http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415יומנו של תייר בעולם מוזר. הגיגים, מחשבות, רעיונות.heCopyright 2026 arvandor. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=14283259<div align="right" dir="rtl">איזה שנים אלה היו! לא רק שעבר עלי הרבה, עבר על המקום הזה הרבה. על האינטרנט בכלל, על העולם. כבר לא כזה באופנה לכתוב בלוגים, אבל הכל קצר מדי, לאף אחד אין זמן לקרוא, אז טוויטר/ סיקרט לא בא בחשבון. והפייסבוק לא אנונימי. אז הנה, אני כותב כאן. הספקתי להתאהב ולהיות חמש שנים עם מלאך, והוא חזר לו לשמים מהם הוא בא. חיות כיס קופצות בדרך כלל כשיש אסונות, אז זה מה שעשיתי, קפצתי מהר מהר והרחק משם, כדי לא לשקוע בדכאון. אני משקם את גופי ושריריי כמו קנגורו אדום, מוכן לבעוט לתת אגרופים ולתת בראש. מעניין אם יש אנשים שקוראים כאן עדיין... השמיעו קול!</div>Sat, 14 Feb 2015 23:11:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=14283259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=14283259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=13686415<div align="right" dir="rtl">אהבה היתה לי, ושמה רפואה יפה ונאווה, נאמנה בשבועה טיפלה בי היטב, חבשה כל פצעיי, ממש מלאך היתה היא בעיניי. עיניים טובות ומאוד דואגות ידיים מיומנות בחבישת חבורות. לכל דבר ידעה מה טוב, ומה צריך לתת. בלעדיה קרוב לוודאי שכבר הייתי מת. רפואה היתה קצת מוזרה כשיצאנו לבלות היא תמיד העדיפה לישון בלילות רעש מועדונים לא היה חביב עליה ועשן של סיגריות היה מוציא אותה מכליה בטיול באמסטרדם לא נתנה לי ג'וינט לחשש ותמיד אמרה שהיא לא בטוחה, "אבל למה לשחק באש?" היא לא היתה צריכה אלכוהול כדי לתפוס ראש, ולעולם לא יותר מכוסית ביום, ובסופ"ש שתיים שלוש. כזאת היא היתה, מאוד קפדנית אבל אהבתי את אותה רפואה חייכנית היינו יוצאים לטיולים בטבע, לשאוף אוויר צח והיינו רצים, רוכבים, שוחים ואפילו משחקים שח אלה היו הבילויים איתה, פשוטים ויפים לוקחים המון זמן, אבל מאוד זולים. בכלל, היא גמלה אותי מכל הבשרי יוצא לי יותר זול עם כל האוכל הבריא. רפואה באוניברסיטה הרבה שנים למדה עשתה תואר דוקטור, ממש הצטיינה. חלק אמרו שהיא לא באמת כל כך חכמה ורק בגלל אביה, הפרופסור, התקמבנה. אבא שלה, עם שם ארכאי כזה, מ</div>Tue, 26 Feb 2013 07:44:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=13686415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=13686415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=13068139<div align="right" dir="rtl">רציתי לכתוב פה הרבה יותר מוקדם מזה, אבל לא יצא. באמת שרציתי. היתה לי כוונה טובה. ואז הגעתי לגיהנום, כי ידוע שהדרך לשם רצופה בכוונות טובות, ואצלי ברוך השם יש הרבה, אז כביש שלם נסלל לו לשם מהבית שלי. יש אנשים שהגיהנום קר להם, כי הגיהנום הוא הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לך, ובימים כתיקונם (ימי חורף ברוכים כמו אלה שאנו חווים עתה), יש הרבה שמתלוננים על הקור. בכל מקרה, אצלי הגיהנום חם מאוד. כי לי תמיד חם. למזלי היו עיצומים ברכבות באותו היום, ולא היה אפשר להגיע לתחנות פאתי גיהנום וגיהנום מרכז, אז חזרתי הביתה. אני מאוד מקווה שהבלוג הזה יסלח לי. בגדתי בו בשנה שעברה עם הפסיכולוגית שלי, אבל נפרדנו בריב גדול אחרי שכבר הפסקתי להרגיש לא נעים על 300 שקל פגישה שלא עושה לי כלום, אבל עם אישה באמת נחמדה, וכעת אני חוזר. מתחנן. על הברכיים. לא עוד מאהבות ופילגשים, בלוג יקר שלי, ממש כמו בשיר של אבי ביטר. אם כי אני חייב לציין שהחיים די טובים, אז אין לי כרגע רצון לטיפול פסיכולוגי עם ד"ר קואלה. המון בריאות רבותיי, אושר ועושר, שאו ברכה.