my story

היי כולם.. ממצב? אה... תקשיבו יש תחרות סיפורים אז חשבתי לפרסם א ההתחלה של הסיפור שלי הנה היא:

שרון  ונעם יצאו מבית הקולנוע לאחר שצפו בעוד סרט מדע בדיוני, נעם פיהק, התמתח ואמר בקול ישנוני "כל הסרטים אותו דבר, מישהוא שאפחד לא שם עליו מקבל כוחות על מציל את העולם מסיג ת'נערה ועוד כל מניי נמאס לי מזה... למה אנשים לא יכולים להבין שהמבנה הזה לסרטים כבר חרוש!?!" "כה אה..." אמר שרון כשהו נועץ את עינו במשהו, "אחי אתה מקשיב לי?" שאל נועם. "כן ברור" ענה שרון עדין נועץ את עינוו. לאחר מספר רגעים הבין נעם ששרון מביט במשהו, "היי... אחי... במה אתה מסתקל?" שאל נעם, שרון הסב את מבטו אילו ואמר לו, "היינו במכום הזה מלא פעמים נכון?" "כן למה?" שאל נועם "לא נראה לך מוזר שפתאום משום מכום צצה לה חנות נוספת שלא היתה כאן לפניי שנכנסנו לקולנוע?" שאל שרון. "אחי נראה לי שהפופקורן עלה לך המוח, על מה אתה מדבר אין פה שום חנות נוספת" אמר נעם והסתקל לקיוון שאילוו הביט שרון, "או שאולי כן" הוסיף נעם מופתע למראה עינוו, שניי הנערים התקדמו אל עבר החנות, ונכנסו לתוכה, בחנות לא היה אף אחד, הנערים הסתקלו סביב ימינה ושמולא וכל מה שהם ראו היה מאובק כאילו החנות עמדה שם מספר שנים טובות.

"טוב אחי המכום הזה די מוזר ואין כאן אף אחד אז אולי כדאי שנלך??" אמר נעם בנימה מפוחדת

"אחריך" אמר שרון ושניהם פנו ללכת שלפתע הרגיש נעם יד שנוגעת בכתפו הוא הרגיש שהצפורניים של היד לא נגזזו שנים והוא הרגיש איך הן דוקרות אותו, נעם הסתובב באימה וראה נגד עינוו אישה בעלת שיער אפור שנראתה זקנה יושבת על כיסא נדנדה שלא היה שם קודם...

"אז בכם הוא בחר?" אמרה הזקנה בקול צרוד "בשניי נערים שכאלה... שניי נערים... מממ... זה מוזר, הוא בדרך כלל היה בחור באחד למה בשניים?" שאלה האישה את עצמה, נעם ושרון הסתקלו עלייה מפוחדים, האישה הפסיקה לדבר לעמצה ונעצה בנעם ובשרון עינם היא שרקה אותם ומלמלה כל מניי דברים תוך כדי.

"נעם האישה הזאת מפחידה יותר מהמקום הזה, למה היינו צריחים להכנס לכאן בחלל?" לחש  שרון לנעם מפוחד. ולפני שנועם הספיק לענות לו נשמע בום גדול והאישה נעלמה, כל מה שנותר ממנה היה רק שניי שקים אלהם היה מחובר מפתח.

"שרון בוא נעוף מהמקום הזה!" אמר נועם פנה לדלת ולהפתעתו הא היתה נעולה.

"נעם יש מפתח מחובר לשקים האלה, בוא ננשה לפתוח איתו את הדלת" אמר שרון לנעם,    

יש עוד המשך אבל אין לי כוח לכתוב... מקווה שנהנתם... ממני זוהר

היי כולם... כתבתי עוד שיר , אני מקווה שתאהבו אותו... טוב הנה הוא

שחור לבן

עולמי בשניי צבעים שרואות עיניי,

עולמי הוא רק טוב או רע,

שחור או לבן בלי צבעים נוספים

כי הרוס עולמי, וכך גם חיי.

מסתכלת למעלה לשמיים שחורים

ציפורים לבנות עננים לבנים,

ונושמת אוויר שחור לראות

ובים השחור מפליגות שתיי סירות.

עולמי בשחור עולמי בלבן

אלה הם שניי הצבעים שרואות עיני,

ואני מסתכלת והכל מסביב

כמו בסרט ישן בשחור ולבן

ולפתע מבין כל הטוב והרע

נוזלת טיפה של אולי ובניים

של צבע אחר שנוסף  לשורה    

והכל צבעוני בגוונים זוהרים

ואני מסתכלת לשמיים כחולים

ודשא ירוק ופרחים ורדרדים

כמו ציור של מכחול בגן ילדים. 

אה...  זה השיר [=, מקווה שנהנתם. ממני זוהר   ((אה ולהגיב בבקשה...))