אני שונאת לצאת הרעה והתחמנית.
אני שונאת להגיד "אני אוהבת אותך" כשזה לא באמת נכון.
אני שונאת שבוהים בי,זה עושה לי רע.
אני שונאת שכופים עליי,ועוד יותר שמצווים.
אני שונאת לדחות דברים לאחר כך,בסוף אני שוכחת.
אני שונאת שתיקה,אלא אם כן ממש צריך.
אני שונאת שכבר אין לי מה להגיד.
אני שונאת להיזכר באירועים ומילים באמצע הלילה.
אני שונאת שההכי עמוק זה השטחיות.
אני שונאת לחשוב על כל מילה שאני מוציאה מהפה.
אני שונאת להרגיש מנוצלת,כשזה לא ככה.
אני שונאת כשאומרים לי:"לא צריך,אל תעשי לי טובה".
אני שונאת שהמחשב נדפק דווקא שבא לי לשמוע שירים.
אני שונאת שיום מתחיל רע,ועוד יותר שהוא ממשיך לכיוון הזה.
אני שונאת את האדישות שבי, חוסר הרצון להשקיע.
הייתי יכולה לשבת עוד ועוד ולהמשיך לכתוב,ולמלא פה פוסטים שלמים. אבל אני צריכה לחיות עם המגרעות האלה,לשחות בין הדברים, אבל הייתי רוצה לשנות כמה דברים,רק כדי שלא יקלקלו לי בקשרים שהכי חשובים לי.
*פוסט שנרשם לפני כמה זמן...ונמחק בשוגג. הוא היה הרבה יותר טוב,אבל גם התחליף שלו בסדר.
טוב אז היה חופש שבועות...יומיים תמימים סה"כ, שבתלכס היו בסבבה.
אני,דינה,אירנה, "סקס והעיר הגדולה" ומה שביניהם...באמת שהיה חושרמוטילימוותשע.3>
ועוד כל מיני שטויות ביום השני ששימרו את החיוך.
ובנימה אופטימית זו,בהצלחה לכוווווווווולם בבגרות במתמטיקה.
יש את האנשים שפשוט בא לי לקפוץ עליהם עם שמחה,שזה פשוט כיף XD
והנה הגיע לסיומו עוד פרק בסדרת הדרמה "החיים זה לא הכול",מוחעחעחעחעח
סופ"ש מתוק שיהיה. :)
אחח הזמנים הטובים.
נ.ב יש משהו בבקסטריטבויז,משהו בקול הצלול ובמילים הנקיות.הדיסק החדש פשוט טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
