בריא להיות גאה בעצמך.
ואני לא מתכוון ב"גאווה" למשמעות הומו-לסבית דווקא; אלא לכל מרכיב זהות אחר- עדה, מוצא, גזע, מין, דת, צבע אהוב. גאווה במי שאתה, במה שעשית, היא דרגה מעל לקבלה עצמית ולהשלמה. הגאווה חשובה במיוחד לנוכח גילויי התנגדות לאותם מרכיבי זהות. לכן הקהילה ההומו לסבית מכנה את אירועי הקהילה "מצעד הגאווה"- להתגאות במי שאנחנו נוכח ועל אף האפליה וההומופוביה.
אבל קיים גם סוג אחר של גאווה. אותה גאווה איננה חיובית, כאשר היא איננה בפרופורציה הנכונה- כלומר, כאשר אנחנו מייחסים לעצמנו חשיבות רבה מדי, רבה מהחשיבות שמייחסים לנו הסובבים אותנו. לעיתים היא אף מנותקת ותלושה מהמציאות. גאווה כזו, שחצנות כזו, התנשאות כזו- היא שורש כל הרע בעולמנו. היהדות דיברה רבות בגנותה, והנצרות מחשיבה אותה לאחד משבעת החטאים. היפוכה, הענווה- ההתנהגות בצניעות- היא הרגש הנכון על פיו צריך האדם להתנהג- להרגיש עצמו כשווה בין שווים. כאשר שואלים אתכם מהם היתרונות שלכם- להגיד אותם, כפי שהם, בלי להוסיף ולשפץ, זו ענווה. מי שמכיר בכישוריו, הוא עניו.
המון מוטיבים מחיי היומיום שלנו, הנחשבים לנורמליים, מכילים גאווה רבה, שהיא זו הגורמת, כאמור, לרע בעולם.
גאווה לקשר כל דבר לפגיעה בכבוד העצמי. גאווה לכעוס ולנקום במי שקילל את אמא שלך ברחוב רק כי הוא קילל את אמא שלך. מעבר לזה, זה קטנוני.
גאווה זה משהו שראיתי בפרומו של תכנית הטלויזיה השנואה עלי ביותר, בו צעקה אחת מהמשתתפות "הם פגעו בכבוד שליייייי!". כאפה להביא לה. מי את?! מי את שמגיע לך כבוד רב מלאחרים?!
גאווה זה להתפרץ לדברים של מי שאומר את הדיעה ההפוכה לדעתך שלך, מתוך חוסר סבלנות וחוסר סובלנות, רק מפני שהיא הפוכה לשלך. כן כן, אתה יודע מה הוא הולך להגיד, אתה יודע שאתה צודק, ולכן זה לא משנה. חבל על הזמן שהוא בכלל מדבר, עדיף שאני אדבר במקומו.
גאווה זה לחשוב שאתה נעלה על אחרים. לא אתה דווקא, אלא הקבוצה אליה אתה משתייך. העם היהודי, למשל. המין הגברי, למשל.
גאווה לחשוב שרק לך מגיע משהו, כמו האדמה עליה אתה יושב, כשבעצם אתה ואויביך, שניכם מגיעים לאדמה בסוף, ולא להיפך.
גאווה לחשוב שרק מפני שמישהו מדבר שפה שונה משלך ובעל תרבות שאינך מבין או רואה כמוזרה ושונה, כנראה שהוא גם לא חכם כל כך.
גאווה לעקוף מישהו בתור, ולחשוב שהזמן שלך יותר חשוב משלו. הוא לא.
גאווה זה לזרוק משהו מטר מהפח, ולא בפח. שאני אזוז? מה פתאום! שהסביבה תסבול.
גאווה זה ללכלך ולחשוב שמישהו אחר יפנה אחריי את האוכל, ישטוף אחרי את הכלים, ינקה אחריי את השירותים.
