my story

למרות שזה היום הראשון לבלוגי ולמרות שאמרתי שאפרסם כאן רק שירים וסיפורים החלטתי שהנושא מספיק חשוב,

אז ככה יום השואה זה היום העצוב ביותר בשנה שגורם לי להרגיש נורא עם עצמי, אני, שיש לי הכל, אוכל, מיתה חמה, קורת גג ,הגנה ,משפחה שאוהבת אותי ועוד מלא דברים אחרים לא יכולה לדמיין כמה בלו מליוני יהודים שניספו בשואה וכאלה ששרדו אותה, ההשפלה, הביזיון, הרעב, הקפור, המרוץ האין סופי של בריחה מהנאצים, סבי וסבאתי (רבא) היו בשואה עם שניי ילדים קטנים, הם הצליחו לשרוד בתנאים הקשים עם הפרטיזנים, ונפתרו כשהייתי בת-7 בשיווה טובה.  

היום הזה גורם לי לחשוב ולהבין כמה טוב זה שישי לנו מדינה משלנו ושיש לי את כל מה שיש לי, ואני מאכלת שכל ניצולי השואה שחיים יזכו לשנים רבות ארוכות ומאושרות ושלא תיהיה עוד התחלה של שואה...

ובכך נגמר כטע זה.

(זה נשמע קצט טקסי אבל ככה אני מרגישה באמת. קריאה מהנה ממני זוהר)