</div>Tue, 21 Feb 2012 21:42:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=13068139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=13068139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12833068<div align="right" dir="rtl"> בתחילה, נולדתי. ואז רציתי. רציתי הכל. רציתי לשלוט בהכל. חשבתי שאני הכל. ככל שלמדתי יותר, רציתי יותר. כל דבר חדש שראיתי, רציתי. אבל אז נחתה עלי ההבנה הנוראה, ואימה גדולה תקפה אותי. אני לא יכול לקבל כל מה שאני רוצה. יותר מזה, אני חסר אונים. לחלוטין. איבדתי דברים, ולא משנה כמה רציתי אותם בחזרה- הם פשוט לא שבו. זה היה מאוד עצוב. עצוב ומפחיד כאחד. לעיתים בכיתי, ולעיתים זה עזר, אבל לרוב למדתי שכבר עדיף לשתוק. גדלתי, ונעשיתי אחוז באשליה, שאוכל להשיג הכל אם רק ארצה. ניסיתי וניסיתי, טיפסתי וטיפסתי, השגתי עוד כוח יותר כוח, והיה נדמה לי ברגעים מסויימים כי הצלחתי. אבל נתבדיתי עד מהרה. אינני יכול, וחסר אונים נותרתי. אם לא אל מול דבר אחד, אל מול משנהו. אם לא אל מול מחלה, אל מול מלחמה. אם לא אל מול אסון טבע, אל מול המוות. וכל הזמן הזה פחדתי, ולא מצאתי מזור. לראשונה, כשגדלתי עוד, חשבתי כי נמצא הפתרון- להתכחש לרצון. אינני רוצה דבר, כי הדבר אינו דבר; הוא כלום. הוא לא יביא את השקט לרצון, אלא רק יגדיל אותו. הגיגים לוגיים מסובכים ומהלכים פילוסופיים מפותלים הביאו אותי</div>Thu, 27 Oct 2011 02:56:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12833068http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=12833068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12618979<div align="right" dir="rtl">אני מרגיש ממש ממש רע. אני מרגיש כל כך רע, שכואב לי הראש. אין כל כך הצדקה שארגיש עד כדי כך רע, אבל זה מה שקורה. ואין מי שיקשיב, ואין מי שיכיל. גם מי שאני סומך עליו שיעה זאת לא עושה את זה. וזה עצוב. שוב חוסר הודאות המחרפנת הזו, תאריכים וחודשים עתידיים שאין לי מושג איפה אהיה בהם. באופן כללי העתיד מכיל אי ודאויות מעצם הגדרתו, אבל הכוונה היא לתכנון העתידי שכולנו יכולים לעשות לגביו. אני לא יכול לעשות אותו- כי המון נמצא על כף המאזניים. יצרתי שקט יחסי. עולם קטן פרטי שלי, מסודר פחות או יותר, מאזן כספי לא בריא אבל יציב. עכשיו, גם זה לא בטוח. גם זה בסכנה. מה אני אמור לעשות עם זה? איפה אני אגור? מה אני אעשה? היה לי שקט, וקיבלתי על זה עונש. זו לא פולניות, זו לא סצינה מעלובי החיים, אני לא עושה אובר דרמות ואני לא מקצין. אלה העובדות וזה מה שקורה בחיים שלי. דברים פשוט לא מסתדרים. כעובדה. פשוט להתפשט, להכנס לאמבטיה מלאה בריק ובחושך, ולהיעלם.</div>Wed, 13 Jul 2011 19:37:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12618979http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=12618979http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12598686<div align="right" dir="rtl">כמיטב המסורת, השאלון השבועי. אני חייב לומר שאחרי שעניתי עליו, אני לא מוצא שום קשר בינו לבין השאלה הראשית של השאלון... האם את מגדירה את עצמך כבנאדם חברותי? בהחלט, אם כי קשה לנחתום להעיד על עיסתו.