחר. מרתק.
במרוצת החודשים, גן עדן נעשה חשוב פחות, ודווקא י"ש עצמו יותר.
התאהבתי בי"ש.
יום אחד, נכנסתי למזכירות, חלפתי על פני המזכירה העסוקה, נכנסתי לחדר המנהל (שלא היה שם), וכרזתי במיקרופון: "י"ש, אני מבקש ממך סליחה". וכל החטיבה שמעה.
לאחר שעה י"ש חזר לדבר איתי. והיה לי כיף. גם הוא אהב לגעת, מסתבר. בכיתה ט' נעשינו החברים הכי טובים. בשנה הזו כמעט ולא החסרתי ימים, כי רציתי לראות אותו, גם כשהייתי חולה. שקלתי אפילו לעבור כיתה לכיתה שלו, כי עירבבו אותנו בכיתה ט'. היינו מלא ביחד, והיינו משחקים משחקים בעלי אופי מיני (להוריד את המכנסיים אחד לשני, למשל), ותמיד כיוונתי לשם.
הייתי מטורף עליו. מכור אליו, ללא יכולת להתשחרר.
בחופש הגדול הזמנתי אותו לישון אצלי. הוא כמובן שמח על ההזמנה. ידעתי שיקרה משהו באותו הלילה.
בארוחת הערב סיפרנו בדיחות וריכלנו על חברים מהכיתה. שאלתי אותו "אתה שותה יין?"
"אממ כן, בשבתות" הוא כנראה רצה לצאת גבר. מצויין, חשבתי.
הוצאתי יין ומזגתי לשנינו כוסות. אצלו שמתי בכוונה יותר. "זהו? כזה קצת?" שאלתי.
"לא, ברור שלא, אתה יכול לשים עוד".
אני את שלי לא ממש שתיתי, אבל איתגרתי אותו, והוא היה חייב לשתות.
עלינו לחדר שלי, והתחלנו לשחק במחשב, ב-heroes 3. שיחקנו כמה משחקים. הוא ניצח, אני ניצחתי, לסירוגין.
בערך בשעה 2, אמרתי לו "וואי, אתה כזה גרוע, איך אני מצליח לנצח אותך כל כך הרבה?"
"מה?! היה תיקו!!"
"ממש לא"
"כן נכון!"
"לא נכון!"
והתחלנו ללכת מכות, בצחוק. הוא היה נמוך יותר, ומוצק פחות ממני, ואני די ניצחתי. היה די חם. אז הורדתי חולצה וכיפה, והוא אחרי. הורדתי ציצית, והוא אחרי. הורדתי מכנסיים, והוא אחרי.
בסיבוב המכות האחרון, קפצתי עליו, והשכבתי אותו על המיטה. הפנים שלו היו מול הפנים שלי, והחזקתי לו את הידיים.
"אתה נכנע?" שאלתי
"בחיים לא!" הוא אמר.
באותה השניה, קיבלתי החלטה שהושפעה רבות מהרמות העצומות והאדירות של הורמון המין הגברי, טסטוסטרון, אצלי בדם. היה זה ללא ספק אחד הרגעים המכוננים בחיי.
אזרתי אומץ, והכנסתי לו יד לתוך התחתונים. החזקתי לו בזין. הוא צחק ממש.
"עכשיו אתה נכנע?"
"כן! בסדר, בסדר"
"תגיד, וואלבי המלך"
"י"ש המלך!"
הסתכלנו אחד על השני, עיניים מול עיניים, פנים קרובות לפנים.
נישקתי אותו.
כמה אושר, כמה!!!
הורדתי לו את התחתונים, והורדתי גם את שלי.
למזלי, הוא היה ממש בעניין. לימדתי אותו מה זה 6-9, והתחלנו לעשות את זה. אלוהים נשכח ממני לחלוטין באותו רגע. אני לא חושב שזה היה נשלט בכלל.
הפורנו בהחלט עזר לי.
הוא באמת היה שיכור.
מהר מאוד שנינו גמרנו, אבל היה לנו עוד כוח להמשיך. למדתי איך לעשות את זה, מאחד המאמרים שקראתי באינטרנט.
אז נישקתי אותו, בעודי מכניס לו אצבעות לשם. ואז, הרמתי לו את הרגליים, וזיינתי אותו.
וזו היתה הפעם הראשונה שלי, אותה לא אשכח לנצח נצחים. כמה טוב היה. כמה זה משתיק מבחינתי כל דיבור ושיח על זה שסקס זה סתם.
סקס זה טוב. זה כל כך טוב.
הלכנו לישון. בבוקר הוא אמר שלא מצא חן בעיניו מה שעשינו, ולא דיברתי איתו על זה.
באוטובוס חזרה הביתה לנתניה (הוא גר שם), התחלנו לשחק בינינו. הכנסתי לו יד למכנסיים, והוא לשלי. אישה אחת הבחינה בנו, ונתנה בנו מבט חשוד ביותר. מעניין מה היא חשבה לעצמה. הם דתיים. הם ילדים. הם הומואים?
עשינו את זה עוד פעמיים, לא עד הסוף, ובסוכות נישקתי אותו והרגשתי את הדמעות שלו זולגות לי על הפנים.
"מה קרה?" שאלתי
והוא התפרץ בבכי ואמר שהוא לא רוצה את זה יותר. מן הסתם, הסכמתי.
לקח לי נצח, במונחי גיל 15, להתגבר עליו. אבל בסוף גם הוא חלף.
הוא לא דיבר איתי מספר שנים, במיוחד לא אחרי שיצאתי מהארון בישיבה.
לא ראיתי אותו כבר 4 וחצי שנים.
היתה לו חברה, כך שמעתי, וכיוון שגם הוא הלך בנתיב המשעמם של כל דתי לאומי, הוא בוודאי יתארס בקרוב.
אבל את אותו הלילה לא אשכח, גם אם הוא היה מעדיף לשכוח.
הייתי עושה אותו שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: