חכמובלוג

נפגשתי עם מישינקה לפני בערך חודש, אני חושב. ישבנו על הגג בימין משה, איפה שאני לוקח כל אישה יפה שאני רוצה לעשות עליה רושם טוב.

הוא סיפר לי על כל החוויות שהיו לו מאוסלו, נורבגיה. 

"מה גם" אמר מישינקה, "שהחיים שם כל כך טובים. לנשים אין מה לעשות כל היום אז הן רק מגלחות את הפות, ולגברים כל כך רע כי הם ניצחו את החיים ולוקח יותר מדי זמן עד שיגיע האייפון החדש אז הם מעדיפים לקפוץ מהגג!" 

שמעתי אותו בזמן שניסיתי להקשיב, וניסיתי ללגום מהקפה בלי שתשרף לי הלשון (זה בכל זאת קרה).

פתאום צילצל לו הטלפון הנייד. הוא ענה, עם קול יותר עמוק עם ציוצים משונים בסוף כל משפט. כן, זאת הייתה החברה שלו. הוא סימן לי עם הידיים כמו איטלקי טוב כאשר כיסה את האגודל שלו מאחורי ארבעת האצבעות האחרות - "תחכה" , הוא בעצם סימן לי. "יש לי דברים יותר טובים לעשות, יש פה פולנייה עם אופציה לנורבגית, תלוי בהתגלגלות הערב."

הבנתי שהתקדמות גדולה לא תצא מהסיטואציה הזו, לכן התקדמתי לעבר הקצה של הגג וקפצתי לאוגנדה. כל האנשים שאמרו חד"ש לנציגת מחקר של מינה צמח ישבו על הרצפה ובהו אחד בשני בחוסר תשוקה מוחלט, ואמרו דברים מעצבנים על ברלין ועל ת"א ועל חרדים ועל סובייקט ואובייקט. היו שאגות של אירוניה ויללות של ייסורים עצמיים והחלטתי לברוח משמורת הטבע הקטנה ברחוב אריסטובולוס. 

בגלל שבעיר הזאת אני לא יודע מה יוליד לילה, חזרתי הביתה. אם אני זוכר נכון, זה היה לילה של ירח מלא. 

ככל הנראה, זה מה שהביא אותי למצב שבו אני מיילל כמו כל אותם השעירים המסוגננים שם באפריקה. (כלומר, אוגנדה. אפריקה זה סיפור אחר.)

שכבתי על הגב במיטה, ואיזה מישהו הציע לי שנרד לסיני. אבל אני הייתי עסוק יותר בלעלעל במחשבות על אהבות ישנות. 

מיותר לציין, שהן כולן  מ א ו ד  יפות, וכולן  מ א ו ד  נכונות, והן בטח שומעות עכשיו משהו שאף פעם לא הקשבתי לו (קצת כמו מישינקה). כל אחת מהן הייתה בפוזיציה יפה מאוד עם האיש החדיש. בנות שעושות פוינט על העקבים ביום, ופלקס בלילה. לפחות ככה, אני מניח.

הצצתי מהחלון ושמעתי רעם. צמרות העצים נרטבו והתנערו מהגשם והשכנים ממול עשו אהבה.

גם אם הן לא שמחות, וגם אם הן עדיין כועסות על אבא שלהן, לפחות הן יודעות איך להיראות בנות מעניינות.

לפני שנרדמתי, הייתה לי מידת תסכול על אותן בנות. שמלות שהן דפוקאותי מרומז, בעיות חברתיות מסופקות, ושונאות את ביבי אפילו בלי שהן יודעות למה. 

יש דברים שהם בלתי אפשריים האלה,

כמו העובדה שאני עדיין לא שמח.

(למה לעזאזל אני מחכה? אני שונא את העובדה שאני גר בקומה האחרונה.)