עם כמה מהחברים שלך את בקשר יום-יומי קבוע?עם כל אלה שראויים לכך (סנובי משהו...)בעינייך, חברות היא דבר טוב או רע? מתי חברות מגיעה למצב של תלות?חברות היא דבר טוב. תלות איננה חברות; כשמפסיקה ההדדיות, נגמרת החברות.האם התלות בחבר מסויים, היא דבר רע כשלעצמו? או שאולי דבר טוב?כאמור, תלות מבטלת חברות.קרה לך פעם שפחדת להתחבר לאדם מסויים מהחשש לתלות בו? לא.האם תלות באדם מסויים היא בעצם לאבד את העצמאות ואת ה"אני" הפנימי שלי?לא.זו יכולה להיות סתם טפילות וניצול, ובכל מקרה מרוויח התלוי משהו מהתלות הזו. אם מישהו הנמצא בתלות כזו חסר עצמאות ואני פנימי, סביר להניח שהוא איבד אותם עוד מקודם.אם היה קורה לך מצב של חברות שהיא תלות, איך את היית נוהגת? האם את חושבת שהיית מסוגלת להמשיך בקשר התלותי הזה, ובכך לאבד את ה"אני" העצמי שלך, או שמא היית חותכת את הקשר, עם כל הקושי שבדבר?אם יש תלות, איך אפשר לנתק את הקשר?אול</div>Sun, 03 Jul 2011 22:21:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12598686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=12598686http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12592510<div align="right" dir="rtl">טוב, זה בהחלט לא מה שתכננתי לכתוב כאן אחרי הרבה זמן שלא כתבתי, והאמת שחשבתי שיוני גם יעבור לו יתום מפוסטים, אבל אני מרגיש די רע כרגע, ונבואה של חבר, שיגיע זמן בו כל החברים שלי לא יוכלו לדבר איתי, אז הנה, מזל שיש לי בלוג. לילה לבן כתושב תל אביב, וכמו תושב תל אביב הדואג לבריאותו אני נותרתי בביתי, מוותר על הרחובות העמוסים לטובת הישראלים מחפשי פעילויות החינם. תל אביב תחכה לי למחר. חוץ מזה, זמן בחינות. כן, בחינות. קיבלתי 82. אני יודע שזה לא נשמע נורא כל כך, אבל זו אחת מהבחינות האחרונות שלי לתואר הזה, ואני רוצה להעלות ממוצע. ומסתבר שהממוצע הממוצע אצלנו לא כזה נמוך. לעזאזל. זה מעצבן. אבל ממש. הכל חייב ללכת עקום. כבר שני חוקרים לא רצו לקבל אותי למעבדה שלהם. אמרו שמלא. מילא. אני מחכה לתשובה מהשלישי, ויש עוד ועדת קבלה למחלקה. יש גם את המעונות שיורד הסיכוי שלי לקבלם ככל שעובר הזמן. אוף. ויש עוד מבחן בקרוב, ואני חייב להצליח בו. חייייייב!!!!! ואני חייב לחזור לכושר כבר, אני מתנפח כמו בלון. ואני חייב להתחיל לכתוב את העבודה. ולעשות כביסה. ולנקות מחר. והטלויזיה החשיכ</div>Thu, 30 Jun 2011 23:11:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12592510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=12592510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12360321<div align="right" dir="rtl">אני עייף. כשאני עייף לאחר שלא עשיתי כלום, כלומר בלי סיבה, זה אומר 4 דברים: 1. אני לא עושה הרבה כרגע. 2. אני לא אוכל טוב. 3. אני לא עושה ספורט. 4. אני באמת צריך לנקות את הראש. התחושה די מגעילה, של כלום כזה, ריקנות, שגרה שכובשת ותופסת נפח נכבד מדי מהחיים שלי. עדי התביעה היחידים הם הספרים הרבים שסובבים-סובבים אותי, מפנים כלפיי אצבע (או שמא סימנייה?) מאשימה כאומרים: "מתי כבר תקרא אותנו?" והרי תמיד יש סיבה לדחות קריאה בספר. יותר מזה, תמיד יש סיבה טובה לדחות קריאה בספר. או כתיבה, לצורך העניין. אבל קריאה היא אחת מחוויות החיים החיוביות ביותר שקיימות. גם טיולים. אני חייב לעצמי צימר בצפון. ויום ספא, וטיול בירושלים. והכל רק בשביל בלונדי שלי- עוד לא הגענו לטיולים