גאווה לנסות בעזרת סממנים חיצוניים של יוקרה, כמו לבוש, תכשיטים, ציוד, מכונית- שאתה נעלה גם בפנימיותך על האחר. צא מהסרט.
גאווה לזלזל במה שההורים שלך אומרים לך, כי כנראה אתה יותר טוב מהם ולא תהיה כמותם לעולם. ולמי בכלל אכפת מדיעות העבר האלו?
גאווה לשפוט מישהו כאשר מעולם לא נמצאת במצבו הספציפי ובמקומו הספציפי, בנקודת הזמן הספציפית ההיא. ולעולם זה לא קורה.
גאווה להשתמש באלימות רק מפני שאף אחד לא קיבל את דעתך. לירות באקדח כולם יכולים, אתה יודע.
גאווה להתחרות מי ייצא מהחניה ראשון, או מי יעקוף את מי, ולהתווכח על זה, ולרצוח זה את זה, על זה.
גאווה לחשוב שחברה שלך היא רכושך הפרטי, ולכן אם מישהו בטעות הסתכל לכיוונה, הוא צריך למות.
גאווה זה לחשוב שכסף הוא העיקר בחיים, ולכן אני נעלה על אחרים אם יש לי יותר כסף מהם.
גאווה זה לשקר, ולהשלות את כולם בדבר שאינו נכון, ולחשוב שזה לא יתגלה בסוף.
גאווה זה לא לסלוח. אין פגיעה חמורה מדי מלבד המוות.
גאווה זה לחשוב ש"זה לא יקרה לי". גאווה זה לחשוב ש"יהיה בסדר" ולהיות רשלני. למה מי אתה?!
גאווה חמורה זה לא להתנהג בהגיון, לדעת את זה, ולהמשיך לא להתנהג בהגיון רק כי זה מה שנוח. העולם לא נוח, תתמודד.
גאווה חמורה עוד יותר זה לטעון שדווקא כן פעלת בהגיון, ולהתווכח על זה, רק כי אתה לא רוצה להודות בטעותך. כל רגע שתמשיך רק מורידה יותר מערכך.
אנשים גאים ומתנשאים כאלה מעצבנים אותי. וזו גם גאווה- כי למה אני צריך להתעצבן? במה זה משפיע עלי? לא צריך לעשות הרבה רוח מכל דבר, לא צריך לכעוס. צריך להתנהג במתינות.
כששואפים הכי גבוה, לא קופצים ישר לפסגה. עולים מתחתית ההר, במתינות, כלפי מעלה. כל דבר דורש זמן. וכמה שיותר מתון יותר טוב.
כשאני מתנהג בענווה, ולא משתתף בתחרות המסובכת הזו, שכולכם מכירים אותה- האינטראקציות החברתיות המסובכות האלה (תראו איך ההוא בא, מה היא לובשת, מה הוא אמר עלי, איך הוא מתנהג וכו')- מתוך בחירה- אנשים בהתחלה לא מבינים. אבל בסופו של דבר, אנשים רוחשים לי כבוד, לזה שבוחר שלא לשחק במשחק המטופש הזה, לזה שמצליח להיות חיצוני לכל זה, להתעלות מכל זה. זה מדהים כמה מהר זה קורה, ואיזו חשיבות מייחסים לך.
הקלישאה הישנה נכונה:
מי שרודף כבוד, הכבוד בורח ממנו.
מי שבורח מפני הכבוד, הכבוד רודף אותו.
כמו כל דבר בעולם הזה, גם לכללים שמניתי לעיל ישנם יוצאים מן הכלל, ואני יודע שהתם לא תקפים בכלל המקרים. אבל רציתי מאוד להדגיש את החשיבות שבהתנהגות הצנועה, שהיא כל כך מנוגדת לתפיסת החיים בעולם שלנו.
אז תעשו לי ולעצמכם טובה, ואל תתנשאו על אחרים. להתחרות עם עצמך זה הרבה יותר טוב מלהתחרות עם אחרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: