בין זינוק לזינוק

אנשים שמרגיזים אותי, ארורים יהיו.

אנשים שמעצבנים אותי, לא יחיו.

יתקפם חיידק אכזר, מחולל דבר

תשסף את גרונם סכין רוצח בשנתם בחדר

יפלו במלחמה עקובה מדם

וצבועים יאכלו את בשרם במותם

ימח שמם ויאבד זכרם!

יפחדו מצללים בחשיכה

עינם תהיה תמיד בוכה

ו....ו...

עבר רגע, עברה שניה,

ואינני רוצה עוד בזו הפניה.

אינני מסוגל, אינני יכול

שיתבטל מהר הכל.

כמו טורנדו מסתחרר,

כך ליבי מקלל וממאר,

אך כעבור זמן מה,

שוככת הסערה,

והטורנדו,

עובר.

כלום לא קרה

אחזור למציאות במהרה.

אני? נפגע?!

מה פתאום!!!

מה אני, ילדה קטנה?

אולם תמיד אשאר עם אותה השאלה:

מדוע פוגעים בי? מה עשיתי רע?

והטורנדו,

גם אם קשה,

והטורנדו,

גם אם אני לא רוצה,

עובר.