שאני חייב לעצמי. יש 2 טיולים שאני חייב לעצמי, שניהם בעקבות ספרים שכתב ז'ול ורן- "שלושה שבועות בכדור פורח" ו"מסביב לעולם ב-80 יום". הכותרים כבר אומרים הכל, חוץ מהיעד של הראשון, שהוא למי שלא יודע/ת, אפריקה. ואני גם חייב לעצמי טיולים לכל המקומות הכתובים במגזין טראוולר שאני מקבל מדי חודשיים. וגם אלה מהספר "</div>Mon, 07 Mar 2011 23:38:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12360321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=12360321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12356874<div align="right" dir="rtl">תראה, כשקשה לך- קשה לי. וכשקשה לך, אני אעשה את הכל קל. ורך. מפצים גדולים, חזקים פי אינסוף מההוא שיצר את היקום הזה, יתפוצצו שוב ושוב, עד שלא יהיה מושג של "קשה" יותר. הכוח החזק ייחלש לו, כל המציאות התת אטומית תקרוס. אלקטרונים, קווארקים, פרוטונים, ניוטרונים, כולם יתאיינו להם. יגלו פתאום שהם מורכבים מדברים קטנים יותר, רכים, קלים. רק שלא יהיה לך קשה. וכשאתה לא בטוח, אקים לך חומת מגן. עשויה שילוב של פלטינה ויהלום, בלתי חדירה משום מקום. ואינסוף לוחמים, מומחים בכל כלי נשק שאי פעם יוצר ושאי פעם יחשבו עליו, יעמדו סביב סביב לחומה, יגנו עליה. ואני ביניהם. נעשה אותך בטוח. וכשאתה חושש, נפיג את החשש. מפלצות אימים, שדים, ורוחות, ממעמקי הגהינום ומתפתות השאול אסחב אותם בכוח למעלה, דרקולה ופרנקנשטיין והמכשפה מבלייר, יבואו להפחיד את המפחידים אותך. כשהסיוטים מסיימים לסייט אנשים והולכים לישון, גם להם יש סיוטים. את סיוטי הסיוטים האלה ניקח, ואת הפחד עצמו נעטר בהם, ונכה בשגעון את מה שאתה חושש ממנו. וכשאתה דואג, נסדר את הדברים. סנטה קלאוס על כל גמדיו, צבאות של פיות טובות והג</div>Sat, 05 Mar 2011 23:45:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12356874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=12356874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12346424<div align="right" dir="rtl">תיאור שמתאר מצבו של דבר, אשר ניתן להוסיף לפניו את המילה "כש"+שם גוף מתאים עונה על השאלות: באיזה מצב? מילים מאפיינות: עייפים, מבולבלים, רעבים, צמאים וכו'. דוגמה: "חזרנו מהטיולעייפים". תוספת "כש"+שם גוף מתאים במקרה זה תהיה: "חזרנו מהטיולכשאנועייפים" (מתוך ויקיפדיה העברית) המצב לא טוב. העולם די משתגע, בגדול. האנושות עומדת בפני אתגר- התבגרות. כמו נער מתבגר שמתחיל לעשות פוזות כשהוא נעשה גבוה יותר מההורים שלו ועם כוח בידיים, ומתארך לו הבולבול, ככה גם המין האנושי. גילינו המון, פיתחנו המון, גדלנו במספרים. נדמה שמה שחסר לנער הזה עכשיו זו בגרות רגשית, אינטלקטואלית. עד לא מזמן, היו שני עולמות. עולם מערבי, שם יש מים זורמים בבתים, שקט בלילה, והחיים איכותיים. מוצרים מוצרים סביב, וניתן לקנות אותם. אם אין מזומן, אפשר באשראי. ואפשר בתשלומים. עולם שני הוא העולם השלישי. שם קשה. אנשים חיים פחות, נהנים פחות, בריאים פחות, ולמען האמת שווים פחות. המצב הזה כמובן לא נובע מהבדלים גנטיים בין בני אדם; מהגרים לעולם המערבי ועניי העולם המערבי מוכיחים זאת בבירור. היתה תחרות, שהסתיימה,</div>Mon, 28 Feb 2011 00:22:00 +0200gift16@walla.co.il (arvandor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550415&blogcode=12346424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550415&blog=12346424