"אני הייתי שם,אני ראיתי הכול,אחד לאחד,בן אדם לחיה,ברזל לנשק,עגלה לאוכל."
אני לא הייתי שם,אבל האדמה והעצים והשמיים בניגוד אלי,היו עדים להכול.
אני לא הייתי שם,אני לא חוויתי את ה"שם",אני גם לא אחווה,אבל אני בהחלט אהיה שם,
אני אראה את ההריסות,אני אראה את מה שנשאר כמצבה אחת ענקית לשישה מיליון,
שישה מיליון נשמות,מצבה שמראה עד כמה העולם יכול להיות אכזרי.
וכשאני אהיה שם אני אנשום עמוק ואגיד לעצמי:"תודה לאל על מה שיש לי".
החובה שלי היא להעביר את זה הלאה ואולי אך לחקור על סבא וסבתא שלי,
הלוואי והיה בידי לעשות משהו כדי להנציח,זה בטח יקרה בעתיד.
גרמניה של היום היא לא היטלר של פעם...ואף על פי שהיא מתנצלת ומתחרטת...אני לא אסכים לדרוך על אדמתה,
ולא על כל אדמת מדינה שהייתה נגד ועדיין,מלבד פולין אך ורק כדי לראות ולחוש!!!
תחושת עוגמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
